שלום כבוד הרב אקדים שדעתי האישית שזה קל וחומר שאם על גניבה נשבע אז גם על אבדה. אני באופן יחסי בור ועם הארץ ואבקש לשאול. הבנתי מהתשובה שאין פסיקה מפורשת בגמרא לשומר חינם שטוען שאיבד פיקדון. אם אני כשומר חינם מגיע לבית דין וטוען שאבדה . וטוען שהתורה שבכתב והגמרא לא מחייבת אותי להשבע. איך הבית דין יכולים לחייב אותי ? על פי חכמים מאוחרים יותר ? אולי זה מדרבנן ? תודה משה

שלום וברכה, א.המשנה בב"מ צג מונה את הלכות השומרים: שואל חייב על הכל, (אבדה, גנבה ואף על אונס, ופטור רק כשמתה מחמת מלאכה) שומר שכר חייב על אבדה וגנבה, ופטור על אונס. ושומר חינם פטור אף על אבדה וגנבה, (וחייב רק על פשיעה) כששומר נפטר, הוא נפטר בשבועה שהחפץ אכן נאנס, נגנב או נאבד ואינה ברשותו של השומר ובנוסף שלא פשע בה. בלשון המשנה "שומר חנם נשבע על הכל" כלומר הוא נפטר בגנבה ואבדה ששומר שכר חייב עליהם, ונפטר על ידי שבועה. ב.ההלכה ששומר חנם נפטר אף כשהחפץ אבד לו (על ידי שבועה) מפורשת בגמרא. זה מתבאר במשנה ב"מ צג. כמו כן היחס בין גנבה ואבדה מתפרש בגמרא בב"מ צד ע"ב "אמרי במערבא קל וחומר ומה גנבה שקרובה לאונס משלם אבדה שקרובה לפשיעה לא כל שכן" מבואר בגמ' שרמת הפשיעה של שומר המאבד החפץ גבוהה מפשיעת שומר שהחפץ נגנב ממנו. ג.ביחס לשאלתך, שומר חנם שאיבד הפיקדון, נשבע על כך שאכן כך ארע ונפטר, דין זה מפורש במשנה ובגמרא. ד.אוסיף עניין כללי העולה משאלתך: גם הלכות שאינם בתלמוד, אלא בפוסקים מאוחרים יותר, מקבלים תוקף הלכתי. בתי הדין פוסקים דינים בין היתר על סמך תשובות של פוסקים במהלך הדורות, כמובן לפי שיקול דעתם על פי כללי הפסיקה. בברכה, הרב מרדכי גרוס