ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אודט אוריידא בת תורקיה
1.סנהדרין ה. כל הסוגיא.
2.תוס' שם ד"ה "ואם היה מומחה" וכו.
3.תשובות הריב"ש סי' רע"א.
4.שו"ע חו"מ סי' כ"ה סע' ב' בהגה.
5.ש"ך שם ס"ק ט"ו אות ג'.
6.טור חו"מ סי' ג' (ז).
7.שו"ע חו"מ סי' ג' סעי' ד'.
8.סמ"ע שם ס"ק י"ד.
9.ש"ך שם ס"ק י"א.
10.רש"י סנהדרין ב: ד"ה "מומחים".
11.רש"י סנהדרין ג. ד"ה "אלא מעתה".
12.תוס' שם.
13.קצות החושן סי' כ"ה ס"ק ו'.
14.רמב"ם סנהדרין פ"ב הל' י'.
יחיד מומחה לרבים
סיכום זה הינו סיכום של שיעור דומה שניתן בשנים קודמות
בגמרא 1 מובאת ברייתא: "תנו רבנן דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי". נחלקו הראשונים במקור סמכותו של מומחה לרבים לדון לבדו. רש"י מבאר שדין זה הוא לשיטת רב אחא 2 , שסובר שמהתורה כשר גם דיין אחד, ורק חכמים הצריכו שלשה משום יושבי קרנות, וכשיש מומחה לרבים השאירו את דין התורה - אך לא לפי רבי אבהו הסובר שהצורך בשלשה מומחים הוא מהתורה. התוספות האריכו להקשות על רש"י וכתבו שגם לפי ר' אבהו יחיד מומחה יכול לדון, מתקנת חכמים, כשם שהכשירו שלשה הדיוטות. וממשיכה הגמרא לדון מיהו 'מומחה לרבים': "אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי, וכן אמר ר' חייא כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי. איבעיא להו כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא, אבל לא נקיט רשותא דיניה לא דינא, או דילמא אע"ג דלא נקיט רשותא דיניה דינא? תא שמע דמר זוטרא בריה דר"נ דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל באם קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים, שמע מינה כי לא נקיט רשותא דיניה דינא שמע מינה. אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא לישקול רשותא מבי ריש גלותא וכן אמר שמואל לשקול רשותא מבי ריש גלותא". הגמרא מסיקה אפוא שאמנם מומחה לרבים יכול לדון גם אם לא קיבל רשות מריש גלותא, אבל אם טעה הריהו חייב לשלם, ורק אם קיבל רשות - פטור. ועלינו לברר רשות זו מה טיבה.
תוקפה של קבלת הרשות
הריב"ש בתשובה דן באריכות בעניינה של קבלת רשות - סמיכה - של זמנו. בזמנו התעורר סכסוך בין רב שהיה מקובל על קהילות צרפת לבין תלמיד חכם אחר. אותו תלמיד חכם הלך לרב גדול ומפורסם באשכנז, ואותו רב הכריז כי אסור לאף רב להורות בלי שיקבל רשות מאותו תלמיד חכם, ומהרב הראשון אסור לקבל רשות. מכאן התעורר הדיון על תוקף דבריו - מהו עניין הסמיכה בזמן הזה? האם יש חובה לקבל סמיכה?
הריב"ש כותב שכח קבלת הרשות מריש גלותא, בו עוסקת סוגייתנו, כוחו כקבלת דיין ע"י בעלי הדין, וממילא פטור מתשלומים. "לפי שראשי גלויות שבבבל הם עומדים במקום מלך ויש להם רשות לרדות את ישראל שבכל מקום ולדונם בין רצו ובין לא רצו, כמו שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גלויות שבבבל, אי נטל הדיין רשות מריש גלותא הריהו כאילו קיבלו עליהם בעלי הדינים". בהמשך נראה שריש גלותא מקבל את כוחו מהמלך, וכיון שהמלך רשאי לעשות כרצונו בכל מה ששייך לענייני הממון כך גם ריש גלותא שקיבל ממנו כח.
לעומתו כותב בעל המאור טעם אחר לפטור של דיין מומחה, שהרי אנוס הוא. כיון שהוא מומחה ולמד את ההלכות הרי מדובר בטעות אנוש ולא בהתרשלות, ולכן יש לפטרו. הש"ך 3 דן אף הוא בנושא זה ומכריע כבעל המאור. הש"ך אף דוחה אפשרות לומר שהטעם לפטור של מומחה הוא שכיון שיכול לדון גם בלי קבלתם הועילה קבלתם לפטרו, ומוסיף שאם כפה אותם לדין וטעה חייב לשלם, שהרי לא היה חייב להתערב ולדון שלא ברצונם. אלא אם קיבל רשות, שאז זהו תפקידו והריהו אנוס גם כשלא קיבלו אותו עליהם. ומביא ראיה לסברתו מהדין "טבח אומן שקלקל פטור", כלומר הממונה על השחיטה וקלקל בשחיטתו פטור מלשלם, וכן מדין מראה דינר לשולחני לבדקו אם הדינר טוב, שאם השולחני הוא הדיוט וטעה הריהו חייב, ואם הוא מומחה - פטור מטעם אונס.
לסיכום, נחלקו הראשונים ביסוד הפטור של מומחה שדן. לפי הריב"ש גדר הפטור הוא כ"קיבלוהו עלייהו", ולפי בעל המאור והש"ך - מתורת אונס.
נפק"מ בין השיטות
לפי הריב"ש צריך לומר שרשות תיתכן רק מריש גלותא עצמו (או ממי שהוסמך לכך מטעמו), ולא מאדם אחר שקיבל רשות, כפי שכותב הריב"ש עצמו בהמשך התשובה. לא כן היא דעת התוספות 4 שכתבו שכשם שסמוך יכול לסמוך אחרים, כך גם מי שקיבל רשות יכול לתת לאחרים. אפשר שהתוספות למדו כבעל המאור שהפטור הוא משום אונס, ולכן כל מי שקיבל רשות - פטור, ואין צורך דוקא ברשות מריש גלותא.
יתכן אף שמטעם זה יש הבדל בהדגשים. הגמרא אומרת שגדולה הרשות של ריש גלותא, שכוחה יפה גם לארץ ישראל, מהרשות של נשיא א"י שאין כוחה יפה לבבל. הריב"ש ורש"י 5 כותבים שכח הרשות של ריש גלותא נובעת מכח המלכות - "שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס", ולכן גדול כוחו; לעומת זאת התוספות 6 כותבים בשם ר"ת שהכח של ריש גלותא נובע מדברי הירושלמי "דראש גולה מזכרים ונשיא שבא"י מנקבות". אם הכח נובע מהמלכות אין שום הבדל בין זכרים לנקבות, ונראה שהתוספות סוברים שהסמיכה נועדה לקבוע מיהו דיין מומחה בהלכות.
נראה שלפי דברים אלו ניתן לבאר מספר נקודות.
רש"י 7 כותב שמומחים הם "סמוכים, ונטלו רשות מנשיא לדון". חלק מהגדרת הכח של סמוכים נובעת מקבלת הרשות מהנשיא. לפי התוספות סמוך פירושו שקיבל רשות, אך לא דוקא מנשיא, וממילא רשות של היום היא כמו סמוך של פעם.
בדף ג' עוסקת הגמרא בשיטת ר' אבהו שמהתורה יש צורך בשלשה סמוכים, ורק חכמים הכשירו הדיוטות כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. שואלת הגמרא 'אלא מעתה, טעו לא ישלמו?' ועונה 'כל שכן אתה נועל דלת בפני לוין', שאם לא ישלמו בטעותם לא ירצה המלוה להלוות. מדוע רצתה הגמרא לפטרם? מבאר רש"י "דכיון דברשות רבנן נחתי, הוי ליה כמומחין". התוספות חולקים וכותבים שמלשון התירוץ 'כל שכן אתה נועל דלת בפני לווין' משמע שגם הקושיא התבססה על סברת נעילת דלת, שאם יצטרכו לשלם יהיה קשה למצוא דיינים והמלוה יחשוש מלהלוות, והתשובה היא שאדרבה - אם הדיינים יפטרו מלשלם כשיטעו ימנע המלוה מההלוואה. רש"י הוא לשיטתו שהרשות היא הפוטרת, וממילא גם רשות חכמים תפטור; לפי התוספות המומחיות היא הפוטרת, ואין כל סיבה לפטור הדיוטות מלבד החשש של נעילת דלת. ביחס לקושיית התוספות מהלשון 'כל שכן', נראה לפי רש"י שלשון זו מוסבת על עיקר התקנה: טעם התקנה הוא נעילת דלת בפני לווין, ואם ההדיוטות יפטרו מלשלם חזרה הבעיה.
נחלקו הפוסקים למי מועילה רשות. הטור 8 כותב "ואי נקיט רשותא מריש גלותא אפילו אינו מומחה יכול לכוף האדם לדון לפניו". הטור מחדש אם כן שהרשות לא רק פוטרת את המומחה מתשלומים, אלא אפילו מכשירה אדם לדון - ומוסיף הטור שזאת בתנאי שהוא גמיר, יודע הלכות, אפילו אם אינו סביר. השו"ע 9 כותב "מי שאינו מומחה ולא קבלוהו עליו בעלי דינים אף על פי שנטל רשות מראש הגולה אין דינו דין אפילו לא טעה, וכל אחד מבעלי דינים אם רצה חוזר ודן בפני בית דין", ונחלקו המפרשים בדעתו: הסמ"ע מבאר שהלשון 'מי שאינו מומחה' בשו"ע כוונתה מי שאינו גמיר ואינו סביר, ואם כן רק לו הרשות אינה מועילה, אך למי שהוא גמיר אף שאינו סביר - הרשות מועילה, כדברי הטור. וכתב "והוכחתי כן בספרי". הש"ך חולק וכותב ש"מי שאינו מומחה" כולל גם מי שהוא גמיר ולא סביר, וממילא רק למי שהוא גמיר וסביר מועילה רשות, אך ביחס למי שלא - "הרי זה כמי שמקדיש בעלי מומין למזבח". הש"ך מובן לשיטת בעל המאור שהרשות רק יכולה לפטור מתשלומים מטעם אונס, אך לא להפוך מי שאינו דיין לדיין (וכבר ראינו שהש"ך הביא את שיטתו); הסמ"ע כנראה סובר כריב"ש שהרשות היא עצמה מקור כח הדין, ועל כן בכוחו של ריש גלותא להכשיר גם מי שאינו דיין כדיין. אמנם, גם הסמ"ע מודה שלא שייכת רשות אצל מי שאינו יודע הלכות, שכן גם סמכותו של ריש גלותא מוגבלת, כשם שלא שייך למנות עץ לדיין; אבל כל שבקי קצת בהלכות שייך בו שֵׁם דיין, והרשות מועילה לו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.












