ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת מזל
נתבונן נא בפסוקי התורה העוסקים בבריאתו של האדם. ביום השישי, אומרת התורה 1 :
ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ. ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ.
כלומר, הקדוש ברוך הוא ברא את האדם זכר ונקבה, ומברך אותם שיפרו וירבו וימלאו את הארץ ויכבשוה. לאחר מכן, בפרשה הבאה מספרת התורה שוב את סיפור בריאתו של האדם 2 :
אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים... וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.
מלבד הכפילות, קשה מדוע כאן התורה כותבת אדם, ולא מזכירה זכר ונקבה. אחר כך מספרת התורה:
ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר. ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים... ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויצו ה' אלקים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
ורק לאחר שהתורה מספרת לנו על בריאת האדם, נטיעת גן העדן ושימת האדם בתוכו ועל הציווי לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, אומרת התורה "ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". שואלים חכמינו ז"ל, הרי כבר נאמר שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם זכר ונקבה.
לאחר מכן, בהמשך הפרק, שוב מפסיקה התורה ביצירת האשה ומספרת:
ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. [ואז] ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה. ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת.
סדר היצירה של האדם משתלב כאן בתוך דברים נוספים. בעצם התורה יכלה לכתוב לפי הסדר: "וייצר ה' אלקים את האדם... ויהי האדם לנפש חיה", "ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", ולאחר מכן לדלג על כל סיפור קריאת השמות ולספר על הפלת התרדמה ויצירת האשה מן הצלע. מדוע התורה שלבה דוקא את יצירת האדם עם הנטיעה בגן עדן והציווי לא לאכול מעץ הדעת, ויש להבין, אם כן, מדוע רק לאחר הנטיעה בגן עדן והציווי המיוחד בא הצורך ביצירת האשה, ונבאר את הדברים.
עומק עניינה של הנסירה
כפי שהזכרנו, חז"ל אומרים שישנם שני שלבים בבריאת אדם וחוה: תחילה היו האדם ואשתו מחוברים, ורק לאחר מכן הקדוש ברוך הוא ניסר אותם. הגמרא במסכת עירובין 3 אומרת שהם היו מחוברים - גב אל גב . מכל מקום הם היו מדובקים יחד, זו היתה יצירה מיוחדת מורכבת, חיבור מוחלט שלא ניתן לפירוד, זוג נפלא שבאופן טבעי נמצא תמיד יחד. לכאורה מצב אידיאלי. והנה, לאחר שהקדוש ברוך הוא שם את האדם בגן עדן ומצווה אותו לעבדו ולשמרו ולא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, אומר הקדוש ברוך הוא שהמצב הזה אינו טוב " לא טוב היות האדם לבדו".
יש צורך בהפרדה כדי שיהיה לאדם עזר כנגדו., אמנם מההפרדה הזו יכול להיווצר גם משבר, שכן הם יכולים להתנתק זה מזה,יש להם בחירה הם יכולים לבחור להיות יחד אך הם גם יכולים לבחור להיפרד. המצב החדש יש בו מעלה כי קודם הם היו מחוברים גב אל גב ואילו כעת הם יכולים להתחבר פנים אל פנים. נוסף על כך כעת החיבור נעשה מתוך רצון מתוך בחירה לא מתוך הכרח ולכן הוא יותר עמוק. אך כאמור במצב החדש יש גם סיכון, אולם המעלה גדולה יותר כי קשר מתוך בחירה חופשית מאפשר הפריה הדדית והתקדמות.
כעת סדר הבריאה של האדם מובן - כאשר ניתנת לו בחירה וזה קורה כאשר ניתנת לו מצוה, אז הוא הופך מאדם טבעי לאיש בעל בחירה, ומצב זה מביא גם לקשר בינו לבין אשתו, קשר של בחירה.
יש לדעת שבפרשה הזאת בעצם טמון התוכן הפנימי של כל עניינו של האדם בבריאה, שכן האדם הראשון הוא תמצית של כל האנושות ומה שקורה לו מתגלה ומתפרט אחר כך בכל המציאות בהמשך, לא רק באופן פיזי אלא גם באופן רוחני.
הרב מדבר על כך בספר אורות 4 :
אי-אפשר לאדם להפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה אור ד' אלהי ישראל.
אי אפשר. הדבקות היא עצמית, טבעית.
אבל אי-האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה.
כלומר זהו מצב טבעי של דבקות מתמדת של כנסת ישראל המדובקת ומחוברת לצור ישעה, לאור ה' אלקי ישראל - יש בזה מעלה, אך גם צד של חיסרון, שכן יש בזה הכרח וזה לא בא מתוך בחירה.
על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי, מתבצעת הפרדה, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה.
כלומר לאחר ההפרדה מופיעה שלמות האדם מכל הבחינות, שלמות האיש לחוד ושלמות האשה לחוד,
שהבחירה השכלית מכרת לומר 'זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי'.
כעת באה בחירת האדם את האשה על-ידו מתוך רצון.
והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד.
הרב מדבר כאן על בריאת האדם, כאשר בפתיחה הוא דיבר על הקשר של כנסת ישראל לריבונו של עולם. הדברים נמשכים אחד מהשני. החיבור הראשון בין האדם לחוה הוא קשר טבעי ומוכרח ואיננו נותן מקום לבהירות הדעת, לשיקול הדעת, לאפשרות לבחור, לכך שזה יבוא מתוך רצון עצמי. וכך הוא גם הקשר בין כנסת ישראל לריבונו של עולם.
ממשיך הרב:
האפשרויות לדבר 'גבוהה גבוהה', על דבר שמד, על דבר כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הן תולדותיה של הנסירה.
כלומר בשלב הראשון העולם הכיר את בוראו באופן טבעי, ראה אותו בטבע. בכל דבר ראה בעולם את מעשה ה' - הסתכל על העצים, על השמים, על הגשם, חש את החום והקור - היה ברור שכל תופעה טבעית בעולם שייכת למעשה ה'. העולם היה דבוק באופן טבעי בריבונו של עולם, לא היה אפשר שלא. ריבונו של עולם התגלה מתוך המציאות. זו מעלה נפלאה, שבה האדם חי חיים אלקיים בכל רגע מחייו, הוא חש בכל דבר את מעשה ה'. זה באמת נכון, אבל כשזה בא מתוך טבע פנימי חסרה העצמיות של האדם, הבחירה הפרטית העצמית שלו בדבקות האלקית, הבחירה של העולם, של כנסת ישראל בכך.
על כן באה הנסירה, כמו הנסירה של אדם וחוה, באה ההפרדה כביכול ומתחיל תהליך ארוך שנמשך דורות. העולם מתחיל לשאול שאלות, לבחון את הדברים, ויכול אף לבוא לידי כפירה. הנסירה הולכת ונמשכת עד גמר, וכשמגיעה לגמר נוצרים מצבים שיכולים להיות בעיתיים מאוד מאוד, אך מצד שני גדולים מאוד. מצד אחד יכולים לבוא לידי כפירה, לשאלות של שמד, לפירוד. אך מצד שני, רק במצב הזה, שטבע ראיית ה' בכל המציאות כביכול מוסט הצידה, העולם יכול לבחור מעצמו את ריבונו של עולם ולהגיע לדבקות נפלאה בה'. דבקות שלא היתה קודם לכן, מתוך רצון, מתוך בחירה, שאפשר לא להידבק ובכל זאת רוצים להידבק. כך היה סדר בריאת אדם וחוה, שקודם היה להם קשר טבעי נפלא, אך לאחר הנסירה, כשהקשר הפך לקשר בחירי הם היו מקושרים בקשר מושלם יותר, פנימי יותר, של פנים אל פנים ולא של גב אל גב. זהו קישור עמוק יותר. זה אפשרי, אך מאפשר גם התרחקות. זה מה שקורה במשך הדורות. העולם מאבד לאט לאט את אמונתו הטבעית, אבל מפתח את היכולת של הבחירה. העולם יורד ברמה הטבעית של עבודת ה', אבל אלה שבוחרים בטוב עולים למדרגות שלא היו בהן קודם לכן.
שיא הירידה הוא שיא העליה
אם כן, כל הפירודים הללו, אומר הרב:
הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החפשית, 'כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך'.
זהו החיבור העתידי ההולך ומתהוה של "משוש חתן על כלה" 5 .
החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד על-ידי הנסירה התרדמית וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת.
זאת אומרת, כשמגיעים לשיא הפירוד, מבחינת הדבקות הטבעית, זהו גם גמר הבנין החיובי. השעה של שיא הירידה היא גם שעה של שיא העליה. אולי מרמז על זה הגר"א שאומר שדורו של משיח יהיה דור שכולו חייב. הגמרא אומרת 6 - או דור שכולו חייב או דור שכולו זכאי, והגר"א מבאר שבודאי יהיה כולו חייב 7 , ואחר כך יהיה כולו זכאי. כלומר, הרגע של הפירוד יהיה רגע נוראי מבחינה מסוימת, כי פתאום העולם יראה את עצמו חופשי לגמרי ולא קשור בקשר טבעי אל כל הדבקות האלוקית, ואז נבוך ומבולבל, רחוק וחייב. אך פתאום הוא יגלה שהוא יכול בעצם להגיע לדבקות נפלאה שאף פעם לא היתה כמותה ושכל הפירוד היה בשביל זה - לא בשביל לאפשר לו לברוח ולהתרחק אלא בשביל לאפשר לו להתחבר טוב יותר, גבוה יותר, שלם יותר.
ותורה חוזרת ללומדיה, 'וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך'.
הרב מרמז כאן על מה שאומרת הגמרא בסנהדרין 8 , שבדור של משיח יהיו שנים שהתורה תישכח מלומדיה, ושנתיים אחרי זה תחזור תורה ללומדיה. יהיה משבר גדול מאוד ואחר כך תיקון גדול מאוד. כל זה רמוז בעצם בפרשה הזו של בריאת האדם ו"אעשה לו עזר כנגדו". ברגע שהאדם מקבל את יכולת הבחירה הוא גם נעשה אדם שונה, יש לו מעלות גדולות, הוא מקבל שם של "איש", הוא לא סתם אדם מן האדמה, אלא הוא "איש", כי יש לו אשה, והם מציאות שלמה. וכך גם עניינו של העולם ביחס לריבונו של עולם, שכך עניינו של העולם להגיע למצב כזה של בחירה עצמית, שבו "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך"......
^ 1. בראשית א', כו-כח
^ 2. בראשית ב', להלן פסוקים נבחרים
^ 3. דף יח ע"א
^ 4. אורות ישראל, פרק א' סעיף י"ג
^ 5. ישעיה ס"ב, ה
^ 6. סנהדרין דף צח ע"א
^ 7. תיקונים, תיקון ס"ט, קכ"ו ע"א
^ 8. דף צז ע"א
^ 2. בראשית ב', להלן פסוקים נבחרים
^ 3. דף יח ע"א
^ 4. אורות ישראל, פרק א' סעיף י"ג
^ 5. ישעיה ס"ב, ה
^ 6. סנהדרין דף צח ע"א
^ 7. תיקונים, תיקון ס"ט, קכ"ו ע"א
^ 8. דף צז ע"א
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
