מצד אחד ידוע מ"ש חז"ל על הפסוק "חבור עצבים אפרים הנח לו", שאפילו ישראל נכשלים בע"ז הם נוצחים בקרב בזכות האחדות, ומצד שני יש לנו הדרכה להתרחק מן הרשעים וכדברי הרמב"ם שמדבר על ההשפעה הרעה של בעלי מידות רעות וכו’. האם הכוונה היא, שאם ליהודים יש מידות טובות (שעל כן יש ביניהם שלום) אז גם אם הם עוברים על איסור ע"ז שהוא ביהרג ובל יעבור - ריבונו של עולם "מעלים עין" כביכול ועוזר להם כמו בימי אחאב? כיצד יתכן? ואם כן, האם יתכן בכלל מצב של מידות טובות ועבודה זרה בכפיפה אחת?

העבודה זרה שהייתה באותם הדורות, כמו שאומר הכוזרי, לא ניתקה אותם מהלאומיות של עם ישראל והם המשיכו לקיים את שאר המצוות. אפילו אחאב, שהיה עובד עבודה זרה, היתה לו מסירות נפש על כבוד עם ישראל ועל ארץ ישראל, כמו שרואים במלחמה האחרונה שלו. חז"ל אומרים, שאם יש אחדות לאומית, גם אם עובדים ע"ז, הקב"ה בעזרתם ומצנחים. אבל אם הפירוד כ"כ גדול עד שיש כאלו שמנסים לטשטש את הזהות של עם ישראל, זה דבר אחר לגמרי. לכן צריך לדעת, שיש הבדל בין כאלה המנסים להילחם בצביון היהודי של המדינה לבין דורו של אחאב.