האם כשנבוכאדנצר שרף את בית המקדש הוא קיבל עונש, אם כן, הרי הוא שליחו של הקב"ה הקב"ה מינה אותו מדוע אם כן יקבל עונש, זאת נראית לי גם שאלה כללית האם אדם שעושה משהו רע לאחרים הרי הוא שליחו של הקב"ה למה שהוא יקבל עונש, להיפך הוא צריך לקבל שכר על כך שהוא עושה את רצונו של מקום? וכן מדוע אנו מתאבלים בברכת המזון דווקא על הרוגי ביתר ולא גם על שאר המקומות?

יש לאדם בחירה חופשית לבחור לעשות טוב או להיפך. אם מגיע לאדם מסויים או לעם עונש מאת ה' אין זה אומר שהמבצע את העונש הוא צדיק אלא הוא רשע שעל ידו ה' מגלגל את העונש וכדברי חכמים: מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. ועוד שאומות העולם לא הרעו לעם ישראל רק כי ה' אמר אלא גם כי היה זה רצונם להרוג ולהכות בעם ישראל ואף הגדילו לעשות ולהציק. הרוגי ביתר נהרגו על ידי אדריינוס הרשע כשהכניע את מרד בר כוכבא ולא הרשה לקבור אותם אלא הקיף את כרמו בגופות ההרוגים ועשה הקב"ה עימם נס ולא הרקיבו ולא הסריחו עד שהתחלף אותו רשע והובאו לקבורה וכהודיה ל-ה' תיקנו ביבנה את ברכת הטוב והמטיב. הרא"ש (ברכות נט ב) מסביר שתיקנו לומר אותה על היין מאחר והיין אדום כדם. ומוסיף המשנה ברורה (קעה ס"ק ב) שעל ידי זה יזכור יום המיתה ולא ימשך אחרי היין הרבה ולא יבוא לידי קלות ראש. טעם נוסף שמביא הרא"ש (ברכות מח ב) בשם הירושלמי: שכשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואין עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולכן סמכוה לבונה ירושלים. ובריטב"א (בבא בתרא קכא ב) כתב שהיה נס זה חשוב להם מאד ולכן קבעו לברך אותו בנפש שבעה ובלב שמח. והרב קוק (עין אי"ה ברכות מח ב) מסביר שכל ברכת המזון היא על קיום עם ישראל והיה אפשר לחשוב שבזמן הגלות נגדעה קרן ישראל לבלי לשוב, ח"ו, ואין תקווה יותר אבל מכך שהרוגי ביתר לא הסריחו יש להבין שאף בגלות ה' יתברך שומר עלינו עד עת גלותינו ולכן היא תוקנה להאמר בברכת המזון לאחר הברכה על בית המקדש שהיא המסמלת את הגלות ואת החסד שה' שומר עלינו בגלות. (וכן במשך חכמה דברים ח י)