אני בחורה ספרדיה. בזמן האחרון יצא לי ליסוע הרבה נסיעה מעל 72 דק’- בין אם זו נסיעה רצופה ובין אם הדק’ הצטרפו בנסיעה הלוך וחזור. אבי אמר לי שהספרדים נוהגים לברך על נסיעה כזו ברכת הגומל. כבר כמה פעמים שהלכתי לבית הכנסת ובירכתי הגומל. אלא שהעניין לא כל כך נעים לי, כיוון שהברכה אמורה להיות בנוכחות עשרה גברים ובתקופה הזו יוצא שכמעט כל שבוע אני נוסעת נסיעה כזו ארוכה. בנוסף, ראיתי בספר של הרב אליעזר מלמד כי לפי הכלל- ספק ברכות להקל- נכון שגם הנוהגים כמנהג יוצאי ספרד לא יברכו הגומל על נסיעה של 72 דק’. ורק מי שמנהג אבותיו לברך יכול להמשיך במנהגו. אז שאלתי את אבי אם זה נחשב שמנהג אבותיי הוא לברך, והוא אמר שכן. למרות שרק בתקופה הזו זכור לי שבירכתי הגומל על נסיעה ארוכה. לכן רציתי לשאול, האם אני יכולה להחליט שאני הולכת לפי הכלל של - ספק ברכות להקל, וכך לא אצטרך לברך הגומל על נסיעה כזו? ו עוד שאלה- אני קצת מרגישה לא נעים עם עצם השאלה- כי היאך אני מבקשת לא להודות לה’ על טובה שעשה עמי, אז אולי הרב יוכל לתת לי עצה מה כן לעשות במקום הברכה (כמובן אם זה בסדר שלא אברך).

אם אביך אומר שזה מנהג אבותיך תעשי כפי שהוא אומר לך, ומה גם שנכון שכך נוהגים הספרדים ואת ספרדיה, ולא שייך לומר בזה ספק ברכות להקל. ולכן לענ"ד את צריכה לברך ומספיק לברך פעם אחת בשבוע ולכוון על שאר הנסיעות של כל השבוע, ואם יש אדם אחר שמברך ברכת הגומל את יכולה לצאת על ידי ברכתו, כדין שומע כעונה.