האם ראוי לחשוש לדעת הסמ"ג האוסר לכהן להתחתן עם קדשה? ואם הרב יכול לפרט מיהי הנכללת בהגדרת קדשה?

נחלקו תנאים בגדר איסור זונה לכהן (יבמות סא:). אפרוס את השיטות: ר' אליעזר אומר שאין זונה אלא אשת איש שזינתה. ר' עקיבא אומר זונה זו מופקרת, ואפילו פנויה, שמאחר שהפקירה עצמה לכל קרויה זונה אבל משום בעילה אחת אין הפנויה זונה (רש"י שם). ואפילו בביאות הרבה יש מדקדקים מדברי ראשונים שדווקא כשהפקירה עצמה לכל עובר ושב, אבל אם לא הפקירה עצמה אלא לאדם אחד ובא עליה ביאות הרבה אינה קרויה זונה לר' עקיבא (מל"מ איסו"ב פי"ח ה"ב). ר' מתיא בן חרש אומר שנבעלה ממי שאסור לה (אפילו בעלה אם אסור לה עכשיו). ר' יהודה אומר זונה זו אילונית. חכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. ר' אלעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, וכל שכן נשוי שמזנה על אשתו עם פנויה שחשובה זונה, ואפילו בפעם אחת שבא עליה עשאה זונה. נפסקה הלכה במפורש כחכמים (סימן ו,ח) ואפילו לא כר"ע שאסר אישה שהפקירה עצמה לכל. אמנם יש שלמדו ששיטת הטור (סימן כו) היא שכן הלה כר"ע אמנם רבו החולקים על הבנה זו (ב"י וב"ח). בסוף הסוגיא בגמרא נפסק במפורש שאין הלכה כר' אלעזר, דייק מכך הסמ"ג שמשמע שחוששים לכל שאר שיטות התנאים ובכללם ר"ע. הביא את דבריו הב"ש (סק"יט) וכתב שראוי להחמיר כדבריו. בעל מנחת פיתים מעיר שלכאורה מדרבנן ודאי אסורה כי יש לחשוש שזינתה עם פסול וממילא נפסלה לכהונה (הובא באוצר הפוסקים אות מא) כתוב בתורה "לא תהיה קדשה מבנות ישראל" (דברים כג , יד), ועיין שם בפרשנים להגדרת האיסור שעליו לוקים (בתרגום, ברמב"ם מצוה שנה והשגות הרמב"ן שם). אמנם חשוב להדגיש שלהלכה יתכן שאשה תלקה על שעברה על הלאו הנ"ל וקרויה קדשה ובכל זאת אינה נחשבת כזונה במובן האסור לכהן. סיכום: מעיקר הדין, גם מי שהפקירה עצמה לכל אינה אסורה לכהן מדין זונה. אמנם יש פוסקים שכותבים שראוי להחמיר, או מפני שכך העלו מפסק הסוגיא או מחשש שכיון שהיא פרוצה לכל שמא נבעלה לפסול. הרב ינון זמיר