בס"ד לכבוד הרה"ג דב ליאור שליט"א הואיל ודעת הגאון הגדול מופת הדור הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יבי"א שאסור לגדל בהמה דקה בא"י בזה"ז מחמת שרוב השדות של ישראל וגזירת חכמים שהיתה נהוגה קודם הגלות חוזרת לתוקפה בזה"ז. נתעוררתי לחשוב מדוע שרי לברך על ברכת השחיטה של בהמה דקה או על החלב שלה, הרי גדלה באיסור ופסק הרא"ש בב"ק צד. את דברי הגמ’ במי שגזל חיטין וזרען ועשה מהן פת שלא יברך אע"פ שכבר קנה את החיטים הואיל ו"ברכה שאני" שאין זה מברך אלא מנאץ. גם בהל’ לולב סי’ תרמח פסק מרן שאין לגזלן לברך על לולב הגזול אע"פ שהוא מגביה אותו פעם שניה כדי לצאת בו ידי"ח ,הואיל ויש אומרים שהיא מצווה הבאה בעברה (והדעות הם בתוס’ ר"פ לולב הגזול) ,ואפי’ מכרה הגזלן לאחר יש פסוקים שאומרים שלא יברך וצריך להורות ספק ברכות להקל. גם כאן הרי גדלה באיסור ואע"פ שהשוחט מאבד את הבהמה ומפסיק לכאורה את גידולה הרי אין זה נכון כיון שדומה למי שקונה מן הגזלן שמסייע בידי עוברי עברה ומכשיל את הגזלן שלא יוכל לתקן העוולה וגם כאן מעודד את המגדל לגדל עוד. ק"ו במי ששותה חלב שלה שהחלב הוא כפירות הגזל איך יוכל לברך על דבר שגדל באיסור והרי זה מצווה הבאה בעברה ואע"פ שהרב ציץ אליעזר מתיר לגדל בהמה דקה בא"י, השאלה כאן על הברכה שחמורה ואומרים בה ספק ברכות להקל?

יש עוד גדולי ישראל שישבו על סוגיה זו של גידול בהמה דקה בארץ ישראל. הרב צבי פסח פראנק, שהיה רבה של ירושלים, כתב על כך בשו"ת שלו. הוא קבע שמותר כיום לגדל בהמות דקות בארץ ישראל בגלל שהיה זמן שהגזירה התבטלה. הגזירה התבטלה כיוון שבאותו זמן רוב השדות לא היו של ישראל ולאחר שהתבטלה הגזירה היא לא חוזרת וניעורה למרות שהמציאות השתנתה. ולכן הציבור היום סומך על שיטתו של הרב פרנק. במיוחד שיש מקומות שבהם על ידי גידול הבהמות הדקות זה תורם להבלטת נוכחות ובעלות יהודית על שטחי מרעה.