כשהשם בלל את שפת כל העמים, לכאורה היה צריך להשאר עם אחד שידבר עברית. אלא שלפי חז"ל (במדרש על יוסף ופרעה) עברית היא לשון קודש שהיא נוספת על 70 לשון, כלומר שום עם לא דבר אותה. לפי זה: 1) איך אברהם התחיל לדבר בעברית פתאום? 2) איך זה שמייחסים קדושה מסויימת לשפה הארמית, הרי היא כמו שאר 70 לשון?

לשאלותיך נדרש רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר שני סעיף סח), וכה דבריו: "היא (השפה העברית) הלשון אשר דבר בה ה' ית' עם אדם וחוה, ובה דברו שניהם, כאשר יורה על זה הגזר, אדם מאדמה, ואשה מאיש, וחוה מחי, וקין מקניתי, ושת משת, ונח מינחמנו, עם עדות התורה וקבלת דור אחר דור עד עבר עד נח עד אדם, ושהיא לשון עבר ובעבורו נקראת עברית, מפני שנשאר עליה עת הפלגה ובלבול הלשונות, וכבר היה אברהם מדבר בארמית באור כשדים שהארמית היא לשון כשדים, והיתה לו העברית לשון מיוחדת לשון הקדש, והארמית לשון חול, לכן נשא אותה ישמעאל אל הערב, והיו אלו שלש לשונות משותפות מתדמות, הארמית והערבית והעברית, בשמותיהם ובתהלוכותיהם ובשמושיהם". ובאשר לאברהם כתב (מאמר ראשון סעיף מט): "אברהם אבינו עצמו היה בדור הפלגה ונשאר הוא וקרוביו בלשון עבר אבי אביו, ולזה נקרא עברי". לגבי הארמית, לא מצאתי מקור המעיד על קדושתה, אם כי לפי דברי הכוזרי מובן שיש לה חשיבות על פני שפות אחרות. באשר למדרש על יוסף ופרעה (סוטה לו ע"ב), אכן מדייק המהרש"א שם: "מסוגיא זה משמע דלשון הקדש אינו בכלל ע' לשונות וכן נראה דע' אומות בזולת ישראל כדמוכח מע' פרי החג". אך אין הדבר פשוט - ראה תוספות שאנץ שם שמתלבט בזה. על כל פנים דור הפלגה, לפי פשוטו של מקרא, דיברו תחילה "שפה אחת" (עברית) וכעונש נתחלקה שפה זו ונעשו ממנה שבעים לשון.