אם קוראים לי למילואים, אני צריך לומר תודה שקבלתי ארוחת צהריים ? שלא יקראו לי למילואים ואני מוותר על הארוחה הצבאית. מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. גם צריך לזכור שהעמדת פתיחה של האדם הראשון היא בגן עדן וכל רמה מופחתת היא חסרון. אלא נראה לענ"ד שפני הדברים הם כך: להודות לה’ זהו ערך בפני עצמו שלא תלוי בשום מצב. (אל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון) פשוטו כמשמעו "טוב להודות לה’" אלא שבעולם הזה אנו מלבישים את ההודאה על רמת העולם הזה כגון שיש לי שתי ידיים ולא אחת. כמו שהנשמה שרה מנגינה בלי תווים אלא שבעולם הזה אנו מרכיבים את המנגינה מתווים. בברכה

הודאה היא תגובה על טובה שנתן לנו מישהו אחר. הודאה למישהו בלי שהיתה נתינה מצידו, שייכת רק אם אנחנו מודים לו על עצם מציאותו, שגם היא בעצמה נתינה, בלי שיעשה איזשהו מעשה. כמו שאדם שמח בבנו לא בגלל שהבן נתן לו משהו, אלא עצם מציאותו. יתר על כן באין ערוך אנחנו מודים לה' על עצם המציאות האלוקית, שאין דבר בעולם יקר ממנה. במובן הזה אפשר לומר שזה לא תלוי בשום נתינה, אלא שזה בעצמו נתינה עצומה, שהמציאות האלוקית מאירה את הכל ומשמחת את הכל. ונכון שזה מתגלה בפועל במתנות שהקב"ה נותן לנו, שהם חיים בעולם הזה עם כל הטובות המתלוות אליהם.