ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
הדיון אודות מקרא מגילה ביפו, התחיל עם התחדשות היישוב היהודי בעיר לפני קרוב למאתיים שנה. הרב יהוסף שווארץ מספר שכשהוא עלה לארץ בשנת תקצ"ג, הוא היה ביפו בימים הראשונים לעלייתו, ולא היו שם יהודים, 1 אם כי ידוע לנו שבאותה שנה כבר ישבו מעט יהודים ביפו. בשנת תר"ח, הוא הוציא את ספרו 'תבואות הארץ' שם הוא מציין שידוע לו שביפו יושבים שלושה מנינים של יהודים. 2 הישוב היהודי ביפו המשיך לגדול ולהתפתח, ובשנת תרכ"ב עסק הרב יהוסף שוארץ בשאלה הבאה:
למה קוראין בעיה"ק ירושלים תובב"א בלבד המגילה ביום ט"ו דוקא, ובשאר ערי ארץ הקודש, חברון שכם יפו צפת וכו', קוראין גם בי"ד מספק? 3
תשובתו זו היא מקיפה ביותר, ומדבריו יש ללמוד שביפו נהגו לקרוא מגילה בי"ד ובט"ו באדר. כחוקר ארץ ישראל וכמי שמעודכן ומעדכן בנעשה בה, יש להניח שהמידע אמין, אך לא ידוע מי החל בנוהג זה, ומדוע יומיים. באותם השנים שימש הרב יהודה מרגוזה רבה של יפו, אך לא ידוע לנו על עמדתו בענין.
הרב נפתלי הירץ הלוי שימש כרבה של יפו לפני הראי"ה קוק. הוא הוציא את סידור הגר"א. בסוף חלק ב כתב: "בכדי שלא להוציא הנייר חלק אמרתי להדפיס גרגיר אחד מחתני". חתנו הוא הרב יוסף צבי הלוי, ששימש אחר פטירת הראי"ה קוק כרבה של יפו. וכך הוא כותב שם: "הנה בעירנו יפו עה"ק ת"ו, נהגו לקרוא מגילה בי"ד ובט"ו ולא מצאתי מי שידבר מענין ספיקא דיפו". הוא מספר שהוא שוחח בענין זה עם חותנו, ונטית ליבו היא שביפו יש לקרוא בט"ו באדר בלבד, אך הוא לא שינה והשלים עם הנהוג לקרוא בי"ד ובט"ו אדר. מכאן, שלפני כהונת הראי"ה קוק ביפו, וגם לאחר כהונתו, נהגו לקרוא ביפו בי"ד ובט"ו באדר.
הרב יעקב גולדמן, ששימש כמזכיר הועד הראשון של יפו החל מר"ח תמוז שנת תר"ן, כתב בענין זה: "אם היתה יפו מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, לא נודע בבירור מנין לקרוא בה המגילה ב׳ ימים י"ד וט"ו לאדר. ולא יכולתי לברר מאימתי ועל פי מי נהגו כן". גם הוא מציין שלא ברור לו מתי ומי החל לנהוג כך אך הוא גם מציע הסבר מדוע נוהגים לקרוא ביפו יומיים. לדבריו אין ספק שיפו מוק"ח מימות יב"ן וההתלבטות היא בשל העובדה שיפו נמצאת על שפת ים, ולא היתה מוקפת מכל ארבעת הרוחות, שמא יש לנהוג בה כפי שנהג חזקיה בטבריה שקרא בה יומים (מגילה ה, ב). 4 לרב גולדמן היו קשרים מצויינים עם הראי"ה קוק, והוא אף מספר שהוא דן עם הרב בחלקו של איזה שבט היתה העיר יפו, 5 אך לא ידוע אם גם בענין מקרא מגילה הוא שוחח עם הראי"ה קוק.
מתי קרא מרן הרב זצ"ל מגילה בשבתו ביפו? אין בידינו ידיעה ברורה, אלא רק הערה בשמו. הגמרא במסכת קידושין (נז, ב) עוסקת בהלכה הקשורה לטהרת מצורע. למצורע שנטהר לוקחים שתי יונים, אחת שוחטים ואת האחרת משלחים: "ושלח את הצפור החיה על פני השדה" (ויקרא יד, ז). על המשלח לעמוד בשדה מחוץ לעיר המוקפת חומה ולשלח את היונה. על כך דרשו חכמים: " 'שדה' - שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים". רש"י כותב שם: "יפו - חומתה על הים". בחידושי הרב לש"ס - בספר "טוב רואי" (עמ' קיח), מופיעה הערה של הרב צבי יהודה בשמו של הראי"ה קוק: "מוכח כי יפו היתה מוקפת חומה, שהרי שילוח ציפור מצורע היה מחוץ לחומה (כמדומה מפ"ק אאמו"ר הרב זצ"ל ביפו)". אמנם, עדיין לא ברור מכאן, מה נהג הראי"ה קוק ביפו בפורים באשר לזמן מקרא מגילה. האם הוא קרא בט"ו באדר בלבד?
הראי"ה קוק התייחס באמירה כוללת לשאלת זמן מקרא מגילה במושבות החדשות. בענין זה עסק באופן שיטתי הרב יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי זצ"ל, שפרסם החל משנת תרס"ה את "לוח ארץ ישראל", ושם כתב את זמני מקרא מגילה במקומות שונים בארץ. במכתב לרי"מ טיקוצ'נסקי מכ"ב באייר תרע"ב, שנשלח מיפו, כותב לו הראי"ה קוק: "על דבר קריאת המגילה להמושבות בפרטיות, איני מוצא לי חומר לספק להוציא מידי רובא דעלמא. כי כל החכמה הזו של חקירת מדע ארץ ישראל, מלאה היא רק השערות, שאמנם ראויים הם לחיבה וכבוד החוקרים והדורשים בזה מצד חיבת הקדש, אבל סוף כל סוף אי אפשר לקבוע מסמרות על סמך השמות השגורים אצל הערבים. ומ"מ אם יש לו ספיקות והערות יסודיות, יואיל נא בטובו להמציאם לי, ואגלה בלי נדר לכת"ר את דעתי על זה" (אגרות הראיה חלק ב, עמ' עה). המסורת אודות מיקומה ושמה של העיר יפו היא חזקה מאד, וברור היה לראי"ה קוק שמדובר ביפו הנזכרת בפסוקי המקרא (בהתכתבותו עם הרב יוסף צבי הלוי, בשאלת כתיבת שם העיר תל אביב-יפו בגט, שו"ת עזרת כהן עמ' ש-שח). לכאורה היה צריך לקבוע שיקראו בה מגילה בט"ו באדר בלבד. אך כאמור לא ידוע לנו על כך, אם כי סביר להניח שהראי"ה לא שינה ממה שהיה מקובל עוד לפני בואו ליפו, לקרוא יומיים מגילה.
ביפו בשנת תרע"ד כתב הראי"ה קוק את פתגם חודש אדר א': "המזכירים כרכים המוקפים מימות יהושע בן נון, לא יוכלו להישאר עבדי אחשורוש". גם כשקוראים יומיים בשל ספק, יש בדבר זיכרון למעלת הערים המוקפות חומה בארץ ישראל.
^ 1.הרב יהוסף שווארץ, תבואות הארץ, ירושלים תר"ח, עמ' מח .
^ 2.שם עמ' קסט.
^ 3.הרב יוסף שווארץ, שו"ת דברי יוסף, ירושלים תרכ"ב, סימן ב.
^ 4.הרב יעקב גולדמן, בני אשר, יפו תרפ"ד עמ' קכ.
^ 5.שם עמ' קיא-קיב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
