שלום לכבוד הרב קראתי למדתי והבנתי שאמירת תודה והכרת הטוב לה’ הן מהתכונות החשובות וההכרחיות. חשוב לי להדגיש - ברגש אני מאוד מבין ומזדהה עם המקום הזה. אבל בשכל, כבר הרבה זמן אני לא מצליח ליישב את: א. אתן דוגמא - חברים שלי חולצו מכפר שנהרס ברעידת אדמה מנפאל וכולם מסביבי הגיבו ב’הודו לה’’!! ברוך ה’!! ואני לא כ"כ מבין, הרי ה’ הוא זה שהכניס אותם למצב הזה וכשאמא שלי מגיבה ב"ברוך ה’" מתרגש כזה, זה מרגיש לי כאילו ה’ הציל אותם מאיזה דבר נורא. אכן, ה’ הציל אותם אבל כשמגיבים ככה זה נשמע כאילו איזה ’כח רשע’ הובס בידי ה’. ב. למה צריך כ"כ להגיד תודה על זה שיש לי ידיים, הורים, חכמה, כסף וכו’.. רק בגלל שהיה יכול להיות שלא יהיה לי את אלה? הרי מה ה’ רוצה? כביכול? אם לא היה לי ידיים ורגליים ופה אז לא הייתי. אז בעצם הוא חייב לתת לי את עצמי כדי שיהיה את עצמי - אז מה יש כ"כ להודות על זה. סליחה על הערפול.

א. בנוגע לדוגמא מחבריך בנפאל: אתה ודאי צודק שאנחנו מייחסים גם את רעידת האדמה ואת הצרה שאליה הם נכנסו, וגם את ההצלה לקב"ה. הוא יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. אלא, שבאמת גם אם הקב"ה לא היה מושיע אותם הם קיבלו ממנו מתנות רבות עד כה בכל מהלך חייהם, ולכן גם אם המתנה היתה מסתיימת כאן היה להם להודות. וכיון שהמתנה המשיכה ההודאה מתרבה. וכי תאמר הלא גם אצלי היא המשיכה למרות שלא הייתי בסכנה, התשובה היא שגם עליך להודות. כולנו צריכים להודות על כל רגע ורגע, וכמו שאמרו חז"ל כל הנשמה תהלל י-ה, על כל נשימה ונשימה צריכים להלל את ה', כל רגע הוא מתנה בפני עצמו. אלא שהקב"ה מראה לאדם בהרפתקאות שעוברות עליו פנים שוחקות או פנים מרוחקות. כשאדם נכנס לצרה הקב"ה כאילו רומז לו שלא ברור שמגיע לך המשך של המתנה, והספק הזה מעורר מצוקה גדולה אצל מי שנמצא בסכנה. לכן ע"י הסכנה הוא מחדד את הכרתינו ומעורר אותנו להכיר בבהירות יתירה במתנות שקיבלנו. ב. לשאלתך שהקב"ה כביכול חייב לתת לי מתנות שהרי הוא נתן לי אותי. ברור שיש אנשים שקיבלו מתנות פחות ממך, שלא זכו להיות מזרע ישראל, לא זכו להיות שלמים בגופם, לא זכו לראות בגאולתם של ישראל ושיבתם ארצה ועוד הרבה כיוצא בזה. אפשר שיהיה אדם שלא יהיו לו את כל המתנות שיש לך, ולכן מלבד עצם מציאותנו יש לנו מתנות רבות מאוד שעל כל אחת מהם אנו מהללים ומשבחים את ה'. בנוסף לכך אמת שגם על עצם מציאותנו אנחנו חייבים תודה לה'. עצם מציאותנו הוא גם מתנה, שהרי לטובה נבראנו ושפע ברכה הקב"ה מעניק לנו בעצם הוייתנו. לכן על כל חלק וחלק אנחנו מודים לו על עצם אישיותנו, על ידינו על רגלינו על כל זכות וזכות בפני עצמה.