אני עובדת במעון. והיום כשבאה אחת האמהות לקחת את בתה מהמעון היא ראתה שהנעליים שלה היו הפוכות והיא לא הייתה מרוצה מזה, לא אמרתי לה שלא אני שמתי את הנעליים כי אז היא הייתה מבינה שהסייעת השנייה שמה את הנעליים הפוך ופחדתי שאולי זה לשון הרע. אבל עכשיו היא בטח חושבת שאני שמתי את הנעליים הפוך, ואפשר לומר שהפללתי את עצמי, ואני מרגישה נורא! הרי לא אני אשמה. האם עשיתי נכון, או שהיה מותר לי להגיד שלא אני שמתי את הנעליים (ובכך היא הייתה מבינה שהסייעת השנייה שמה את הנעליים הפוך)?

אם נעשה דבר שלא כהוגן ובא הנוגע בעניין וחושד באחד שואל אותו מי עשה את המעשה מותר להגיד לו "לא אני עשיתי את זה" אבל רק בתנאי שעל ידי אמירה כזו לא ידעו מי באמת עשה את הדבר. אם השואל לא חושד במישהו מסויים המקל לומר כך יש לו על מה לסמוך. אבל אדם הרוצה לעשות לפנים משורת הדין ראוי לו לקחת את אשמת חבירו על עצמו כדי שחבירו לא יפגע, וכמו שמסופר בגמרא על קידוש החודש שבו נכנס אדם שלא היה מוזמן ואמר שמואל הקטן שהוא האדם שלא הוזמן כדי שלא יתבייש מי שבאמת לא היה צריך להיות שם, וכן רבי חייא אמר שאכל שום וריחו הוא המפריע לרבי כדי שמי שבאמת אכל את השום לא יתבייש ויפגע. לכן ודאי שלמפרע אין לך להרגיש נורא ואשמה שהרי מנעת מחברתך בושה.