לכבוד הרב שלום! אני לא מבין מדוע בניגוד לבנות לבנים אין גדרים ברורים של צניעות. אני מבין את ההבדל בין גברים לנשים ובאופן ההרהורים וכו’. ועדיין יוצא לי הרבה לראות בנים שלדעתי הולכים בצורה לא צנועה ואין לי סעיף בשולחן ערוך לנפנף להם. האם יש מקור לצניעות לגבר? אם לא, למה? עובדה שזה יוצר פריצות, כנראה זה כן נצרך.

שלום רב: הצניעות היא קודם כל מידה. הצניעות נוגעת לכל תחומי החיים. עיקרה של הצניעות היא נגיעה בנקודה שנמצאת בפנים כשהדבר נעשה רק על ידי הצנעת החוץ. הצניעות היא זו המאפשרת לנו להתחבר אל הסוד אל מה שלא גלוי. הטענה של המתנגדים לאורה של תורה היא שהצניעות צריכה להישאר כמידה ולא צריכה להתרגם להלכות מעשיות. בודאי שאין להפוך את הצניעות לשאלה באיזה אורך תהיה החצאית או איזה כיסוי ראש יש לשים לראש האישה. יש יתרון להשאיר את הצניעות כמידה שיש לנהוג בה כפי הזמן והמקום המתאימים. תמיד יש חשש שהמעבר לעולם המשפטי הלכתי ידחוק את התוכן הפנימי של ההלכות. לפעמים הלכות צניעות יכולות לגרום לעזיבת מידת הצניעות. כאן צריך עומק הבחנה מתי יוצא שכרו בהפסדו. מחד היה טוב לו היינו משאירים את כל נושא הצניעות כמידה וסומכים על הבריות שידעו להביא לידי ביטוי את מידת הצניעות בכל זמן ובכל מקום לפי הראוי. אולם מאידך יש גם רצון לעזור לאדם להישען על ההלכה בכדי שלא יעמוד בנסיונות קשים. המחשבה שניתן להישען רק על הצופן הפנימי של כל אחד היא במקרים רבים תמימה. אנו היום רואים עולם שלם שהצופן הפנימי מורה לו שלא טוב לחיות בעולם פרוץ אולם הוא לא מצליח לשים לעצמו גבולות ברורים. ברגע שאתה משאיר מקרה אחד כמקרה יוצא דופן וכהיתר מיוחד הוא מהר מאד יכול לההיפך להיות פריצת הגבול באופן קבוע. כאן באה התורה ומבחינה בין איש לאישה. לאיש מחד יש איסור להתעסק עם המראה שלו. בשו"ע יורה דעה קפ"ב כתוב שיש במעשים רבים שנעשים בכדי להתייפות איסור של ילבש. התורה רוצה להוריד את האיש בכלל מלהחשיב את הצד החיצוני שבו. כיוון זה הוא זה שמאפשר אצל הגברים להשאיר את עניין הצניעות כנושא שיישאר למידה הפנימית של האדם. לעומת זאת לגבי נשים לא רק שאין איסור שיתעסקו עם הצד החיצוני שלהם אלא אנו מוצאים במקומות רבים עידוד לאישה להשקיע בהופעה שלה. את זאת צריך למתן על ידי הלכות צניעות שנועדו להשאיר את היופי רק לאדם לזמן ולמקום המתאים. מעבר לכך בהלכה האיש מוטל עליו לעבוד קשה ולהזיע. עול הפרנסה והעמל מוטל על האיש. גם עניין המלחמה לפי ההלכה מוטל רק על האיש. נשים לא בנות מלחמה. האיש שלא משקיע ביופיו החיצוני, בעומל לפרנסתו, שנלחם במלחמה, שקובע עתים לתורה הוא האיש שניתן לסמוך עליו שהוא ינהג במנהג הצניעות גם ללא הלכות צניעות. לעומת זאת האישה שראוי שיהיה לה חיים נינוחים, שיש לה זמן לעצמה, שיש לה זמן לפתח את הצדדים הנעימים של החיים את הצדדים התרבותיים את הדאגה לנעימות כל בני המשפחה האישה הזאת טוב שיהיה לה הלכות שינתבו את כל היופי ונעימות החיים שיש בה כלפי פנים אל תוך חיים המשפחה ולא כחלק מהעולם התחרותי היצרי שנמצא מחוץ לחיי המשפחה. אנו נמצאים בעולם שלצערנו ההבחנה בין גברים לנשים הולכת ומתעמעמת. לא שומרים על האופי הנשי הייחודי וכן לא שומרים על האופי הגברי. בעולם כזה כל הלכה שהיא עושה הבחנה בין נשים לגברים נראית כהלכה מגדרית ולא ראויה. אולם עם היינו לוקחים את כל ההלכות כמקשה אחת הדברים היו מובנים יותר. היום לצערו גם הגברים נהיו נשים והם משקיעים בבגדים שלהם בצד החיצוני שלהם וגם להם יש הרבה זמן פנוי זמן שבו הצדדים החיצוניים יכולים בקלות לקבל העצמה. אולי באמת ראוי שעתה חכמי תורה שבעל פה יתכנסו ויתקנו תקנות שכלול בהם הלכות צניעות לגברים ולא נשמור הנושא הזה רק לצופן הפנימי. אולם חכמי התורה בקושי יכולים להתמודד עם מה שכבר אסרו חז"ל. לא נראה שאיסורים חדשים יוכלו להתקבל באומה. התפילה שלנו היא שבין לנשים ובין לגברים נוכל לחזור למצב אידאלי בו לא יהיה צורך בהלכות צניעות והמידה המופלאה הזו תצמח מכוח מידת הצניעות. [ואז בודאי שלא יקלו בהנהגות הצניעות אלא הצניעות תלך ותתרבה באומה, צניעות עדינה, צניעות שתהיה לא רק בלבוש אלא בכל אורחות החיים] כל טוב