שאלוני על אדם שנכנס לחנות ושפך בטעות קנקן מים על מחשב ונהרס. דקה אחר כך נכנסו פקידי מס הכנסה לבקורת. על המחשב הוא העלים מס ואם היו תופשים אותו היה משלם 7000 ש"ח, "ובזכות" שהוא הרס את המחשב [שעולה 3000] הם לא עלו על על זה. כעת בעל החנות דורש מהמזיק 3000. רצו לחייב על פי תוספות ב"ק יז ד"ה זורק כלי, וכ"פ הבנין שלמה, ח"ב, ה. אך אפשר שיגיד קים לי כש"ך שפוטר, שצ, סק"א, ונפטור את המזיק. מה דעתכם?

שלום וברכה. השופך חייב לשלם על נזק המחשב, אמנם ראוי לבעל המחשב להתפשר עמו מעט, כיוון שיצא לו הנאה ממעשה המזיק. יש לראות במעשה שפיכת המים-נזק, ולא מעשה הצלה, כמו כן אין לחייב את הבעלים לשלם לשופך על ההנאה שיצאה לו מן השפיכה, מהסיבות שלהלן: א.הראשונים דנו איך לבאר את הגמ' במסכת בבא קמא דף נח' וליישב את הסתירות בדיני מבריח ארי, מתי חייב ומתי פטור, תוס' העלו באחד מתירוציהם שהחילוק הוא בין מקום שהנזק ברי, למקום שאינו ברור, הסמ'ע הזכיר תירוץ זה בסימן רסד ס'ק ז. והנתיבות שם בס'ק ד. העלה שהוא עיקר לדינא. עפ"ז בסיפור שלנו, שהנזק אינו ברי, כיוון שבעה"ב חייב במס הכנסה כדרך העולם ה'מציל' אינו יכול לדרוש תמורה או לראות במעשיו הצלה, הדבר דומה לדברי תוס' אודות הפורע חוב חברו שפטור כיוון שחייב בחוב מדינא, וממילא אינו מוגדר ברי היזקא. ב.ההצלה אינה ברורה כיוון שדרך מס הכנסה לחזור ולבדוק במקום שלא הצליחו לברר את הנתונים הנצרכים. ג.יסוד החיוב עבור מעשה הצלה של ממון חברו הוא מצד אומדנא שבעה"ב מוכן לשלם עבור שכיר שיציל את ממונו, ובמקום בו הנזק לא החל ולא נראה לעין בזמן ההצלה, אין לחייב את הבעלים מצד אומדנא שהיה מוכן לשלם עבור הצלת ממונו שהרי הנזק עוד לא החל ולא נראה. ובציור שלנו שפיכת המים נעשתה קודם שהפקיד נכנס והגיע למשרד. ד.ההצלה נעשתה באופן יצירתי ומשונה, ולא הצלה כדרך שהעולם מצילים במקום 'צרה' שכזו, וכיוון שכן אין לחייב את הבעלים מצד אומדנא שהיה שוכר אדם לעשות זאת, כיוון שלא ברור שהיה עושה זאת. ה.יש לדון לפטור על פי דברי המרדכי שנזכר בש"ג על המרדכי סימן קסב, ונזכר ברמ'א סימן רסד, סעיף ד. שהעוסק להציל ממונו, ובדרך אגב הציל ממון חברו, פטור מלשלם, (ויש לעיין בדבר שהרי בב"ק נח, הבהמה נפלה על פירות, ומחייבים את הבעלים לשלם, ויש לחלק בין מקום שהאדם עוסק לעצמו וההצלה באה ממילא, לציור שהבהמה לקחה את ההנאה לעצמה, ולפי זה יש לדון בציור שלנו שהציל בשוגג). הסוגיא של הזורק כלי וקדם אחר ושברו, והחילוק של תוס' בין זה לזורק אבן על כלי, אינו נוגע לציור שלנו: א.כיוון שלא היה כלי מסוים שהיה ניזוק כדי שנגדיר אותו ככלי שבור, אלא מס הכנסה היו מחייבים את האדם ממון, וכיוון שאינו דבר מסוים אין לראות בו 'מנא תבירא'. ב.מצד שהנזק אצלנו קורה על ידי גורם אנושי, ובכה"ג ודאי שלא נגדיר את הדבר כשבור מראש, הדין של הגמרא מדבר על מקום שהכלי נזרק, כך שלפי חוקי הטבע הדבר עומד להישבר, משא"כ במקום שהנזק עומד להגיע מבחירת האדם. כל טוב הרב מרדכי גרוס.