את מעלת אמירת תחנון אמרו רבותינו הקדושים בשם האר"י והזוהר. והנה פוסק השולחן ערוך שאין אומרים תחנון כאשר אבי הבן, הסנדק או/ו המוהל נמצאים בבית הכנסת הזה (ראה סימן כב בקיצוש"ע שבו אומר "המוהל" ולא סתם "מוהל"). לפיכך, נראה לי לומר שרק אם המילה הינה באותו היום ע"י אחד המתפללים ואפילו אם היא איננה מתקיימת בבית הכנסת הזה אז עצם הימצאותו של המוהל בו ואפילו אם אבי הבן איננו נוכח אזי אין אומרים תחנון או שאם למוהל יש ברית באותו היום ממש אולי מכיוון שזהו יום שמחה לו אזי אין אומרים תחנון (אפילו אם הוא מתפלל בבית הכנסת הזה רק לפרקים) אולם כשסתם מוהל נמצא בבית הכנסת ואין לו ברית באותו היום או/ו כאשר אין אבי הבן מוכר בבית הכנסת הזה כמתפלל יש לומר תחנון? זוהי שאלתי הראשונה. ואף אם נאמר (לדעת כבוד תורתכם) שאין לומר תחנון, לא יתכן שהמוהל הזה ימנע אמירת התחנון עפ"י החלטתו המזדמנת להתפלל או שלא להתפלל בבית הכנסת הזה, אולי רק אם הוא מתפלל קבוע נאמר שהציבור יפטר מאמירת התחנון וגם אז יש לומר שלא ימנע המוהל מהציבור אמירת תחנון בדרך קבע וזאת משום מעלתה.

המוהל, הסנדק ואבי הבן נחשבים בעלי הברית ופוטרים את המניין שלהם מתחנון. בוודאי שמדובר רק ביום שיש בו ברית מילה. יש אף שאמרו, שמוהל הדורש כסף בעד המילה אינו פוטר מתחנון.