^ 1. אבנים מוגדרות כ"מוקצה מחמת גופו" משום שאינן כלי ואין להם שימוש בשבת, אולם ייחוד אבנים עולמית לתשמיש פותר את בעיית המוקצה, ולכן גם אבנים שיוחדו עולמית לאוסף לצורך הנאה מהן אינן בגדר מוקצה מחמת גופו (שו"ע או"ח סי' שח סע' כב).
^ 2. הגדרת "מוקצה מחמת חסרון כיס" היא דבר שמחמת חשיבותו אין משתמשים בו לתשמיש אחר (ומייחדים לו מקום). נחלקו האחרונים אם יש "מוקצה מחמת חסרון כיס" רק בכלים שמלאכתם לאיסור – שאז אי אפשר לומר שישתמש בהם למלאכת היתר, שהרי הם מיוחדים למלאכת האיסור, או שאף בכלים שמלאכתם להיתר יש דין "מוקצה מחמת חסרון כיס". ב"יביע אומר" (ז או"ח סי' לט אות ג) הביא אחרונים הדנים בעניין, ופסק שאין דין "מוקצה מחמת חסרון כיס" אלא בכלי שמלאכתו לאיסור. לפי זה אבני אוסף, המשמשות להיתר משום ההנאה שבראייתן ונחשבות לדבר שמלאכתו להיתר, לא ייאסר טלטולם.
ונראה מדעת הגרש"ז אויערבך ("שמירת שבת כהלכתה" פרק כ הערה ריד) שהתיר לטלטל פמוט העומד ליופי ולא הדליקו בו נרות שבת, ואומר שאין בטלטולו בעיה של "מוקצה מחמת חסרון כיס". ומשמע שם שלדעתו, משום ששימושם הוא ההנאה מיופיים הם נחשבים לכלי שמלאכתו להיתר, ולכן אין בהם דין "מוקצה מחמת חסרון כיס".
אמנם ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק כ אות כב) אסר לטלטל בשבת תמונה שעל הקיר משום "מוקצה מחמת חסרון כיס", ונראה מכאן שפוסק שעל אף שיש לתמונה דין "כלי שתשמישו להיתר" של הנאה מיופייה, נחשבת ל"מוקצה מחמת חסרון כיס". אך למסקנה נראה שיש לסמוך על דברי הפוסקים המקלים ולהתיר את האבנים בטלטול, שהרי בתמונה אין דרך הנאתה בטלטולה אלא באי טלטולה, ולכן יש יותר מקום לאסור.