שלום רב! ידוע לי שהיו נוהגים לקרוא את התורה במשך כ-3 וחצי שנים, 154 שבתות, ובכן שאלתי מה השיקול לחלוקה זו?, ומה מס’ העולים בשבת ע"פ החלוקה הזאת, וכיצד חלקו, הרי צריך לסיים לא פחות מ-3 פסוקים מסוף פרשה (פתוחה סגורה), בקיצור אשמח לקבל פרטים ע"מ ללמוד ולהשכיל בחלוקת התורה לסדרים תודה שנה טובה וגמר חתימה טובה

לשואל שלום, אכן בארץ ישראל שונה היה המנהג ממה שנהגו אנשי בבל. בבבל סיימו את התורה פעם בשנה (כמנהגנו היום) ובארץ ישראל היו מסיימים אחת לשלוש או שלוש וחצי שנים. בני בבל היו מחלקים א התורה לחמישים ארבע פרשיות, כמספר השבועות בשנה מעוברת, ובשנה רגילה היו מצרפים שתי פרשות, ואילו בני ארץ ישראל חילקו את התורה למאה חמישים וחמישה סדרים (חלוקה לשלוש שנים) או למאה שבעים וחמישה סדרים (חלוקה לשלוש וחצי שנים). בפשטות השיקול לחלוקה לפרשיות קצרות יותר נבע מרצונם של אנשי ארץ ישראל למצוא חלוקה שתאפשר להתעמק יותר בפרשיות הנקראות. יש שכתבו כי יש לחלוקה זו רמז בדברי חז"ל ויש טוענים שהשיקול לחלוקה זו היה שיקול של נוחות, לשם זכירת המקום בו הפסיקו בשבת הקודמת (החלוקה לפרקים כמובן עוד לא היתה קיימת). כדאי לעיין עוד במאמרו החשוב של הרב רחמים שר שלום "הקריאה בתורה בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד" (סיני קכג-קכד עמ' תרכ). העובדה שבסדר אין 21 פסוקים לא היוותה בעיה. הם יכלו לחזור על הסדר מספר פעמים (כדרך שאנו נוהגים בחול המועד סוכות ובימי חנוכה)או להמשיך ולקרוא מן הסדר הבא פסוקים נוספים להשלמת הקריאה לשבעה עולים ובשבת הבאה חזרו שוב על פסוקים אלה (כך יש לנהוג על פי מסכת סופרים פי"א, ה"ד). בברכה נאמנה