ב"ה שלום וברכה, ישנן שתי שיטות לפי הידוע לי, בקבלת האמונה. האחת אומרת שיש לבסס האמונה על המסורת, והאחת אומרת שיש להוסיף לזה אף חקירה עד כמה שיד האדם מגעת. שאלתי למ"ד שיש להוסיף חקירה, האם אפשרי להגיע לודאות שכלית בדברים הללו? הרי איננו מבינים באמת במושגים שאינם גשמיים, איננו מבינים מהו רצון ה’, כעס ה’ וכו’ איננו מבינים באמת מהי ’נשמה’, מהו דבר רוחני. א"כ כל מה שנדון בזה, לא נוכל להגיע לודאות גמורה. ונמצא שאנו מאמינים רק כי זה מה שהכי מסתבר לנו אך לא שיש לנו ודאות. ולמ"ד שהולכים אחר המסורת, האם יש גם להפעיל את השכל או לא. כי אם נאמר שלא, אז באמת מנין לנו שהקבלה נכונה, והרי יתכן שהצליחו לעבוד עליהם איך שהוא. אולי התגלה אליהם אלוה אחד ויש עוד כמה? [ואיננו מפעילים את השכל להבין הוכחות שיש רק אלוה אחד]. סוף דבר- האם הקב"ה רוצה שנעבדהו ונכריז ’שמע ישראל וכו’ בודאות גמורה, או דיינו במסתבר בלבד? תודה רבה

שלום רב: כשמדובר על עולם הרוח ההוכחות הם תמיד מורכבות יותר. אולם היסוד הוא שעד כמה שהשכל יכול להשיג השכל לא יתנגד לאמונה. בניגוד לנצרות ששם האמונה היא דבר שנוגד את השכל ביהדות האמונה היא לא רק מסתדרת עם השכל אלא במשך דורות רבים אנשים אם יוכלות שכליות ומדעיות גדולות לא סתרו את האמונה ובמקרים רבים ראו הוכחות לאמיתותה. ככל שעוברות עוד שנים בעולם ההוכחות ההסטוריות הולכות ומחזקות את ענין האמונה. חזרת עם ישראל אל הארץ בצורה ובדרך שצפו אנשי כנסת גדולה היא אות ומופת לאמיתות התורה. ההסטוריה נכתבה לפני כ4000 שנה בפרשת האזינו. רק צריך ללמוד ולהאזין. גם אלו שאומרים שהאמונה מיוסדת על מסורת ואמונה אין כוונתם לשלול את השכל אלא כוונתם שההתישבות של האמונה בלב היא על ידי כוח האמונה כוח שאנו מכירים אותו גם מנושאים אחרים. [כשם שאדם לא מפקפק בכך שאביו הוא אביו כ"ש וק"ו אדם שמכיר במי שאמר והיה עולם מכיר באביו שבשמים] אין להשקיע מאמץ שכלי שהרי ניתן על ידי כוח האמונה שמביא את האדם לודאות בלתי אמצעית. כל טוב