ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות חנוכה
- הלכות חנוכה - הרב אליהו
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א.
תְּפִלַּת מִנְחָה בְּיוֹם שִׁשִּׁי - צְרִיכִים לְהִזָּהֵר בְּעֶרֶב שַׁבַּת חנוכה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה קֹדֶם הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת. (בן איש חי שָׁם כ').
ב.
הַדְלָקָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת - בְּלֵיל שַׁבָּת יַדְלִיק הָאִישׁ נֵרוֹת חנוכה בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תַּדְלִיק הָאִשָּׁה נֵרוֹת שַׁבָּת. וְאִם הַזְּמַן דָּחוּק, יְכוֹלָה הָאִשָּׁה לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת לְאַחַר שֶׁבַּעֲלָהּ הִדְלִיק נֵר אֶחָד שֶׁל חנוכה (שו"ע תרעט. בן איש חי שָׁם כ').
הלכות חנוכה - הרב אליהו (10)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
4 - דיני הנרות לאחר ההדלקה
5 - דינים נוספים הקשורים לחנוכה
6 - מנהגי החנוכה, על הניסים וסדר התפילות
טען עוד
ג.
בְּעֶרֶב שַׁבָּת צָרִיךְ לָתֵת שֶׁמֶן אוֹ לְהָכִין נֵרוֹת גְּדוֹלִים, שֶׁיִּדְלְקוּ לְפָחוֹת חֲצִי שָׁעָה לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים. לָכֵן בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהַמִּנְהָג לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת כְּאַרְבָּעִים דַּקּוֹת לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה, צָרִיךְ לָקַחַת נֵרוֹת גְּדוֹלִים שֶׁיִּדְלְקוּ לְפָחוֹת שָׁעָה וָחֵצִי, וְאִם אֵין לוֹ מַסְפִּיק נֵרוֹת גְּדוֹלִים, יִרְאֶה שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה שִׁעוּר כָּזֶה בַּנֵּר הָרִאשׁוֹן. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא נֵר הַדּוֹלֵק חֲצִי שָׁעָה, יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה (שו"ע תרע"ט א', וכף החיים ו', ותרע"ב י"ב).
ד.
בערב שבת ידליק קודם השקיעה, אפילו אם נוהג להדליק נרות חנוכה בצאת הכוכבים (עיין ברכ"י תרע"ו, ועיין הר"ן דף ט' מדפי הרי"ף ד"ה: "מצותה" בסברת ה"ג מתי מדליק ודוחק. ועיין לתה"ד שכותב שאפילו לדעת הרמב"ם היכא דלא אפשר שאני והוי כהכשר מצווה שהוא כמו מצווה ומציין למסכת יבמות דף ו' בתוס' שם ד"ה: "כשם", משם ר"ח, וכן הסביר מעשה רוקח על הרמב"ם).
ה.
אם כבתה קודם השקיעה, ועדיין לא קיבל שבת, ידליק שנית בלא ברכה. ואף על פי שהדלקה עושה מצווה, כיון שיש אומרים שלא יצא ידי חובה שעדיין לא שקעה החמה, ידליק לצאת אליבא דכו"ע (עיין שו"ע תרע"ג סעיף קטן ב', ט"ז שם סעיף קטן ט', מ"ב וכף החיים שם).
ו.
הַדְלָקָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת - בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מַדְלִיקִים נֵר חנוכה וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּילִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנִיחוּ אֶת הַנֵּרוֹת מִיָּד אַחֲרֵי הַהַדְלָקָה וְיֵלְכוּ לָהֶם, וּכְדֵי לְאַחֵר אֶת יְצִיאַת הַשַּׁבָּת. וְאִם הַמַּדְלִיק שָׁכַח לוֹמַר "אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ" - יֹאמַר בְּלַחַשׁ קֹדֶם שֶׁמַּדְלִיק "בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל".
ז.
כָּל אָדָם בְּבֵיתוֹ - מַבְדִּיל וְאַחַר כָּךְ מַדְלִיק נֵר חנוכה, כֵּיוָן שֶׁהַבְדָּלָה שַׁיֶּכֶת לַיְּצִיאָה מִשַּׁבָּת וְהַדְלָקָה שַׁיֶּכֶת לְיוֹם רִאשׁוֹן, וּבְדִין שֶׁהַבְדָּלָה קוֹדֶמֶת. (בן איש חי כ"א) וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לִהַדְלִיק וְאַחַר כָּךְ לְהַבְדִּיל והמשנה ברורה נוֹטֶה לַדֵּעָה הָרִאשׁוֹנָה. (עיין שו"ע תרפ"א, ולכף החיים סק"ד, מ"ב סעיף קטן ג' ולבן איש חי שם אות כ"א, שזו הדרך הנכונה).
ח.
אֵין מְבָרְכִים עַל נֵר חנוכה "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ" כֵּיוָן שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ.
זְמַן הַהַדְלָקָה וּמְקוֹמָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
ט.
בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מַדְלִיקִים נֵרוֹת חנוכה בֵּין מִנְחָה לְעַרְבִית. אפילו אם מתפללים ערבית מוקדם. (ויש נוהגים להדליק בערב שבת קודם מנחה אם רוצה למהר להתפלל) וְיָנִיחַ אֶת הַנֵּרוֹת בְּצַד דָּרוֹם וִיסַדֵּר הַנֵּרוֹת מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה הַמְּנוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְהַמַּדְלִיק יַעֲמֹד פָּנָיו לְדָרוֹם וְגַבּוֹ לְצָפוֹן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן יַדְלִיק הַנֵּר הַיְּמָנִי הַקִּיצוֹנִי שֶׁבַּמַּעֲרָב, וּבְלֵיל שֵׁנִי יוֹסִיף נֵר שֵׁנִי לִשְׂמֹאל הַנֵּר הָרִאשׁוֹן וְיַדְלִיקֶנּוּ וְיִפְנֶה לְיָמִין וְיַדְלִיק הַנֵּר הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁבַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן יַתְחִיל לְהַדְלִיק מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב (שו"ע תרע"א ז, וכף החיים ס"ו ס"ט - ועיין בב"י שם שיש מסדרים בין צפון לדרום)
י.
לדעת כף החיים (תרע"א סעיף קטן ס"ט) עומד המדליק ופניו לדרום ומדליק את הנר שבימינו בצד מערב וכל לילה מדליק ממזרח למערב. ולדעת החת"ס (סי' קפ"ו) עומד המדליק ופניו לצפון ומדליק הנר הראשון מימינו שהוא הנר הקרוב להיכל שהוא במזרח (מ"ב שם סעיף קטן מ"ג)
בְּרָכָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
יא.
כְּשֶׁמַּדְלִיקִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיֵשׁ מִנְיָן, מְבָרְכִין בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן אֶת כָּל שְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת וּבִשְׁאַר הַלֵּילוֹת שְׁתֵּי בְּרָכוֹת כְּמוֹ בַּבַּיִת. וְאִם אֵין מִנְיָן - לֹא יְבָרְכוּ (כף החיים תרע"א ע"ב) (ועיין למ"ב סעיף קטן מ"ז, ובירור הלכה ד"ה: "ויש" ועיין כף החיים שם סעיף קטן ע"ב וע"ח)
יב.
מִי שֶׁהִדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהַדְלִיק בְּבֵיתוֹ וּלְבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת אֲפִלּוּ בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כְּדֵי לְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, אָמְנָם אִם הוּא גָּר לְבַדּוֹ, כְּשֶׁחוֹזֵר וּמַדְלִיק בְּבֵיתוֹ יְבָרֵךְ רַק שְׁתֵּי בְּרָכוֹת, וְלֹא יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ".
יג.
כְּשֶׁחָל לֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל חנוכה בְּלֵיל שַׁבָּת, וְכָל הַקָּהָל הִדְלִיקוּ כְּבָר בְּבֵיתָם וּבֵרְכוּ גַּם בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ", הַמַּדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יְבָרֵךְ רַק "לְהַדְלִיק" וְ"שֶׁעָשָׂה נִסִּים" וְלֹא יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ", מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הוּא וְכָל הַקָּהָל בֵּרְכוּ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּבֵיתָם (שם).
יד.
מְבָרֵךְ עַל נֵר חנוכה בְּבֵית כְּנֶסֶת רַק כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיָן, וּבְּעֶרֶב שַׁבָּת אִם אֵין מִנְיָן - לֹא יִתְעַכְּבוּ, וְיַדְלִיקוּ בְּלִי מִנְיָן וּבְלִי בְּרָכָה. (בן איש חי שָׁם י"א) *ואם יש מנין קודם מנחה יכול להדליק אז, אף על פי שאין הזמן דוחק. ויש אומרים שיכול לברך אפילו בלי מנין אם יודע שיבואו אחר כך אנשים - ואין נוהגים כן
טו.
טוֹב לְהַדְלִיק נֵרוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּבֹּקֶר כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַנֵּר דּוֹלֵק בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא מְבָרְכִים עַל הַדְלָקַת נֵרוֹת אֵלּוּ. (נְהַר מִצְרַיִם) ונוהגים להדליקה בעת אמירת מזמור "ארוממך ה'".
אֵין לֵהָנוֹת מֵאוֹר הַנֵּרוֹת
טז.
אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהַשֶּׁמֶן אוֹ מֵהָאוֹר שֶׁל נֵרוֹת חנוכה, אֲפִלּוּ מֵהַנֵּרוֹת שֶׁמּוֹסִיפִים כָּל יוֹם, שֶׁהֵם לְהִדּוּר בִּלְבַד. וּשְׁנֵי טְעָמִים לַדָּבָר: א.[ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר שֶׁהוּא נֵר מצווה לְפַרְסֵם הַנֵּס. ב.[ כֵּיוָן שֶׁהַנֵּס נַעֲשָׂה בַּמְּנוֹרָה שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ - תִּקְּנוּ מִצְוַת חנוכה כְּמוֹ הַמְּנוֹרָה שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּלָל. וְלָכֵן אֵין לִמְנוֹת מָעוֹת וְכַדּוֹמֶה לְאוֹר הַמְּנוֹרָה. וְגַם תַּשְׁמִישׁ קֹדֶשׁ, כְּגוֹן לִמּוּד לְאוֹר הַנֵּרוֹת - אָסוּר (עיין רש"י כב: והר"ן שם).
כִּבּוּי אוֹ שִׁמּוּשׁ לְאוֹר הַנֵּרוֹת אַחַר חֲצִי שָׁעָה
יז.
אָדָם שֶׁרוֹצֶה לְכַבּוֹת הַנֵּרוֹת אַחַר חֲצִי שָׁעָה מִטַּעֲמֵי חִסָּכוֹן, אוֹ שֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ וְחוֹשֵׁשׁ לִשְׂרֵפָה, וְכֵן גַּבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְהַשְׁאִיר הַנֵּרוֹת דְּלוּקִים כְּשֶׁהַצִּבּוּר הוֹלֵךְ לְבֵיתוֹ - יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּנַאי לִפְנֵי הַהַדְלָקָה שֶׁאַחַר חֲצִי שָׁעָה יְכַבֶּה אֶת הַנֵּרוֹת, וִיכַבֶּה בְּצִנְעָה, אֲבָל לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ
יח.
במוצאי שבת שמדליקים בביהכנ"ס רק קודם ההבדלה ומיד לאחר ההבדלה הולכים לביתם יכול הגבאי לכבות בצנעה אפילו קודם חצי שעה ובלבד שהתנה ושעושה כן בצנעה. וְאִם לֹא הִתְנָה יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בַּדָּבָר, וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר. (עיין ב"י תרע"ב ט"ז סעיף קטן א' מגן אברהם סעיף קטן ד' ובסי' תרע"ז סעיף קטן י' מ"ב שם סעיף קטן י"ז י"ח, כף החיים שם סעיף קטן כ"ו כ"ז).
יט.
אִם נָתַן בָּהּ שֶׁמֶן סְתָם אוֹ הִדְלִיק נֵרוֹת גְּדוֹלִים סְתָם, אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָם אֲפִלּוּ לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה. וְאִם הִתְנָה מֵרֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ מְיַחֲדָם לְמִצְוַת חנוכה אֶלָּא רַק לַחֲצִי שָׁעָה - מֻתָּר (שם).
כ.
גַּם אִם הִתְנָה מֵרֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ מְיַחֲדָם לְמִצְוַת חנוכה אֶלָּא רַק לַחֲצִי שָׁעָה, רָאוּי שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּשֶׁהֵם דּוֹלְקִים בִּמְקוֹמָם אֲפִלּוּ אַחֲרֵי הַחֲצִי שָׁעָה, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֵרוֹת חנוכה וְלֹא יֵדְעוּ שֶׁהוּא עָשָׂה תְּנַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אַחַר חֲצִי שָׁעָה. (אַחֲרוֹנִים - מ"ב סי' תרע"ב סעיף קטן ז', ח' כף החיים סעי' כ"א)
דִין הַשַּׁמָּשׁ
כא.
נוֹהֲגִים לְהָנִיחַ נֵר מְיֻחָד שֶׁנִּקְרָא "שַׁמָּשׁ" לְיַד נֵרוֹת חנוכה. וּבְדֶרֶךְ כְּלָל מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּנֵּר שֶׁמַּדְלִיקִים בּוֹ אֶת נֵרוֹת הַחנוכה. וּמְנִיחִים אֶת הַנֵּר הַזֶּה לְיַד הַנֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁאִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ לְאוֹר הַנֵּרוֹת - יִהְיֶה זֶה גַּם לְאוֹר הַשַּׁמָּשׁ (עיין תרעג ס"ע א).
כב.
מֵעִקַּר הַדִּין אִם יֵשׁ אוֹר חַשְׁמַל אֵין צָרִיךְ לְהַדְלִיק "שַׁמָּשׁ" לְיַד הַנֵּרוֹת כֵּיוָן שֶׁאִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּאוֹר, יִהְיֶה זֶה גַּם אוֹר הַחַשְׁמַל. אַף עַל פִּי כֵּן נָהֲגוּ לְהַדְלִיק "שַׁמָּשׁ" בְּכָל מָקוֹם.
כג.
הַשַּׁמָּשׁ צָרִיךְ לִהְיוֹת גָּדוֹל אוֹ גָּבוֹהַּ מִשְּׁאַר הַנֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר, וְאִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ לְאוֹר הַנֵּרוֹת - עִקַּר הַשִּׁמּוּשׁ יִהְיֶה מִמֶּנּוּ.
כד.
בְּמָקוֹם שֶׁמַּדְלִיקִים כַּמָּה בַּעֲלֵי בָּתִּים, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה, כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהָנִיחַ חֲנֻכִּיָּתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מִסְפַּר הַנֵּרוֹת נִכָּר, וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁכָּל אֶחָד יַדְלִיק "שַׁמָּשׁ" בְּצַד נֵרוֹתָיו (עיין משנה ברורה סעיף קטן יח).
כה.
מֻתָּר מֵהַדִּין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּ"שַּׁמָּשׁ" תַּשְׁמִישִׁים שֶׁל חֹל וְיֵשׁ שֶׁהֶחְמִירוּ בְּזֶה לֹא לְהִשְתַּמֵּשׁ בַּשַּׁמָּשׁ תַּשְׁמִישׁ שֶׁל חֹל וְכָל שֶׁכֵּן תַּשְׁמִישׁ שֶׁל בִּזָּיוֹן אָמְנָם אֵין לְהַחְמִיר לְצֹרֶךְ מצווה (עיין בן איש חי י"ד לפרוש מעשה ניסים).
הדלקת נר מנר
כו.
אִם כָּבָה הַ"שַּׁמָּשׁ" אַחֲרֵי שֶׁהִדְלִיק נֵר אֶחָד אוֹ יוֹתֵר, לֹא יַדְלִיק אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" בְּנֵר חנוכה שֶׁהֻדְלַק כְּבָר, מִשּׁוּם בִּזּוּי מצווה, אֶלָּא יַדְלִיק הַ"שַּׁמָּשׁ" מֵאֵשׁ אַחֶרֶת.
כז.
אֵין מַדְלִיקִין נֵר חנוכה מִנֵּר חנוכה על ידי גַּפְרוּר קֵיסָם וכד' (בן איש חי וישב י"ט).
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּזּוּי מצווה בְּהַדְלָקַת נֵר חנוכה מִנֵּר חנוכה, לֹא יַדְלִיק אֶת נֵרוֹת הַחֲנֻכִּיָּה מֵהַנֵּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַנֵּר רִאשׁוֹן הוּא עִקַּר הַמצווה, אֵין לְהַדְלִיק מִמֶּנּוּ נֵר שֵׁנִי (עיין שו"ע תרעד ס"ע א ורמ"א שם).
כח.
מֻתָּר לְהַדְלִיק נֵר שֵׁנִי מִשְּׁלִישִׁי על ידי הַטָּיַת הַנֵּר אוֹ מְשִׁיכַת הַפְּתִילָה. וְאִם אֵין לוֹ אֶמְצְעִי הַדְלָקָה אַחֵר יָכוֹל לְהַדְלִיק גַּם מִנֵּר רִאשׁוֹן, אַךְ לְכַתְּחִלָּה לֹא יִנְהַג כֵּן. (עיין שו"ע ורמ"א תרע"ד, א, ועיין מ"ב תרע"ג ז' כף החיים סעיף קטן כ"ו, ועיין בן איש חי אות י"ד כמה חמור להשתמש לאור נר חנוכה - ועיין כף החיים תרע"ד אות ג' ומ"ב שם סק"א משם הט"ז)
כט.
אִם אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַדְלִיק יְשִׁירוֹת מִנֵּר חנוכה, יָכוֹל לְהַדְלִיק אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" בַּנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים וּלְהַדְלִיק אֶת שְׁאַר נֵרוֹת הַחֲנֻכִּיָּה מֵהַ"שַּׁמָּשׁ", אֲבָל יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְכַבֶּה אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" לִפְנֵי שֶׁיַּדְלִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַנֵּרוֹת.
ל.
נֵר חנוכה שֶׁהֻדְלַק כַּדִּין וְכָבָה, אֲפִלּוּ כָּבָה תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה, אָסוּר לְהַדְלִיקוֹ אֲפִילוּ מִנֵּר חנוכה שֵׁנִי, כֵּיוָן שֶׁאֵין חִיּוּב לְהַדְלִיקוֹ (שם).
לא.
לְאַחֲר שֶׁעָבְרָה חֲצִי שָׁעָה מִזְּמַן הַהַדְלָקָה יָכוֹל לְהַדְלִיק נֵר מִנֵּר שֶׁדָּלַק כְּבָר חֲצִי שָׁעָה אֲף שֶׁהוּא נֵר רִאשׁוֹן ויזהר לא לעשות כן בפרהסיה.
הַדְלָקַת נֵר חנוכה מִנֵּר שַׁבָּת
לב.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת מִנֵּרוֹת חנוכה וּלְהֶפֶךְ, וְיֵשׁ אוֹסְרִים, וְטוֹב לָחוּשׁ לְדַעֲתָם בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר (שו"ע תרעד ס"ע ב).
הפתילות והשמנים אחר חנוכה
לג.
כְּשֶׁקּוֹנֶה שֶׁמֶן לַחנוכה לֹא יֹאמַר "שֶׁמֶן זֶה לַחנוכה" כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּכָךְ הִקְדִּישׁ אֶת כָּל הַשֶּׁמֶן, גַּם אֶת מַה שֶּׁנּוֹתַר בַּבַּקְבּוּק לְאַחַר חנוכה, וְלָכֵן רָאוּי שֶׁכָּל קוֹנֶה יַעשֶׂה "תְּנָאי" וְיַחְשֹׁב בְּדַעֲתוֹ שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ שֶׁכָּל הַשֶּׁמֶן יִהְיֶה לַחנוכה (עיין ביאור הלכה תרעז ד"ה הצריך").
לד.
וְאִם לֹא חָשַב אַף עַל פִּי כֵּן מוּתָר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֶּׁמֶן שֶבַּבַּקְבּוּק וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ חנוכה אִם יֵשׁ לוֹ מַסְפִּיק שֶׁמֶן לְהַדְלָקַת כָּל הַנֵּרוֹת.
לה.
נוֹהֲגִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְהַדְלָקַת נֵרוֹת חנוכה בַּשֶּׁמֶן שֶׁנּוֹתַר מִיָּמִים קוֹדְמִים שֶׁל יְמֵי הַחנוכה, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שׂוֹרְפִים אֶת מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וּמִשְּׁאַר הַיָּמִים (שולחן ערוך שם ס"ע ד).
לו.
שְׁיָרֵי הַפְּתִילוֹת אוֹ הַשְּׁמָנִים הָאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה - אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שׁוּם תַּשְׁמִישׁ גַּם לְאַחַר הַחנוכה, שֶׁהֲרֵי הֻקְצוּ לְמִצְוָתָן (שם).
לז.
טוֹב שֶׁלֹא לְהַשְׁאִיר אֶת הַפְּתִילוֹת אוֹ הַשְּׁמָנִים הָאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה לַשָּׁנָה הַבָּאָה מֵחֲשָׁשׁ לְתַקָּלָה, שֶׁמָּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּתּוֹךְ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן יֵשׁ לְשׂוֹרְפָם בִּפְנֵי עַצְמָן לְאַחַר הַחנוכה (עיין כף החיים ומשנה ברורה שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
