ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ [לז, ג].
"מידתו של יוסף הצדיק, בן זקונים דיעקב אבינו דשופריה היא מעין שופריה דאדם הראשון, איש תם. הכולל הכל, האמת במלא תפארתו, העובד הנאמן, והאח ברמאות עם הרמאי, לעמוד על עמדתו, עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי.
יוסף כשמו, איננו גורע בתוספתו, ושבעים לשון גמר על ידי הוספת האות משמו של הקב"ה בשמו, אות הה"א שבה נברא העולם הזה וכל אשר בו. ומאן דאתי מסיטריה, לפי מידת צדקו, נטירת בריתו ופטפוט יצרו, אור חסדו להשביר לכל עם הארץ, סבלנותו לשלם טובה תהת רעה.
ואהבתו לארץ ישראל, וקישורו לצפיית ישועה, פקוד יפקוד אלהים אתכם, יוסף שהודה בארצו, לפי זריחת אורו על מי שעל שמו ודגלו ייקראו צדיקים יסודי עולם, אין בהם צמצום של הכרות חיצוניות, ואין עין הרע שולטת בהם, מפני שהם עולי עין, עומדים מלמעלה מהסגנון החיצוני. כנונין רברבין דשייטין בימא רבא, דמילי דשטותא הם אצלם מאירי אור ומפני דרך למילי דחכמתא, ביתרון האור מן החושך. ולישרי לב שמחה. ראשי תיבות של"ו, צדיקים אוכלים אותו בשלוה" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ ב' פסקה ר"פ].
וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים [שם].
"יסודות התורה הם הפשט והסוד. הדרוש והרמז, הם אמצעיים לקשר ולשלב את הרום עם התחתית, והפרטים רבים מאד. בקיבוץ הרוחניות של יוסף נכללו בכתונת פסים שלו. ויהודה עוד רד עם אל. ויוסף ויהודה, בהיותם לעץ אחד, הרי כל עץ החיים כולו שלם, ומפריו נוטעים נטיעות מרובות לכוון בשלימות את כל הפרדס כולו" [שם, קובץ א' פסקה תתע"ה].
אורות הראי"ה
מרן הראי"ה
והגאון ר' סנדר גדליהו טכורש זצ"ל (ח"ב)
מבאי ביתו של הראי"ה
בשבוע שעבר סיפרנו על תולדות חייו של הרס"ג טכורש זצ"ל. הבאנו גם את הדברים הבאים שכתב בנו הרכ"פ טכורש, בנוגע לקשרי אביו עם מרן הראי"ה, ונזכיר שוב את עיקרם:
"הוא היה מבאי ביתו של הגרא"י קוק זצ"ל ומשואבי תורתו. האדיקות בו והאהבה הנפשית אל ענק רוח זה הייתה חזקה וגדולה. והוא גם עמד אתו גם בקשרי מכתבים בענייני הלכה, מהם התפרסמו אח"כ ב'משפט כהן'. בהרב קוק מצא אבא ז"ל את האדמו"ר, ואת תורתו - תורת ארץ ישראל - שאב ממנו במלוא חופניו. וגם הרב קוק אהבהו מצידו, העריץ מאוד את אבא וחיבב אותו כאיש הסגולה, המעש והרוח" [הקדמה לספר 'קדושת ישראל'].
הראי"ה על הספר 'קדושת ישראל'
עוד בשבתו בגולה, הוצאי הרס"ג לאור את שני כרכי ספרו 'עטרת חן' (ורשה תרנ"ג). הכרך הראשון, העוסק בהלכות טריפות הריאה, והשני, הדן בהלכות שחיטה - שמשו ספרי לימוד לשוחטים. מלבדם הוציא את ספר 'המבחן' (ורשה תר"ס) על אגדות חז"ל בדרך ההגיון. לאחר עלייתו ארצה, פירסם את הספרים: 'קדושת ישראל' (ירושלים תרפ"ז), העוסק בתרומות ומעשרות. ספר יקר זה זכה להסכמתו הנלהבת של מרן הראי"ה. והנה היא לפניכם:
"ב"ה. הנה הובאה לפני מחברת טהרה בשם "קדושת ישראל", מעשה ידי אמן הרב הגדול בתוי"ר, איש אשכולות, מעוטר בתהלות, מו"ה אלכסנדר סנדר גדלי' טחורש שליט"א, המשמש בקודש, בתור רב מו"צ ושו"ב במושב המזרחי כפר חטים, אשר על יד עיה"ק טבריא ת"ו. וזה כמה אשר ידעתי את האיש ואת שיחו בדברי תורה בעניני וחדו"ת, ומילי חסדאין מילי'. וכבר אתמחי גברא ועלתה בידו לחבר ספרים משובחים, אשר עטרום חכמים גאוני הדור בעטרת תהילתם, בהלכה ואגדה. ועתה נדבר רוחו לקבץ כעמיר גורנה מדברי חז"ל מפי ספרים וסופרים, מגדולי הדורות, ומשלו הוסיף פרחים ואורת, בעילוי שבח ותפארת קדושת ארץ חמדה והמצוות הנהוגות התלויות בה, וביחוד בדבר תרומות ומעשרות, להוסיף אומץ, ולהשמר ממכשול טבלים, ולקדש את פרי אדמת הקודש בקדושת חיובי מצוותיה אשר אליהם תערוג כל נפש טהורה בישראל והזמן גרמא לעורר ישנים ולזרז המזורזים ולאמץ ברכים כושלות וידים רפות לחזק, להתחזק בקדושת ארצנו הקדושה להתפאר במצוות התלויות בבנינה. יהיו נא אמרות חן אלה לרצון, ואפריון נמטי להרב המחבר ונאמר לפעלא טבא ישר, ויהי ד' עמו, ויבורך טעמו, ונזכה כולנו במהרה לראות בישועה, בהר מרום הרים ומלך ביפיו, דובר צדק ומגיד משרים, יזה גויים רבים, ויוכיח לארץ ולדרים כצפיית נפש אסירי התקוה, קהל עדת ישורון.
המצפה לאורה ולגאולה קרובה. ולאות אמו"צ בעה"ח מעלי יומא דעצרתא, התרפ"ז פעה"ק ירושלם תובב"א.
הק' אברהם יצחק הכהן קוק".
ימי החנוכה בחיי הראי"ה
שנת תרמ"ג
בימי נעוריו, בעת שלמד בישיבה בעיר סמרגון, כתב הראי"ה את השיר 'קיצור דיני חנוכה'. בשירו זה חרז 'העילוי מגריבה' (כפי שהיה נקרא אז הראי"ה) את חרוזיו על רוב הלכות חנוכה בצורה נפלאה ומדוייקת [השיר מובא בספר 'אורות הראי"ה'].
תרנ"ז
בחנוכה תרנ"ז כתב מרן הראי"ה דרשה ארוכה ונפלאה בענייני החנוכה, וקשר את הדברים לפרשת השבוע המדברת על מחלוקת יוסף ואחיו [הדרשה מובאת מתוך כתב היד בספר 'מאורות הראי"ה' לחנוכה, עמ' צ'].
תרע"ז
ימים ספורים לפני החנוכה הדפיס מרן הראי"ה את ספרו הקדוש 'ראש מילין', וכך הוא מספר לבנו יחידו:
"כ"ג כסלו תרע"ז.
שלו' לך בני יקירי מחמדי שליט"א, שימחתנו חביבנו בדבריך האהובים, אשר אמנם מרוב הטרדא והעבודות השונות אין בידי כעת לכתוב לך כלבבי, ואקוה בעה"י להשתדל בקרוב לכתוב בפרטיות קצת. [...] באלו הימים הסכמתי להדפיס איזה קונטרס קטן (ראש מילין), שרשמתי בו רעיונות שיריים רזיים בסמך ע"ד תכונת האותיות, התגין, הנקודות והטעמים [...], דברים עתיקים קדושים בקדושה עליונה מאוד, שאין יכולת לשום שכל אנושי לסקור את חביון קדשם, זולת קדישי עליונים שאור ד' הופיע עליהם הגבה למעלה למעלה מכל שרעפי לבב אנוש. [...] יתן ד' ויהי להצלחה ותועלת, ונועם ד' יזרח על עמו ועולמו, ותקבל את ימי החנוכה הבע"ל ומצותם ה' בחדות לב ושמחת ישרי לב כנה"י ונפש אביך דושו"ט כה"י" [מרן הראי"ה, 'אגרות הראיה', ח"ג, אגרת תשצ"ו].
***
בנר שמיני של חנוכה שולח מרן הראי"ה (שנמצא בלונדון) מכתב לבנו הרצי"ה, ובו תוכן דרשה בענייני חנוכה שנשא באותם ימים לבני קהילתו. בסוף המכתב מוסיף הראי"ה: "מצאתי לנכון להעירך בדברי אגדה, הללו, אע"פ שכבר עברו עלינו ב"ה כל ימי החנוכה לשלו' וכשיגיעוך הדברים ירחק הזמן עוד יותר, מכל מקום הדבר הנאמר בעתו מביא את תעודתו עמו גם אם יתמהמה..." ['אגרות הראי"ה, ח"ג, אגרת תשצ"ז. תשובתו של הרצי"ה לאגרת זו, נמצא ב'צמח צבי' אגרת נו].
תרע"ט
בכ"ג כסלו שלח הראי"ה את המכתב הבא לבנו הרצי"ה:
"בני מחמדי שליט"א,
ת"ל שהגיענו הכרטיס שלך, אחרי שמאוד חכינו להודע משלומך. ומאוד נבקש שתכתוב בתדירות בכל שבוע, ואם אפשר לפעמים יותר, כי העיכוב של המכתבים גורם ביחוד לאמא תחי' צער גדול. ומצוה רבה להזדרז בקצת פירוט, רק מפרק לפרק תכתב בארוכה מכל הענינים הנוגעים להכלל ולהפרט. [...] ישמחנו ד' בישועתו ויאיר לנו בעוז יפעת אורו בימי חג האורים החנוכה הבעל"ט. והי' זה שלום וברכת עולמים כנה"י ונפש אביו מצפה אשרך ודוש"ת כה"י" [מרן הראי"ה, 'אגרות הראיה' ח"ד, אגרת תתקכז].
תרפ"א
בנר ראשון של חנוכה, כ"ה כסלו, שלח הראי"ה את המכתב הבא:
"בני מחמדי שליט"א
אחרי חיכוי רב וצמאון גדול זכנו ד' בהכריך היקרים, שהיו לנו למשיב נפש, ברוך אתה וברוך טעמך. והנה אנחנו מקוים לשמע עוד ממך בקרוב דברים ברורים, איך הם מעשיך [...]. ב"ה על החוה"ש אשר עמנו ת"ל להגיענו לימי החנוכה המאירים כאור קודש, באור שמן חכמת ישראל, המתרוממת ממעל כל חכמת לב אנוש, ואשרי העם שככה לו, שאור חי עולמים הוא חלתו לעד. נקוה שרשמי הישועה שהחלו להגלות יופיעו באור גדול, ברבבות אלפי נגוהות קודש, וכבוד ד' על עמו יזרח. מחמיה אני, שעל הרב שכתבת שהוא איש נכבד ומתנגד לידיעות שבאורות, על מה הוא סומך את יסודו, התנגדותו לא בארת. אם היו באים אלי דברי הערות כישוב הדעת, אולי הי' כדאי לבאר באופן מבורר את יסודי הדברים, אבל חושש אני שכל יסודה של התמיהה היא בנויה על איזה בסיס של קטנות ושל רוגז הלב היונקים ע"פ רוב מאיזה עכירות הדעת במושגי הקודש. [...] עקרן של דברים הנם עומדים למעלה מההכרה, ונסמכים למעין השירה והאמונה העליונה, אשר הם הם סוד ישרים, יראי ד' וחושבי שמו בטהרת אמת ובצפיית ישועה" [מרן הראי"ה, 'אגרות הראיה' ח"ד אגרת א'עו].
תרפ"ב
תוכנית הלימודים של הישיבה המרכזית העולמית, ומגמות החינוך בישיבה, נכתבו לראשונה ע"י הרב דוד כהן "הנזיר", תלמידו המובהק של מרן הראי"ה. בהתאם לבקשת רבו, ערך באופן עצמאי את תוכנית הלימוד והגישה לראי"ה באחד מערבי חנוכה בשנת תרפ"ב. בזכרונותיו מציין הנזיר: "הרב עיין ברשימתי עיון מתוך וממושך מתחילתה ועד סופה, ובשאלי את חוות דעת הרב ויען ויאמר: אלו אני הייתי מחבר תוכנית, הייתה גם כן כמותה [...]" [מובא בספר 'חיים של יצירה' עמ' 80].
תרפ"ה
בנר חמישי של חנוכה, כותב מרן הראי"ה:
"בלונדון נוסד ג"כ ועד לבנין הישיבה וכלכלתה, והוא כמובן מקושר ביחוסים עם דגלנו ירושלים. במד ינת שוויץ יש לנו הסתדרות סדורה. בתור חומר ספרותי ראוי להשתמש בספרים הנדפסים שלנו כמו אגרות ראיה, אורות, אורות התשובה, שישלחו לכם אי"ה" ['אגרות הראיה', ח"ד, אגרת א'רסב].
***
בנר שמיני של חנוכה תרפ"ה, העביר הראי"ה שיחה בישיבתו, ובה הרחיב את הדיבור על עניין האיסור לעשות תבנית כלי המקדש. והקשה, שלכאורה יש מקום לתמוה על עיקרה של הלכה זו, מאי טעמא נאסר עלינו לעשות תבנית כלי המקדש, והרי אמרו חכמינו ז"ל שיש לעשות זכר למקדש [ר"ה ל.]? והתשובה היא: כשם שאסרו להזכיר שם שמים לבטלה, ולא אמרו אדרבא יהיה שם שמים שגור בפי הבריות, ואסמוכוהו אקרא ד"את ד' אלוקיך תירא" [עי' תמורה ד'.] הוא הדין כאן הואיל ונצטוינו על מורא מקדש שנאמר "ומקדשי תיראו" [ויקרא יט, ל] נאסר עלינו לעשות בתים דמויי היכל ועזרה, וכלים דמויי שולחן ומנורה משום מורא מקדש [...] והיינו שע"י שתשתמרנה התבניות האלה בקדושתן בקדושת בית המקדש תלוה אותנו הרגשת מורא מקדש כל אימת שנצייר לעינינו את תכנית המקדש ואת תבנית כליו" [נדפס ב'מועדי הראי"ה' עמ' קסז עיי"ש בהרחבה].
תרפ"ז
"באחד מערבי חנוכה תרפ"ז, נכנסו לחדרו של מרן הרב קוק מספר אנשי צורה: ח"נ ביאליק, ש"י עגנון, הרא"מ ליפשיץ, הרב (שמחה) אסף, ועוד. השיחה נסבה על "שבת בארץ". הרב והמשורר (ביאליק) דברו נשגבות, הייתה שעת רצון והתעוררות. נשמעו הערות מאירות גם מצד האחרים. נשמעו הצעות שונות ובתוכן הצעה על סדור מסיבות "עונג שבת". ומתוך כל ההצעות זכתה דווקא הצעתו זו של המשורר להתגשמות קרובה" [ר' בנימין, 'ההד', שנה שניה, תרפ"ז, גיליון ח', עמוד י'. מובא ב'אוהב ישראל בקדושה' ח"ד עמ' 108, ועיי"ש ח"ה עמ' 359].
תרצ"א
בתחילת שנת תרצ"א הזמין מרן הראי"ה אליו אנשי מחשבה ועט, מחוגי האינטליגנציה הדתית, הרצה בפניהם על הגרעון הגדול בחיים הרוחניים בארץ ובגולה, וזירז אותם לגשת לפעולות לתיקון המצב, בדברים שבעל פה - הרצאות ושיעורים - ובדברים שבכתב, חוברות ומאמרים עתונות וספרות וכו'. הורכבה אז על ידו ועדה שחבריה היו: הרב שמחה אסף, פרופ' אברהם פרנקל, פרופ' שמואל קליין, הרב ישעיה שפירא והסופר-העורך ר' בנימין זצ"ל. ואחרי דיונים נקראה אסיפת יסוד, להקמת חברה לתורה ולספרות "ירושלים", שהתקיימה ביום כ"ו כסלו, תרצ"א. ב'ההד' מחודש שבט, נמסר דיווח על האסיפה הזאת, ונאמר שם כי "הגרא"י קוק שליט"א, שלא היה בקו הבריאות בו ביום, החליט בכל זאת לבוא לאסיפה", והוא נשא בה משא מקיף על "קודש וחול בתחיית ישראל" [תוכן השיחה מובא ב'מועדי הראי"ה' עמ' קפ].
תרצ"ב
בר"ח טבת נר שביעי של חנוכה, נערכה מסיבה בביתו של מרן הראי"ה, לכבוד התחלת כתיבת ספר תורה ע"י חסידי מרן הראי"ה, המתפללים בבית הכנסת 'בית אברהם' בפאביאניץ. מרן הראי"ה כובד בהתחלת הכתיבה, ולאחר מכן נשא הראי"ה את שיחתו ופתח בפסוק "כי נר מצווה ותורה אור" - "לפנינו עתה שילוב נר מצוות החנוכה בכתיבת אותיות האור של התורה: ישנה מצווה בדרגת תורה, והיא מצוות כתיבת ספר תורה, ויש מצווה שהיא מאירה כתורה, וזו מצוות נר חנוכה" [יתר דברי השיחה מופיעים בספר 'שמועות ראי"ה' עמ' קה - קי עיי"ש. על הרקע למסיבה זו סיפרנו בהרחבה בגיליונות 98 - 99].
תרצ"ג
מספר הרב צבי קפלן שליט"א:
בחגיגת חנוכת הבית של "בית המדרש למורים מזרחי" בירושלים, בכ"ט כסלו, ה' דחנוכה תרצ"ג. הרב נשא שם נאום גדול, מלא מזן אל זן במילי דמיטב, ובתוך דבריו העלה את הקושיא הישנה (מדוע נקבעה המנורה כבת שמונה קנים ולא שבעה כבמקדש), ואת תירוצו המקורי, מתוך הטעמה מיוחדת של התוכן הרעיוני שבדברים". הדרשה הארוכה מופיעה ב'מועדי הראי"ה' עמ' קפא, ולהלן עיקר הדברים:
"האמת של התורה, שאין כל ניגוד בין קודש לחול. החיים בכללותם אינם מתקיימים באומה, כי אם דווקא על ידי שני הערכים האלה. הקודש והחול שניהם צריכים להיות בריאים ומשמשים לתקומתה של האומה, וכשם שאנחנו צריכים להשתמש ברכוש של הקודש, כך עלינו להשתמש ברכוש של החול. משתדלים אנו לחבר אותם ולהכניס קדושה גם בחול, אולם כשם שיש קידוש, ויש תוספת מן החול על הקודש, ומגמה של המשך השפעת הקודש על החול, כך ישנה גם הבדלה, שמגמתה למנוע את טשטוש התחומין שבין הקודש לבין החול, למנוע סכנת זלזול בקודש והשימוש בו לצרכי חול. ההלכה האומרת "לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו' מנורה כנגד מנורה" מלמדת אותנו שהקודש שומר את גבולותיו. הוא מגן על עצמו, שלא יבוא זרם של חול למעט את ערכו. ודווקא על ידי שמירה זו נותן הקודש חיים לחול, דווקא משום שמירה זאת יש כח לקודש לחזק את מערכת החול. [...] החיבור השלם בא דווקא מפני שאנו שומרים על התחומין, מפני שאנו יודעים להבדיל בין קודש לחול. נצח ישראל בנוי הוא על החיבור וההבדלה גם יחד" [מובא ב'מועדי הראי"ה' עמ' קפא].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
