ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- דפי עבודה / הנחיה ללימוד עצמי
- תורה בכותרות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
שופטים פרק כא: (יט) וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה: (כ) וַיְצַוּוּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים: (כא) וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל מְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן:
משנה מסכת תענית פרק ד משנה ח
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל..
תלמוד בבלי מסכת תענית דף לא עמוד א
בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, תנא: מי שאין לו אשה נפנה לשם . מיוחסות שבהן היו אומרות בחור וכו'. תנו רבנן: יפיפיות שבהן מה היו אומרות - תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות - תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים. מכוערות שבהם מה היו אומרות - קחו מקחכם לשום שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים.
2. כיצד ייתכן מעשה זה של "חטיפת אישה"?
ספר כלבו סימן סב ד"ה אמרו ז"ל : ויש תמהין איך היה טוב המנהג הזה בעיני החכמים שיחטפו איש את אשתו וחס ושלום דומה כאילו היו בנות ישראל הפקר, ואין זה תמה כי יש לדעת שכל מי שידו מגעת להשיא בתו לא היה שולחה שם שאם היתה קטנה מה תועיל חטיפתו הרי אינה מקודשת בלתי דעת אביה ואם היתה נערה או בוגרת אם חושש לזה לא יניחנה לצאת ואם יתירנה לצאת יזהירנה שלא להתקדש אלא בהגון בה, והדבר ידוע שאינה מתקדשת אלא לדעתה, אבל המנהג בשביל הבנות שאין יד אביהן משגת להשיאן, ואולי היו יושבות עד שתלבין ראשן אם לא על ידי המנהג הזה, וכן הוא אומר (שיר השירים ג, יא) 'צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו', כלומר שיום הכפורים נקרא יום שמחה כמו שאמרו ביום חתונתו זו מתן תורה שנתחתן הקדוש ברוך הוא עם ישראל ביום שעמד על הר סיני היו כמו הארוסין ויום הכפורים היו כמו הנשואין.. (מובא גם במלאכת שלמה על המשנה)
ספר המכתם לרב דוד ב"ר לוי מנרבונה (בן המאה הי"ג) בחיודשיו למסכת תענית שם: יש תמהין על זה המנהג... היה המהג יפה וטובה להרבה בנות שלא היתה יד אביהן משגת. ואולי היו יושבות עד שתלבין ראשן. ובזה היו יוצאות לאור על ידי הבחורים שבוחרים או ביחס או במשפחה או בנוי. מוסף על כל זה שהיו הדורות כשרים , והיו עושים מעשיהם לשם שמים.
3.היכן עמדו הגברים?
מהרש"ל, ים של שלמה, גיטין פרק א' סי' י"ח
לא נאמר שהיו עימהם במחול אלא שהיו עומדים ורואים אותם מרחוק, ואף זה היה לשם שמים שאם תכשר בעיניו ישאנה. [הרי נאמר שם בגמרא "מי שאין לו אישה נפנה לשם "]
4.וכי היה זה כמו ריקודי עם?
שו"ת בנימין זאב סימן שה [ רבי בנימין בן מתתיה חי ביוון במחצית הראשונה של המאה ה- ט"ז. הוא כיהן כדיין בבית הדין בארטא (בצפון מערב יוון) וחי תקופה מסויימת גם בונציה.]
ואף כי מנהג קדום בישראל לצאת הנשים במחולות כמו שמצינו במרים הנביאה ותקח מרים הנביאה וגו' ובשוב דוד מהכות הפלישתי ותאמרנה הנשים במחולות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. כל אלה היו הנשים לבדן חולות במחולות דוקא וההיא דבני בנימין דכתי' אם יצאו בנות שילה לחול במחולות מבואר הוא שלא היו שם אנשים. והעד וחטפתם לכם איש אשתו וכן אמרו סוף תעניות ובפרק יש נוחלין: "לא היו ימים טובים בישראל כט"ו באב וכי"ה שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים וכל מי שאין לו אשה נפנה שם." היינו לראות ולהסתכל שאמרו חז"ל [קידושין דף מא ע"א] אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה [ המשך הגמרא שם: שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך] ותהיה הגונה בעיניו כדאיתא פרק האיש מקדש אבל להיות חוֹלין [רוקדים] האנשים עם הנשים חוּלין הן ואין זה מדרך תורתינו הקדושה...
5. האם ייתכן להתחתן בלי לראות את הבת?
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ג: מותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות.
6.מה הרקע לכל הפרק בשופטים?
ספר תודעה פרק לד עמ' תכד-ה: הותרו השבטים והותר שבט בנימין: זה היה מעשה אחרי 'פילגש בגבעה'. קודם לכן היו בישראל שני איסורים של חיתון זה בזה: אחד - שמימות משה רבינו: בת יורשת נחלה לא יכלה להינשא אלא לבן שבטה בלבד כדי שלא תעבור נחלה ממטה למטה, וככתוב
(במדבר לו): וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה (שאין לה אחים לרשת נחלת אביה) מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה, לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו. וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֵּה אַחֵר, כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
איסור אחר - בימי פלגש בגבעה, שאז נשבעו ישראל במצפה לאמר (שופטים כא): אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן
בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה:איסור אחר - בימי פלגש בגבעה, שאז נשבעו ישראל במצפה לאמר (שופטים כא): אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן
שני איסורי חיתון אלה, אף שנעשו כתורה וכמצוה, היו קשים על ישראל שיהו אסורים להתחתן אלה באלה, וביותר היו קשים על בנות ישראל; שאין איסורים אלה נופלים אלא על הבנות, לכן היתה להם שמחה גדולה ביום שהותרו לבוא זה בזה:
וכיצד בטלו האיסורים? לאחר שהחכמים דרשו את המקראות והוכיחו שאיסור נישואי בת יורשת נחלה, למטה אחר, אינו שיָּך אלא כל זמן שדור נוחלי הארץ קיָּם, וכיון שבשעת הכיבוש ירש כל מטה את נחלתו ולא נסבה נחלה ממטה למטה - אחרי כן כבר מותר להעביר נחלה על ידי בת יורשת, ככתוב (במדבר שם): זֶה הַדָּבָר - ודרשו חכמים: דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה;
[תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכ עמוד א: אמר רבא, אמר קרא: (במדבר ל"ו) זה הדבר , דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה]. וכן הוכיחו שהשבועה שנשבעו אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה, אף היא לא היתה אלא על דור הנשבעים בלבד, מִמֶּנּוּ - ולא מבנינו - אז הורו חכמי הדור להתיר השבטים לבוא זה בזה.
[תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד ב : ױיום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שנאמר (שופטים כ"א) ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. מאי דרוש? אמר רב: ממנו , ולא מבנינו .]
היינו, שאפילו בת יורשת נחלה, מותר לה להינשא לבן שבט אחר אף על פי שנחלתה תעבור לשבט בעלה ולא תשוב לעולם לשבטה. וכן התירו לנשים בנות שאר השבטים להינשא לאנשים משבט בנימין: ושני היתרים אלה בפעם אחת נִתנו. במעשה אחד וביום אחד, הוא חמשה עשר באב.
7. האם באמת היה המנהג לבנות לרקוד גם ביום הכיפורים או רק בט"ו באב?
א. מקורות שמהם נראה שלא רקדו:
רב האי גאון במדרש "אלציאני" [ מדרש ערבי- עברי על נביאים ראשונים, שנערך ע"י ר' אברהם בן שלמה] שהועתק ב "אוהל דוד" כתב יד ששון (חלק א' עמ' 57, 59)
לא נאמר שבנות ישראל יוצאות וחלות בכרמים ואומרות שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אלא על ט"ו באב בלבד כדרך שעשו בנות שילה .
רב שרירא גאון, שם, עמ' 59 : שזה שהיו אומ' שא נא עיניך אינו ביום הכיפורים לפי שאין משליטים יצר הרע ביום הכיפור' [מובא גם בספרים: גן נעול עמ' 57 של רב שלמה אבינר, מקור חיים השלם להרח"ד הלוי ח"ד עמ' 207, ספר המועדים כרך ו, עמ' ,483 ]
תפארת ישראל למשנה תענית פרק ד משנה ח (ס"ג)
וכי סלקא דעתך [יעלה על דעתך] שישראל קדושים יתעסקו ביוה"כ הקדוש והנורא בשידוכים?
ב.מקורות שמהם נראה שכן רקדו ביום הכיפורים:
רב חיים דוד הלוי זצ"ל מקור חיים ח"ד פרק ר"ח עמ' 207 :[מתייחס למקור שהובא בספר המועדים] אחרי המחילה הרבה זה נסתר מלשון הגמרא, והנראה לענ"ד כי כל הגישה הזאת נובעת מאבדן צביונו המקורי של יום הכיפורים אחרי החורבן [להלן כמה מקורות לחיזוק דבריו]
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכא עמוד א: תנן התם, אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. בשלמא יום הכפורים - יום סליחה ומחילה, יום שנתנו בו לוחות אחרונות, אלא חמשה עשר באב מאי היא? [משמע משאלת הגמרא שעיקר השמחה ביום הכיפורים והקושי הוא על ט"ו באב ]
תוספות מסכת מגילה דף לא עמוד א: במנחה [ביום כיפור] קורין בעריות- לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן..
ובפסקי תוספות (קיב): כדי להבדילן מהנשים המתקשטות בו ביום יותר משאר ימים טובים, כדאמרינן בסוף תענית [שלא היו ימים טובים כט"ו באב ויום הכיפורים.]
רד"ק שופטים פרק כא פסוק י"ט: והנראה בעיני כי החג היה בשילה מימי' ימימה ופירושו משנה לשנה ואמר בו התרגום מזמן לזמן ממועד למועד ואפשר כי מפסח לפסח היה זה או מסכות לסכות שהיה זמן שמחה או ביום הכפורים שהיו בנות ישראל יוצאות וחלות בכרמים כדברי רז"ל
8. כיצד "הסתדרו" עם יצר הרע ביום הכיפורים?
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קכא עמוד א: בכלי לבן. פי' ללמד כי יצר הרע מסולק מהם ושהם נקיים מחטא כמה דכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ובמדרש אמרו שראוי ללבוש לבנים ביוהכ"פ על שם כך, וזהו שהיו בנות ישראל אומרות בחור שא נא עיניך וראה וכו', ולא היו חוששין ליצה"ר.
רב חיים דוד הלוי זצ"ל מקור חיים ח"ד פרק ר"ח עמ' 207: [על דברי הריטב"א] ולכן היו בטוחים שהבחורים שיצאו לכרמים התכוונו אך בכנות למצוא שם בנות זוג בלבד
איכה פרק א פסוק ד: דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ:
תרגום איכה פרק א פסוק ד: בתולתא ספדן על דפסקו למיפק בחמשה עשר יומין באב וביומא דכיפוריא די הוא בעסרא יומין בתשרי לחינגא בחינוגין ...[ הבתולות סופדות על שפסקו לצאת בט"ו באב וביום כיפור שהוא בי' בתשרי לחול במחול]
9.כיצד אפשר ל מפשר בין המקורות הסותרים? האם היו מחולות ביום כיפורים או לא היו?
הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש ספר הזמנים פרק כז עמ' עג [: אבל באמת אין כל סתירה בין התרגום לדברי רב האי, כי לעולם היו המחולות אף ביום הכיפורים כדברי התרגום ולא שלל רב האי אלא ענייני השידוכין שהיו אומרות בחור שא נא עיניך וככה הם דברי רב שרירא "שזה שהיו אומ' שא נא עיניך אינו ביום הכיפורים לפי שאין משליטים יצר הרע ביום הכיפור' "
10. מדוע לא חששו לרקוד ביום הכיפורים?
ספר תודעה לרב אליהו כי טוב עמ' תכה-ו : שמחת חמשה עשר באב שהיתה לישראל בדורות הקדומים, שמחה של סליחה ומחילה היתה להם וטהרה מעוונות, כיום הכיפורים: ביום הכיפורים נתרצה הקב"ה לישראל מעוון העגל ונִתנו להם לוחות שניים לאחר שהראשונים נשברו, ואותו היום נקבע להם ליום סליחה ומחילה לדורות. גם חמשה עשר באב, יום של מחילה היה להם לדור המדבר מעוון המרגלים, כאמור למעלה: ולפי שימים אלה היו מסוגלים להטהר בהם מעוון, לכך לא חששו הדורות הראשונים וקבעו בשני הימים האלה מחולות לבנות, שיצאו חוץ לעיר והיו מחוללות בכרמים ולא חששו שמא יפרצו בהם גדר הצניעות. כל עצמם של ימים אלה מנוקים מעוונות היו - יהו נכשלים בהם בחטא?
11. מדוע בטל חג ט"ו באב בימינו?
ספר תודעה פרק לד עמ' תכו: לפיכך הלשון במשנה: 'לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים - שבהן בנות ישראל יוצאות' וכו' ולא היה שם בית מיחוש כלל, ואילו בשאר ימים טובים, חששו מפני גדר הצניעות שמא תפָּרץ ח"ו ולא היו בנות ישראל יוצאות, אלא כָּל כְּבוּדָה בַת מֶלֶךְ - פְּנִימָה:
ובעוונותינו שחרב בית המקדש ובטלה שמחה של מצוה ונפרצה חומת הטהרה והצניעות, בטלה גם שמחה גדולה וטהורה זו עד שיבָּנה בית המקדש במהרה בימינו:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
