ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות חנוכה
- הלכות חנוכה - הרב אליהו
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א.
הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אָדָם נָשׂוּי שֶׁנּוֹסֵעַ מִבֵּיתוֹ בַּחנוכה, רָאוּי שֶׁקֹּדֶם נְסִיעָתוֹ יֹאמַר לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתַּדְלִיק וּתְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת בְּ"צֵאת הַכּוֹכָבִים" וְתְּכַוֵּן לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָה וְהוּא יִסְמֹךְ עָלֶיהָ, וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁיָּבוֹא לְאַכְסַנְיָה יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה, וְאִם אֶפְשָׁר יְהַדֵּר לִשְׁמֹעַ בְּרָכוֹת מִמִּי שֶׁחַיָּב לְהַדְלִיק וְיַעֲנֶה אָמֵן וְאַחַר כָּךְ יַדְלִיק. (כף החיים תרע"ו כ"ה).
נשים
ב.
הלכות חנוכה - הרב אליהו (10)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
1 - החייבים והפטורים בנר חנוכה
2 - מיקום החנוכיה והנרות
3 - דיני הדלקת הנרות וסדר הברכות
טען עוד
ג.
אִם בַּעֲלָהּ אֵינוֹ בַּבַּיִת - תַּדְלִיק הָאִשָּׁה נֵרוֹת חנוכה וּתְבָרֵךְ. וְאִם אֵינָהּ יוֹדַעַת לְבָרֵךְ - יָכוֹל אָדָם אַחֵר, גָּדוֹל שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל 13 וְיוֹם אֶחָד, לְבָרֵךְ בַּעֲבוּרָהּ אַף שֶׁבֵּרֵךְ וְהִדְלִיק בְּבֵיתוֹ. וְאָז תַּדְלִיק הִיא אוֹ הָאָדָם שֶׁבֵּרֵךְ.
בן גדול (מעל גיל מצוות)
ד.
בֵּן הַדָּר בְּבֵית אָבִיו - בֵּן שֶׁגָּר בְּבֵית אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּדוֹל, לֹא יַדְלִיק בְּעוֹדוֹ בָּחוּר, אֶלָּא יִסְמֹךְ עַל הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁל אָבִיו, וְאִם נָשָׂא אִשָּׁה וַעֲדַיִן הוּא גָּר בְּבֵית אָבִיו - יַדְלִיק בַּחֶדֶר שֶׁהוּא יָשֵׁן שָׁם אַךְ לֹא יְבָרֵךְ, אֶלָּא יַעֲמֹד אֵצֶל אָבִיו בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרֵךְ וִיכַוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בַּבְּרָכָה שֶׁל אָבִיו (בן איש חי ט"ז).
ה.
בֵּן הַאוֹכֵל בְּבֵית אָבִיו, אַךְ גָר בְּדִירָה נִפְרֶדֶת, אֲפִלּוּ הִיא בְּאוֹתוֹ הַבִּנְיָן - מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ עַל הַהַדְּלָקָה (שם).
ו.
הָרָמָ"א פּוֹסֵק שֶׁכָּל בֵּן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ - מַדְלִיק בִּבְרָכָה, וְכָךְ נָהֲגוּ הָאַשְׁכְּנַזִּים. אַךְ כֹּל שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְגִיל 13 וְיוֹם אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָה.
בן קטן
ז.
טוֹב לִתֵּן לְאֶחָד מִבָּנָיו הַקְּטַנִּים לְהַדְלִיק בְּיָדָם אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" כְּדֵי לְחַנְּכָם בְּמִצְווֹת, כִּי גַּם בַּשַּׁמָּשׁ יֵשׁ קְצָת מצווה. אֲבָל לֹא יִתֵּן לָהֶם לְהַדְלִיק נֵרוֹת שֶׁל חִיּוּב (שָׁם י"ח ועין כף החיים תרע"א סעיף קטן פ"ג).
ח.
אם מישהו מבני הבית הגיע לגיל מצוות, אפשר ליתן לו להדליק את נרות ההידור, ואף על פי שבעלמא המתחיל במצווה אומרים לו גמור, כאן שהחיוב להדליק מוטל גם על שאר בני הבית הגדולים וגם הם חלק ממצות הדלקה זו, יכולים לסיום המצווה. ואם ישנה סיבה מיוחדת יכול ליתן גם לגדול שאינו מבני הבית, להדליק.
ט.
יש מי שאומר שהמדליק בביהכנ"ס יתן לאחרים להדליק את נרות ההידור (ועיין לכף החיים סי' תרע"א סעיף קטן פ"ב שלדבריו יש לחוש לסברת הלבוש שמי שמתחיל להדליק ממשיך, ועין למ"ב שם סעיף קטן מ"ח מ"ט עיין בן איש חי וישב ח"י)
סומא
ח.
סוּמָא - אִשְׁתּוֹ מַדְלֶקֶת בִּבְרָכָה. אִם אֵין לוֹ אִשָּׁה וְגָר בְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ - יַדְלִיק עַל יְדֵי סִיּוּעַ שֶל אָדָם אַחֵר, אַךְ לֹא יְבָרֵךְ. אִם הַסּוּמָא גָּר בְּבַיִת עִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים - יִשְׁתַּתֵּף אִתָּם בִּפְרוּטָה, דְּהַיְנוּ יְשַׁלֵּם חֵלֶק מִמְּחִיר הַנֵּרוֹת אוֹ הַשֶּׁמֶן וְאָז יִהְיֶה שֻׁתָּף בַּמצווה. (שָׁם ט"ו).
בני ישיבות וחיילים
ט.
בְּנֵי יְשִׁיבוֹת אוֹ חַיָּלִים - שֶׁאֵינָם נְשׂוּאִים, מֵעִקַּר הַדִּין יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָה על ידי שֶׁאֲבִיהֶם מַדְלִיק עֲלֵיהֶם בַּבַּיִת, והוא הדין לאיש שאשתו מדליקה עליו בביתו. וְאִם יֵשׁ לָהֶם חֶדֶר מְיֻחָד שֶׁלֹּא בְּבֵית הַהוֹרִים אוֹ שֶׁגָּרִים בִּפְנִימִיָּה, יַדְלִיקוּ שָׁם בְּלֹא בְּרָכָה אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּתְּפוּ בִּפְרוּטָה עִם אָדָם אַחֵר וְיִשְׁמְעוּ מִמֶּנּוּ הַבְּרָכוֹת. (עיין תה"ד ק"א, ב"י תרע"ז על דברי תה"ד, שו"ע סעיף קטן ג' ובדברי הרמ"א כף החיים סעיף קטן כ"ה מ"ב סעיף קטן ט"ז).
י.
יש אומרים שאם אביו מדליק לאחר זמן חצי שעה של ההדלקה, יכול הבן להדליק נרות בזמן ולכוין שלא לצאת בהדלקת אביו.
יא.
בְּנֵי יְשִׁיבוֹת אוֹ חַיָּלִים שֶׁהָאָב לֹא מַדְלִיק נֵרוֹת בַּבַּיִת אוֹ שֶׁהָאָב גָּר בְּחוּ"ל שהבדלי הזמנים הם למעלה מחצי שעה של הדלקה - יַדְלִיק הַבֵּן בִּבְרָכָה בְּחַדְרוֹ (שו"ע תרע"ז א').
יב.
בְּנֵי יְשִׁיבוֹת אוֹ חַיָּלִים אַשְׁכְּנַזִּים שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מַדְלִיק בִּבְרָכָה - יַדְלִיקוּ בִּבְרָכָה גַּם בַּיְּשִׁיבָה. וְאִם גָּרִים בְּחֶדֶר אֶחָד כַּמָּה בַּחוּרִים - כָּל אֶחָד מֵהֶם מְבָרֵךְ וּמַדְלִיק לְעַצְמוֹ.
יג.
בַּת הַגָּרָה לְבַד - בַּת הַגָּרָה לְבַד אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַדְלִיק וְיוֹצֵאת יְדֵי חוֹבָה בְּהַדְלָקַת אָבִיהָ. וְאִם אֵין לָהּ אָב אוֹ שֶׁהוּא גָּר בְּחוּ"ל אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַדְלִיק עָלֶיהָ - תַּדְלִיק בִּבְרָכָה.
יד.
דִּירַת שֻׁתָּפִים - שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה בַּעֲלֵי בָּתִּים שֶׁאוֹכְלִין כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְדָרִים יַחַד בְּחֶדֶר אֶחָד, יִשְׁתַּתְּפוּ בְּהוֹצָאוֹת הַהַדְלָקָה, וְכָל אֶחָד יַדְלִיק בְּיָדָיו לַיְלָה אֶחָד (בן איש חי שָׁם י"ז).
אָבֵל
טו.
אָבֵל, אפילו הוּא בְּשִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּתוֹ, יַדְלִיק וִיבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת כּוֹלֵל בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ", אֲבָל אוֹנֵן יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכוֹת כְּלָל, וְעָדִיף שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹ אָדָם אַחֵר יַדְלִיקוּ בִּשְׁבִילוֹ. ואם אשתו מדליקה - יכולה לברך (בן איש חי וישב ג').
טז.
יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁאָבֵל תּוֹךְ ל' יוֹם אוֹ אָבֵל עַל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ תּוֹךְ י"ב חֹדֶשׁ לֹא יַדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל חנוכה, כִּי חוֹשְׁשִׁים שֶׁכַּאֲשֶׁר יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" יֵרָאֶה הַדָּבָר כְּשִׂמְחָה בְּצִבּוּר, כן נהגו האשכנזים. אך הספרדים לא נהגו בזה אלא רק בתוך השבעה שלו. (וכן בענין עליה להיות ש"ץ נהגו הספרדים שאבל בתוך ל' יום או בתוך שנה לאביו או אמו רשאי להיות חזן במוסף ר"ח. מוסף ראש השנה וכיפור, ולומר הלל. והאשכנזים נהגו שלא עולה בימים אלו כחזן - ראה משנה-ברורה תרע"א סעיף קטן מ"ד, תקפ"א סעיף קטן ז', שעה"צ שם, ט"ז תרע"א, כף החיים תרע"א סעיף קטן ע"ג, תקפ"א סעיף קטן ל"ג, ר"פ ד', ל"ב, משם הנוב"י והמחב"ר)
יז.
אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַזְמִין אָבֵל לְבָרֵךְ, אִם הִזְמִינוּהוּ - לֹא יוֹרִידוּהוּ.
יח.
הַמִּתְפַּלֵּל בְּבֵית אָבֵל אוֹמֵר בַּחנוכה הַלֵּל בִּבְרָכָה, וְגַם הָאָבֵל יֹאמַר הַהַלֵּל בִּבְרָכָה. (כף החיים קל"א ס"א) ולדעת המשנה ברורה (תרפג סעיף קטן א) האבל לא אומר הלל בחנוכה. והטעם שספרדים פוסקים שאבל אומר הלל בחנוכה כי הלל זה הוא חיוב ולא מנהג כמו ר"ח (עיין בן איש חי ש"ש ויקרא טו ואחרונים בזה וכף החיים תרפג סעיף קטן ד וכתב גשר החיים פרק כ ס"ע ז שיש סוברים כנ"ל שאפילו האבל אומר הלל בחנוכה עיי"ש).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
