אני יודע שיש עצה שחז"ל העניקו לנו בפרקי אבות- "והווי דן את כל האדם לכף זכות"... רציתי לשאול, האם זה תקף לכל אדם בכל מצב או שישנם מקרים בודדים/קיצוניים שצריך למחות בבן אדם, להעיר, או אפילו סתם לחשוב בלב שהתנהגותו של אדם זה היא איומה ונוראית? (העניין הפרטי אצלי הוא אדם שאני שומע שמקלל את אביו ואימו, ואפילו את השם יתברך לא עלינו, וכשאני שומע אני פשוט מתמלא זעם וכעס, וממש מרגיש שנאה כלפיו בלב. האם אני צריך לעבוד וללמד את עצמי לדון לכף זכות כל אחד או שהכעס שלי לגיטימי?) תודה רבה מראש!

חז"ל לא היו מנותקים מהמציאות. אנו יודעים שיש רשעה בעולם. ברמה ההלכתית כשיש מישהו שמוחזק כרשע אין כלפיו את ההוראה של לדון לכף זכות. אם כן הרגשות הטבעיים שלך, שמתעוררים אל מול מעשים שליליים, ודאי שהם רגשות טובים. במקרה זה הלימוד לכף זכות לא נוגע לסלידה מן המעשים אלא לזכירה שהאדם שעושה מעשים אלו יש לו מניעים רבים שעלולים להביא אותו למעשים אלו. הלימוד לכף זכות זה המחשבה שיש גם חלקים טובים באדם. אי הכללה הגורפת כלפי האדם היא תורמת גם לאדם עצמו שדנים אותו שלא להיות גורף ברע אלא להתחיל לעשות חלוקה בתוכו בין החלקים הטובים שבו לבין החלקים הנפסדים שבו. כל טוב.