ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מעיינותיך
- תמוז
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרבי מליובאוויטש
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
עם ישראל
עשרות אלפי מכתבים ו"פתקים" כתב הרבי לשואלים מכל גווני הקשת.
בחמש עשרה השנים הראשונות לנשיאותו נכתבו על ידו בעיקר מכתבים, ובשנים שלאחר מכן נכתבו בעיקר תשובות קצרות, "צעטלאך" (פתקים) בצד מכתב השואל וכדו' שהועברו על ידי מזכירות הרבי לשואלים. בהם כתב הרבי בדרך כלל בלשון תמציתית וחדה.
תשובות רבות נאספו בכרכי האיגרות קודש, בעיקר בכרכים כ"ה עד כ"ט (שנת תשכ"ח עד תשל"ד), בשלושת כרכי "היכל מנחם" בכרכי "דבר מלך" ו"מאוצר המלך", ב"נלכה באורחותיו" ובעוד ספרים ומזכרות שונות.
ליקוט המענות שלפנינו הוא מתוך מאות רבות של פתקים בתחומים שונים. נעשה כאן ניסיון לבחור בתשובות שבהם בולטת שיטתו המאירה של הרבי באי - אלו נושאים.
בחלק מהמקומות צירפנו את תצלום כתב היד לתועלת הקוראים.
בכל תשובותיו ממריץ הרבי לראות את החיובי, להיות שמח ולעבוד את ה' בלי "לחפור" בבעיות ובמצבי רוח. הנה תשובה אופיינית:
ימלא רצוני והוראותי על ידי שיהיה בשמחה תמידית. וכשיפתהו היצר הרע להתבונן במצב רוחו ובפרטיות יענהו שהוא תמים ולא חקרן ובכלל אין לו פנאי לזה כי תפקידו לעשות רצון קונו על ידי תורה ומצוות ולא ע"י חקירות ופלפולים.
היכל מנחם ב' (ליקוט תשובות בנושאים שונים), עמוד צ"ג
ומרגלא בפומיה הלשון המיוחדת שבספר הזוהר על כך ששמחת היהודי גורמת לקב"ה שישמח כנגדו:
הוספה בבטחון ושמחה (אמתית) מלמטה - מוסיפה בכל זה מלמעלה וכהוראת הזוהר הקדוש (תצוה קפד,ב): תא חזי אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין לי' מעילא כו' חדוה דבר נש משיך לגביה חדוא אחרא עילאה.
מלחמה של ממש הכריז הרבי ביאוש וגרורותיו וכתב מאות תשובות ומכתבים נמרצים לאנשים שהביעו בפניו יאוש ודיכאון:
להזכרתו (של כותב המכתב שי') על דבר יאוש וכו' - לפלא שאינו יודע שנסיון להפיל למחשבת האדם רגש של יאוש וכיוצא בזה - הרי זה מתכסיסיו הכי מובהקים של יצר הרע למנוע את האדם ממילוי חובתו: כי מה יש לתבוע ולמה ישתדל? והרי כבר הכריז (לאחרים וגם לעצמו) שמיואש הוא, רחמנא ליצלן.
ראיה מוחשית שמקור הנ"ל בא מהיצר הרע - כי אין היאוש ממעט כלל בתאוות גשמיות.
ובפתק נוסף:
יאוש - בכלל הרי זה היפך אמונתנו ותורתנו הנקראת תורת אמת - זאת אומרת המתארת המציאות לאמתתה שהקב"ה משגיח על כל אחד ואחד בגשמיות וברוחניות ועוזרו וכו'. הצינור והכלי לקבלת עזר וברכות השם - הרי זה הנהגה מתאימה לרצון השם, היינו על פי שולחן ערוך.
ביטחון מוחלט
לאנשים רבים הורה הרבי לחזק את רגש הביטחון בה' על ידי שינון פרק כ"ג בתהילים - מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וגו', וכך כותב הרבי לגבי אשה שסובלת מפחדים ו"עין הרע":
ע"פ סיום המכתב - בודאי תעשה כנ"ל, וה' יצליחה:
תלמוד עד שתדע התוכן (לאו דוקא התיבות) של מזמור 23 בתהלים (אין נפק"מ באיזה לשון תלמד).
תאמר מזמור הנ"ל ביום השבת קודש, ב', ה', בלי נדר. בבוקר דימות החול וכן לפני הדלקת נרות בערב שבת ויום טוב - תפריש סענט אחדים לצדקה, בלי נדר.
לא תשים לב כלל - מכאן ולהבא - באם מי שהוא מדבר אודותה וכיו"ב, וגם לא תשאלם על דבר זה כלל, כי (כאמור במזמור הנ"ל) ה' עמדה, ואך טוב וחסד ירדפוה - ובמילא, אין שליטה עליה, ח"ו, ממי שהוא כלל.
באם הרופא המשפחתי יתן פילן [כדורי-] הרגעה וכיו"ב, תמלא הוראותיו.
אזכירה על הציון להנ"ל ולכתיבה וחתימה טובה.
לבעלה שי' - בדיקת התפילין והמזוזות באם לא נבדקו בי"ב חודש האחרונים.
אג"ק חלק כה עמוד רנו
לאשה שביקשה עצה והדרכה לניהול חיים תקינים ומסודרים:
ישנם תקופות בחיי אדם - שמפני מצב מחשבותיו וכיוצא בזה - אינו מסוגר לבירור מהלך נפשו וכיוצא בזה ואז נוהגים (ומצליחים) לחיות חיים שקטים - היינו בלי התבוננות בנפש וכו', כי אם רק הנהגה מיוסדת בבטחון בהשם ומחשבה דיבור ומעשה כמפורש בקיצור שולחן ערוך
והשקט במשך הכחצי שנה (לערך) מבסס מנוחת הנפש ואז מתבוננים איך להתנהג וכו'
לבטוח בה' ולשמוע לרופא
בענייני בריאות ורפואה מצינו אצל הרבי במכתביו ומענותיו קו אחיד של עידוד לביטחון מוחלט בה' לצד מילוי אחר הוראות הרופא. לפנינו שני מכתבים לחסיד שהיה צריך כנראה חיזוק בשני הפרטים הנ"ל...
בנוגע לבריאותו הוא, כבר אמרתי לכמה מאנ"ש בכגון דא, אשר במעשה צריך למלאות הוראות הרופא ובמילא צריך להתבקר על ידו שאז יורהו, אבל כח העיון ואפילו המחשבה אצ"ל כלל על דבר בריאותו.
וכנראה ממכתבו עושה ההיפך מזה: מתעמק ומשקיע מחשבה "מהו מצב הבריאות היום? אתמול? מחר ומחרתיים?", ובהשערות משונות דוקא, ואינו מבקר אצל רופא, ובמילא אי אפשר לו למלאת אחר הוראותיו. -
וכיון שכבר נהג באופן שלו כמה וכמה חדשים, אפשר ינסה מכאן ולהבא לנהוג כהצעתי הנ"ל, ובשני הפרטים גם יחד?
***
איני מבין מהי עוד הפעם הבהלה על דבר בריאותו. וכבר אמרתי וגם כתבתי לו כמה פעמים דעתי ברורה בזה, וגם הדגשתי - שלדעתי יסיח דעתו ממחשבה על דבר בריאותו, כי בריא הוא בעהשי"ת. אבל ימלא כל הוראות הרופאים בנוגע למעשה, ושרואה אני שאפילו בהיותו כאן עשה להיפך בשני העניינים: התעמק במרה שחורה שאין לה כל יסוד (מבלי טעם על זה), ובשום אופן לא רצה לשמור סדרי אכילה ושתיה וכו' (ג"כ מבלי שום טעם שכלי בזה). וכנראה גם עתה מחזיק בהנהגתו זו. ומה תועיל כתיבתי עוד הפעם אם הוא רוצה לעשות בדוקא הפוך?. והדבר תלוי רק ברצונו הטוב.
נלכה באורחותיו, (מילואים לאג"ק), עמוד 133, עמוד 140
ארץ ישראל
ליהודי שהיה זקוק למנוחה ורצה ליסוע לחו"ל כתב הרבי:
גדול זכות ארץ הקודש - להוסיף במנוחת הנפש והגוף.
אג"ק חלק כח עמוד קצח
יחד עם אהבתו העצומה לארץ ישראל הרבי זי"ע לא ביקר בארץ ישראל. פעמים רבות נשאל בעניין זה ואת ההסבר העיקרי נתן בכך שעסוק בדאגה ליהודי העולם שהריכוז הגדול שלהם היה בארצות הברית.
וכך כתב בפשטות תשובה לאחד ששאלו בעניין זה:
כל איש ישר הולך ושנראה לו שיכול לעשות משהו לזולתו - עליו החובה להיות נמצא במקום שיכול למלאת הנ"ל ובמידה הכי גדולה ולא במקום שנוח לו יותר.
דבר מלך עמוד 21
וכך כתב ליהודי שניסה לשכנע את הרבי לבוא ולבקר בארץ:
האומנם לדעת כבודו זקוק אני להסברה מיוחדת ולשכנוע אשר טוב לבקר את ארצנו הקדושה ולראות חיי עמנו עם קדוש בארצו בימות החול ובשבתות וכו' מקרוב גם בגשם?
אג"ק חלק כו עמוד שיב
כאב עצום גרמו לרבי דברים שנעשו בישראל בניגוד לתורה כמו החזרת שטחים, חוק מיהו יהודי (שני דברים שאת פירות ביאושיהם אוכלים כולנו היום) ולא פחות - החינוך שמקבלים רוב ילדי ישראל. בדיוק כמו שאהבתו הייתה גלויה גם כאבו היה גלוי וחד כפי שניתן לראות בפתק החריף דלקמן:
קול שועת נשמות מאות ואלפי ילדי וילדות בני ישראל עולה מארץ ישראל. שועה פנימית על נפלם ברשת חינוך המפריד ביניהם ובין אביהם שבשמים, חינוך המנתק אותם ממסורת אבות קדושים מדורי דורות, חינוך המיפר דת תורה ומצות, חינוך החדור רוח של כפירה רחמנא ליצלן, של מרידה ומלחמה בסיסמתנו הנצחיית, אשר ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא ממש. בארצנו הקדושה, ארץ אשר כעדות תורתנו הקדושה, עיני הוי' אלוקינו בה מראשית השנה ועד אחרית שנה
אשה שבעלה נהרג במלחמת יום כיפור כותבת לרבי:
כבוד הרבי, ה' היה בעזרת עמינו לעמוד בשעה קשה זו של מלחמה והצלחנו לעמוד מעטים מול רבים. אך כל ניצחון דורש הקרבה ואכן אין קרבן גדול יותר מהקרבת החיים. כיון שנותרתי ללא אב לילדי קשה עלי מלאכת חינוכם וגידולם. קשה לי לעמוד לבד מול עולם גדול ומעט אכזר.... כיצד עלי להסביר לילדי שמות אביהם בקרב אף הוא רצון ה'? בני הקטן שואל בזו הלשון: אמא כשהמשיח יבוא יקומו המתים לתחיה ואבא יבוא, למה המשיח לא בא עכשיו? ביתי שואלת איפה אבא שלי נמצא?...
והרבי עונה (על נייר מכתבה בתחילתו):
לשאלות הילדים שיחיו שכותבת - תסבירם (כפי האמת) שישנם נשמות טהורות כל כך שהשם יתברך רוצה שיהיו בשמים, לאחרי שהשלימו שליחותם בארץ והגינו על בני ישראל הדרים בארץ ישראל, ובשמים הם ממליצים טוב על כל הקרובים אליהם ובפרט על הילדים שלהם ומבקשים מהשם שיצליחו הילדים בלימודם ובהנהגה כו' וכשהילדים מתנהגים כן - הרי זה נחת ותענוג להנשמה שהיא חיה וקיימה וכו'
לפעול בתוך העולם
תשובה לאישה שכתבה לרבי "אם היה לי הכח לעלות ולהרעיש ולזעזע את העולמות שיאמרו למלך המשיח תתגלה", תשובה זו היא ביטוי מעניין לקו של הרבי לצד החתירה והדביקות באין-סוף, לעבודת ה' בתוך העולם ועם העולם בצורה מסודרת "בכלים דתיקון" ולא באופן של "תוהו":
אין שליחותו של איש ואשה מבני ישראל לעלות ולהרעיש ולזעזע את העולמות - כי אם לעשות לו ית' דירה בתחתונים (ומתוך שמחה וטוב לבב) - על ידי תורה ומצוות והמעשה הוא העיקר [באם יוצרך לזה זעזוע עולמות במילא יזדעזעו], ובנוגע לעקרת הבית [האשה], לכל לראש בעניני הבית, ובדרכי נועם ושלום - שהם דרך התורה, וכמו שנאמר דרכי'ה גו' שלום - ובאופן מסודר (כפשוטו) דוקא, היפך הלעומת-זה "ולא סדרים", וכל זה למטה מעשרה טפחים שלשם נתנה התורה
היכל מנחם ב', (ליקוט תשובות בנושאים שונים), עמוד צ
תשובת הרגעה לאחד שהיה מוטרד מחלומותיו:
פסק דין תורתינו הקדושה ברור החלומות שווא ידברו
אפילו כשראה בחלום שבמקום פלוני מונח סכום מסוים ויקחו משם ויתן החצי לצדקה - ומצא הכל מכוון - יקח הכל לעצמו ואף פרוטה לא שייך לצדקה
יראת שמים
לאשה אחת כותב הרבי:
תקרא מכתבי הכללי שאליה (ג"כ) הדברים מכוונית - ובטח תבין שאין מקום כלל שתשמע לדברי ה"מלך זקן וכסיל" ואפילו לא להכנס בויכוח עמו - כי אם לענותו שעסוקה בהפצת היהדות ואין לה פנאי לשטויות שלו.
לעיתים הרבי היה עונה תשובות חדות ופשוטות לגמרי, כמו התשובה שלפנינו לבחור ישיבה שקיבל מהרבי "סדר עבודה" למלחמה ביצר הרע ולכתב לרבי שאינו מצליח:
יעשה כל הנ"ל עוד הפעם ועוד הפעם עד שינצח היצר הרע.
ותשובה לאחד שביקש הוכחה למציאות הבורא:
כשרואה בנין בן 3 קומות המשוכנע שיש אנשים שבנוהו או שצריך לשכנעו בזה
להנהלת מוסד ששאלו האם יכולים לערוך "דינר" בישיבה מעורבת, מחשש שישיבה נפרדת תמנע מכמה תורמים להגיע ענה הרבי:
למה ידחו ח"ו ודאי דיראת שמים - (ודכל הנוכחים שי') - מפני ספק דממון (ודאחדים שי') ?!
אדמו"רי חב"ד
לפנינו קטע נדיר בו מתייחס הרבי לחותנו, אדמו"ר הריי"צ, ו"מגדיר" כביכול את תפקיד אדמו"רי חב"ד כלפי תלמידיהם. קטע זה נכתב בתוך תשובה ארוכה לאחד ממזכירי הרבי בהקשר מסויים:
כבכל אדמו"רי חב"ד - היסוד הראשון: ביטול היש (מתחיל - בעצמו) באמיתית. היותו אדמו"ר הרי זה שליחותו נפשית ועיקרית, לנהלם ולעודדם בתורה ומצוות בכלל (מתחיל באמונת ה', שמירת השו"ע וכו') ולהראותם דוגמא חיה בזה (עד כדי מסירות נפש בפועל) ופשיטא לשלול כל פעולה שיוכלו לטעות לפרשם להיפך. לאחר זה באים חייו בתור פרטי וגם בזה יסוד שלא לנגוע כלל בתפקידו הכללי והעיקרי.
לימוד באוניברסיטה
ידוע דעתי בנוגע לקאלעדז [=אוניברסיטה] בכלל (שאפילו צדיק גמור מתפלל בכל יום בבוקר: אל תביאיני לידי נסיון) - ובזמן האחרון על אחת כמה וכמה. ופשוט אשר סקאלארשיפ [=מילגה] אינה הכשר כלל וכלל לדבר שאינו רצוי
ולפלא גדול: האומנם אין אמה יודעת כלל מהנעשה בקאלעדזש (שנתפרסם - והרבה יותר שמשתדלים שלא יתפרסם. וק"ל
סגולת התפילין
תשובה מופלאה לגבי אדם שהשתגע לא עלינו ונמצא בבית רפואה לחולי רוח והוריו מאוד שבורים מכך:
דיוק בהנחת תפילין דהזקוקים לברכה, ההורים שלהם וכו'. - ובזה שייכות מובנת גם בפשטות (וע"פ ההנהגה, המובנת גם בפשטות - מדה כנגד מדה):
(מה שלא תהיה סיבתה [של המחלה]) ענינה - אי התאמה בין המציאות (דהסביבה) כמו שהיא - לכמו שהחולה "רואה" ותופס אותה בשכלו ובמילא: 1. נולדו אצלו (מדות מתאימות לראיית שכל זו) פחד, יראה שרוצים להזיקו וכו'. 2. מזמן לזמן שינויים ועד להיפך: מפחד בלתי מבוסס במציאות - לרוממות הרוח בלתי מבוססת וכו'. פיצול הנפש וההשקפה וכו'
תפילין - חלק מהמצווה ו ס ג ו ל ת ה: לשעבד הלב (המדות) והמוח (שכל) לאלקים אמת עליו נאמר אני ה' לא שניתי - ובמילא: התאמה בין השכל הרגש והמציאות וכו'.
אזכיר על הציון.
לימוד לאחר החתונה
כלל בעניין לימוד התורה לאחר החתונה:
א. פשוט שככל שיאריך זמן לימודו תורה בכולל (באה"ק ת"ו, או בחו"ל שע"פ כתבו יסכימו על זה המחותנים שי' בקל יותר) - הרי זה משובח. על כל פנים - כלשון רבנו הזקן בהלכות תלמוד תורה: ב- ג שנים מעת החתונה.
ב. גם לאחר זה - צריכה להיות קביעות עיתים בתורה בחברותא - ולכן לדור בעיר שיש שם אפשריות זו.
סדר באלפי מכתבים
מזכירי הרבי מספרים כי הרבי תמיד התייחס באופן אישי לדואר שהגיע אליו ופותח בעצמו את כל הדואר הנכנס, ובמכתב לא' מעיד על עצמו:
קורא אני את כל המכתבים המתקבלים על שמי, וגם עונה עליהם בעצמי.. וכנהוג מימים ימימה ומדורות
קובץ בעניין הכתיבה לרבי, מכתב ט"ו בשבט תשכ"א
כמובן שבתוך מאות ואלפי המכתבים שזרמו מידי יום היו מכתבים שהמענה עליהם התעכב, ופעמים שהרבי ענה במכתב אחד על מכתבים רבים שהגיעו במשך חודשים מאותו נמען. בתחילת מכתב מי"ד טבת תשי"ג כותב הרבי להנהלת ישיבת תומכי תמימים בלוד:
מאשר הנני בזה עוד הפעם קבלת מכתביהם מי' וכ"א חשון, ט"ז (ב' מכתבים) וכ"א כסלו, ג', ו' וי"ב טבת עם המצורפים אליהם, אשר על חלק מהשאלות בהם כבר נענו במכתביי הקודמים, וזאת למודעי אשר אם לפעמים מתעכב המענה שלי, הרי רובא דרובא הוא רק מפני רוב הטרדות אשר סבבוני, ובמילא אין ללמוד בזה פרושים צדדיים. ואבוא בזה על ראשון ראשון כו'.
וממשיך הרבי ועונה להם על שאלותיהם בכ"ד (!) סעיפים
הובא במילואו בתשורה מחתונת הרב שמעון גופין
הערצת הגאון הרוגצ'ובי
חביבותו של הרבי זי"ע לגאון הרגצ'ובי ותורתו לא ידעה גבול, משחר נעוריו התכתב הרבי עם הגאון ובשיחותיו של הרבי מובאים דבריו במאות מקומות. בהתוועדות פורים תשמ"ז מציין הרבי את תורת הגאון הרגצ'ובי כאחד מסימני הגאולה!
הערצתו לתורת הגאון ניכרת גם במכתב שלפנינו לאחד מעורכי תורת הרגצ'ובי (הרב שלמה טרשנסקי):
תשואת חן כפולה על פעולתו בנוגע להדפסת חידושי הגאון הרגטשובי על המורה נבוכים, שבודאי תצא לפועל בקרוב, נוסף על פעולתו בעבר בהוצאת חידושי הגאון הנ"ל. ובאמת אין התואר "חידושים" הולמם ומכילם, כי חידושיו הם שלא בערך למעלה ממובן הרגיל של מלת "חידוש". ובסגנון המונחים בתורת החסידות, מלאים הם אור הממלא את הכלי ועוד כהנה וכהנה אשר לא יכילנו הכלי ומקיף עליו מלמעלה.
אג"ק חלק כ"ג עמוד שט"ז
מי ראה את הגולם מפראג?
כידוע היה הרבי צאצא ישיר של המהר"ל מפראג (אדמו"ר הזקן בעל התניא הוא דור שביעי, בן אחר בן, למהר"ל. הרבי הוא דור שביעי לאדמו"ר הזקן). בתשובה נדירה כותב הרבי למישהו שציין לספר המפקפק בעשיית הגולם על ידי המהר"ל:
בנוגע לספר נפלאות המהר"ל והאגרת וכו' שמזכיר - לא עיינתי בהם ובמילא איני מחווה דעת בזה כלל.
ובנוגע לעיקר הענין (שהמהר"ל עשה את הגולם) - בעצמי שמעתי מכ"ק מורי וחמי אדמו"ר שראה הנשאר ממנו - בעליית בית הכנסת דמהר"ל בפראג. ודיבר על דבר זה עם אביו כ"ק אדמו"ר נ"ע וכו'.
בקושיות שבהמצורף בזאת על ספר הנ"ל - אין נוגעות כלל בהעיקר, כי מכמה וכמה עשיריות שנים לפני ההוצאה לאור של ספר הנ"ל היה מפורסם בתוך בני ישראל שהמהר"ל עשה גולם, ואפילו - אצל האינם יהודים ויעין בהספרים בהספריות (כמצוין באנצקלופדיות)
הפסק דין בשו"ע: בכל דרכיך דעהו. מה יתוסף אצלו (השואל שי') בתורה ומצוות על ידי בירור הנ"ל?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
