ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
יֵרֵד הַמָּן עָלָיו [יא, ט].
שונים הם הגוונים שהצמאון האלהי מעורר בנשמה, ועל פי יסוד הצמאון שונים הם הטעמים שכל הארה רוחנית עליונה מעדנת בהם את הנשמה. דגן שמים - סגולת המן בו תמיד, שמתהפך לכמה טעמים, ודברי תורה נמשלו למים, לחלב, לדבש ויין וקונדיטין. אשרי החיך הטועם תמיד בכל עת ורגע את נועם עדן זה. טעמו וראו כי טוב ד'. לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים' קובץ ד', פסקה יג].
בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ [יב, ו].
החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקין העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שקועים רק בצדם החמרי, נוטלת את אור החלום מן העולם, את זוהר ההרחבה שלו, את עליתו העליונה, מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זהר החלום. רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו, כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות. ואז שב חזון החלום והיה למחזה ברור. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט [שם קובץ ג' פסקה רכו].
אורות הראי"ה
מרן הראי"ה קוק
והגאון ר' יוסף גרשון הורביץ זצ"ל
רבה של שכונת וישיבת מאה שערים (פרק י"ב)
פרק י"ב: זקן הרבנים
כפי שספרנו בשבועות הקודמים, שימש הרי"ג הורביץ כרבה של שכונת מאה שערים וכראש הישיבה ששכנה בה. כמו כן הוא שימש כדיין בבד"ץ של ירושלים, שהשתייך למרן הראי"ה ואשר בראשו עמד הגרצ"פ פראנק. בתקופה מסויימת שימש הרי"ג גם כסגן הראב"ד.
זאת בנוסף לתפקידים והמשרות הציבוריות שנשא, כיו"ר 'הועד הכללי', נשיא 'ועד העדה', ועוד.
נצח ישראל - קשור לתורה
באחת מדרשותיו אמר הרי"ג כך:
"מסורת קדושה, הטבועה עמוק-עמוק בחיי ישראל מאז היותו לעם, ומצאה לה את הבטוי הנכון וההדגשה האמיתית ע"י מאמרי חז"ל הרבים בנדון זה: כי מושג הנצחיות שאנו מיחסים לחיי ישראל הן במובן הכללי והן במובן הפרטי, קשור וצמוד עם "למוד וקיום התורה" שהיא נצחית-החלטית "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום!" וההנחה היסודית הזאת היא אמנם גם משמשת לנקודת ההערכה לכל אישיות ולכל צבור ותקופה בישראל" [את דבריו אלו הבאנו במילואם בגליון 123].
על דיבור בלשון הקודש
הרי"ג היה מראשי התנועה החרדית 'המזרחי' בירושלים. בישיבת ועדת החינוך של המזרחי (שהתקיימה ביפו בימים י"ט-כ' שבט תרע"ט), אמר כך:
"לנו יש חינוך מקובל מדורי דורות ועליו לא נוותר. ועד החנוך אינו צריך להתערב בדבר הזה. הכסף שבידו הוא שלנו יותר משלו. הוא משמש רק אדריסה [=כתובת]. יש לנו הזכות לדרוש את הכספים מבלי שיחוו לנו דעה בעינינו הרוחניים. ישיבות ותלמודי תורה צריכים לייסד רבנים ולא מרדכי בן הלל הכהן וסייעתו. עכשיו מודים כבר הנבונים שבהם שאין מקום לשפה זרה בבתי הספר העממיים. כל צעקתם מתרכזת כעת מסביב לשפה העברית, שעושים אותה לעיקר העיקרים. הסיבה מובנת, להם אין למוד אחר המכריז על לאומיותם. לנו השפה היא רק אחד העיקרים, יש בכלל מאתים מנה; מכיון שיש לנו כל למודי הקודש, ממילא יש לנו גם לשון הקודש. ההתנגדות לשפתנו בירושלים באה רק מפחד התקונים שכבר נכווינו בהם" ['האיש על החומה', ג', עמ' 97, ע"פ עתון 'הציר'].
בעניין זה יש להזכיר את דבריו של מרן הראי"ה:
"בנוגע לתלונה של "עברית בעברית" [דרישה שהוצגה למנהלי מוסדות החינוך של הישוב הישן] אחשוב כי מע"כ יודע שאוהב אני גם את השפה הקדושה שלנו לא פחות מהדורשים אותה, ואילו לא הייתה הדרישה בָּאופן הידוע כי עתה לא הייתה שאלה זו במציאות, ועכ"פ הלא יודעי השפה ודובריה יוצאים מ'עץ חיים' לא פחות מבתי הספר, מה גם שלימודי השפה נלמדים בעברית ומה מקום לטענות קלושות שאין להם שום ערך כללי כלפי הדרישה המקורית שבה נוגע הרבה גם קיום וערך ההסתדרות הציונית מעולם" [מתוך הספר 'חורבת ריה"ח בנשיאות מרן הראי"ה (הוצ' 'אור האורות', ירושלים תש"ע) עמ' צח].
את הדברים הללו כתב מרן הראי"ה למר חיים וויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, בתוך מכתב ארוך בו הוא מבאר את חשיבות התלמוד תורה 'עץ חיים' (שעמד תחת נשיאות הראי"ה), כמכון קודש העומד בטהרתו מבלי עירובים זרים וחדשניים.
החגיגה ב'מאה שערים'
לאחר פטירתו של מרן הראי"ה, בשנותיה הראשונות של המדינה, היה נחשב הרי"ג הורביץ ל'זקן רבני ירושלים', הודות לגילו המופלג, גדלותו המופלאה בתורה, ומסירותו בהנהגת הציבור.
והנה תיאור מעניין של אחת החגיגות שנערכו בנוכחותו, בישיבת 'מאה שערים' אשר הוא עמד בראשה:
"קהל אלפים מתושבי ירושלים וסביבותיה ובראשם כבוד הרב הראשי לישראל מרן הגאון רבי יצחק איזיק הלוי הרצוג שליט"א, גדולי התורה, ראשי הישיבות ורבי ירושלים, נציגי השלטונות והמוסדות הלאומיים, השתתפו בחגיגה הגדולה והמפוארה של חנוכת בדק הבית והכנסת ספרי תורה בארון הקודש החדש בהיכל הישיבה הגדולה 'מאה שערים' ששופץ לאחר שנפגע קשות מהפגזת עיר הקודש ע"י קלגסי האויב - בתמיכת המוסדות הממשלתיים והלאומיים, והושלם תיקונו ושכלולו ברוב פאר [...].
התהלוכה עם ספרי התורה יצאה מבית המדרש דחסידים אוהל שמואל ביום שני כ"ז אלול תש"ט, בלווית תזמורת שנגנה במשך כל התהלוכה עד הכנסת ספרי התורה לחצר הישיבה רחבת הידים שקושטה בטעם רב. לאורך החצר התנופף סרט עצום שנשא על גבו הברכה המסורתית "ברוכים הבאים בשם ד'".
ברטט וברגש רב פתח את החגיגה זקן הרבנים ונשיא המועצה הדתית לקהילת ירושלים הגאון הצדיק רבי יוסף גרשון הורביץ שליט"א שקידם בברכה את אישי התורה והישוב הרבים שבאו לקחת חבל בשמחת היום. הרב הראשי לישראל מרן הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליט"א דיבר ארוכות על קדושת האוהל, הישיבות ובתי המדרש ופנה בקריאה נלהבת לנדיבי הלב לתת יד רחבה למען ביצור הישיבה, להגדלת התורה והאדרתה, יו"ר המרכז העולמי של המזרחי וחבר הנהלת הסוכנות היהודית הרב זאב גולד דיבר על ערכן הרב של הישיבות העתיקות המהוות את באר החיים והפליג בשבחה של ישיבת 'מאה שערים' המהווה מבצר לתורת ישראל ולומדיה. כן השמיעו דברי ברכה האורח מארה"ב ר"מ ישיבת רבי יצחק אלחנן הגאון רבי אהרן דוד בוראק שליט"א ומנהלו הכללי של משרד הדתות הרב דוב וויס. מטעם 'מפעל התורה' - המוסד המרכזי של הישיבות בא"י נאמו ראש ישיבת 'שער השמים' הגרחי"ל אויערבאך שליט"א והמפקח הכללי של הישיבות וראש ישיבת 'בית זבול' הגרש"ב וורנר שליט"א [...]. ניהל את החגיגה ראש הישיבה ומנהלה מרן הגאון רבי יצחק יעקב וויכטפויגל שליט"א" ['הפרדס', שנה כד, חוב' א', עמ' 5].
מזכרונות הרי"ג הורביץ זצ"ל
"אנוכי, נער כבן עשר שנים, בשנת תרל"ט - והנני יושב בבית הורי ז"ל בעיירה הקטנה "יורעמיץ", על פני הנהר ניימאן, ליד מיר המפורסמת, בכל יום ויום אני מהלך ברגל לטוריץ הסמוכה, מהלך של שני מילין, כדי ללמוד תורה: בימי תקופת טבת כבימים של תקופת תמוז... עיירתנו קטנה היתה ומספר היהודים בה מעטים.
כשמלאו לי עשר שנים ניגשה אלי אמא באחד הלילות, עת ישבתי לבדי בחדר קטן, ד' על ד', ולמדתי (נדמה לי מסכת גיטין), ואמרה ברַכּוּת: "הנה גדלת והיית לבן עשר, עליך ללמוד תורה הרבה, בעיירתנו אין ישיבה ולא מגיד שיעור. סע אל אחי שאול חיים לדובראוונא, ושם תלמד תורה"... דמעות זלגו מעיני אמא ז"ל, וגם מעיני אני. להפרד מן הבית - מה קשה! אבל כמצוות אמי - קם והיה: בחודש אייר שנת תרל"ט באתי לדובראוונא, אל בית דודי, ר' שאול חיים. הגעגועים לבית הורי - היו עזים ונוראים. ואולם הרוח היהודית ששרתה בדובראוונא עודדה וליטפה אותי, עד שהסתגלתי לחיים עצמאיים, כלומר לחיים ברחוק מקום מן ההורים... ומאז לא ראיתי יותר לא את אבא ולא את אמא, זכרונם לברכה!
בדובראוונא מצאתי חיים אחרים מאלה שב"יורעמיץ", כי המעבר היה מעיירה קטנה, המלאה עובדי אלילים, לסביבה יהודית, אשר בכל פינה, בכל שביל ובכל צעד - הנך נפגש ביהודי - יהודי בתלבושת יהודית...
באתי לְבַּית רַבָּנִי, מלא אור, אור תורה ומצוות, שהרי בבית הדוד יומם ולילה הוגים בתורה: בחורים יושבים ולומדים בביתו, והוא מפרנסם ומכלכלם על חשבונו. עם כל אחד מהם נהג כמו בבנו ממש. קיצורו של דבר: הבית היה לבית מקדש מעט. וזכורני באותם הלילות מלילות שבת, בהם ישבנו כל 'חבורת הבחורים' עד לאחר חצות הלילה ולמדנו לפני מנורות נפט, ישב לו גם הוא, ר' שאול חיים, לפני מנורת שמן קטנה והתעמק בלימודו, והוא כולו, נפשו וגופו, צמוד לספר הגמרא המונח על ה"שטענדער"... רבים מן הבחורים נפלו אפים על ה"שטענדערים" ונרדמו, ואז קם ר' שאול חיים ממקומו ומציע את יצועיהם וחוזר אל מקומו, וממשיך בלימודו...
ואז, רק אז, ראיתי בפעם הראשונה את ר' שאול חיים איש המידות, ראיתי את ר' שאול חיים השקדן והמתמיד. ובהמשך השנים, כלומר עד יום פטירתו, עקבתי אחרי כל מהלכיו ודרכיו. ומפעם לפעם הכרתי יותר את האיש, את הגאון, את הגדול במידות והמלא במצוות כרימון [...]".
['נרות שבת', י"ז טבת תש"ו]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
