לפי מה שידוע זה שהיום והלילה נגרמים כתוצאה מסיבוב כדור האדץ, א"כ מדוע נחלקו רש"י ותוס’ במסכת חגיגה דף יב: לגבי הרקיע שנקרא וילון - רש"י ביאר שכשהוא יוצא נגלה האור בעולם וכשיוצא האור נעלם, ואילו התוס’ ביארו שכשהוא יוצא אז יש אור ושנכנס לתיקו אין אור, אם הרב יוכל להסביר לי איך זה מסתדר עם המציאות של ימינו? נ.ב. ראיתי ברמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ג שבפירוש (אם אני לא טועה) מסביר שם שר"י ור"ל שבדף יב: לא נחלקו אלא אחד אמר את הרקיעים הגשמיים (ר"י) ואחד אמר גם את הרקיעים שאינם גשמיים (ר"ל) ולפי זה משמע שהוילון זה הכוונה לרקיע גשמי ולא רוחני, א"כ איך אפשר להסביר זאת?

בלימוד דברי האגדה שבגמרא צריך לדעת שחכמנו לא כיוונו לתאר את המציאות המדעית אלא ללמד ולחנך, ולהעביר רעיונות רוחניים בעל לקח מוסרי ורוחני. חלק מהדברים הם דברים הגלויים לנו, וחלקם סודות שהצפינו אותם בתוך האגדות, כדי שלא תהא יד כל אדם משמשת בהם, שכן ענינים רוחניים עליונים שמתגלים למי שאינו מוכשר להבינם כראוי יכולים לגרום נזק עצום, כפי שכבר ארע כמה וכמה פעמים, שאנשים שאינם ראויים (או אינם במדרגה מתאימה) ניסו לסדר את חייהם על פי אותם סודות עליונים והגיעו לעיוותים נוראים. ורבותינו האריכו הרבה בעניין זה, שכל אחד צריך ללמוד את מה שמתאים למדרגתו, הן מבחינת ההבנה והן מבחינת רמתו הרוחנית. ואת אותם רעיונות רוחניים או את אותם סודות הצפינו חכמים בדברי אגדה המבוססים אל המדע שהיה מקובל בזמנם, לא מפני שהם החליטו שהידיעות המדעיות של תקופתם הם אמת גמורה, אלא מפני שמצאו בהן כלי נאות להצפין בו את רעיונותיהם. ועיקר כוונתם לא הייתה לעובדה המדעית, אלא לרעיון הרוחני שגנזו בה. ולכן כשנשתנו התפיסות המדעיות והרבה דברים שנחשבו כאמת מדעית בזמן שרבותינו כתבו את דבריהם, התבררו כלא נכונים, לא פג טעמם של אגדות חז"ל, שכן הם לא באו ללמד אותנו את מדעי הטבע אלא את מדעי האלוקות, וההסבר המדעי שהשתמשו בו הוא רק העטיפה, והתוכן הפנימי נשאר אמת כשהיה. אומנם צרך לדעת שבתקופה ההיא סברו שהעולם הוא המרכז ומסביבו תשעה מעגלים שעליהם תלויים גרמי השמים. מדע זה מבוסס על חקירותיהם של הפילוסופים היווניים, ושלט בעולם תקופה ארוכה מאוד. ולכן השתמשו חכמינו במה שהיה ידוע לבני תקופתם כמדע כדי להסביר את רעיונותיהם. מסתבר שאילו חיו היום היו את אותם רעיונות עוטפים בעובדות המדעיות הידועות היום, לא מפני שלא יתכן שעוד כמה שנים יגלו שהם טעות, אלא מפני שזהו הכלי הנאות להעביר מסרים לאנשי תקופתינו. והעיקר הוא התוך הפנימי ולא העטיפה החיצונית.