ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- דפי עבודה / הנחיה ללימוד עצמי
- תורה בכותרות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בית יוסף יורה דעה סימן פז: דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב. ריש פרק כל הבשר (קג:) אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים [= הכוונה ל"בשר" של הדגים וחגבים] וכתב הר"ן (לז ריש ע"א) דכיון דלבשלן שרי משמע דלאכלן בחלב נמי שרי. דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא וכן כתבו הרמב"ם (שם ה"ה) והרשב"א (תוה"א ב"ג ש"ד פה:) דלאכלן בחלב נמי שרי ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג: [מצד אחד בית יוסף מבאר שכיון שמותר לבשל חלב ודגים משמע שמותר גם לאכול, אך בסוף דבריו כותב שאסור לאכול דגים עם חלב מפני הסכנה. יחד עם זאת המעיין בסי' קע"ג יראה ששם מדובר על דגים עם בשר]
2.מה בעצם כתוב בסימן בשולחן ערוך בסימן קע"ג?
שולחן ערוך אורח חיים סימן קעג סעיף ב: בין בשר לדגים, חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר, וחמירא סכנתא מאיסורא .[ חמורה סכנה מאיסור]
3.האם דברי הבית יוסף טעות סופר?
דרכי משה שם אות ד': ולא ראיתי מימי נזהרים בזה וגם בא"ח סימן קע"ג אינו אלא דלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי... ולכן נראה שנתערב להרב בשר בחלב.
[הרמ"א בדרכי משה מסביר בדברי הבית יוסף שכנראה נתחלף המילה עם חלב ודווקא בבשר עם דגים יש סכנה]
4.מה פוסק הבית יוסף בשולחן ערוך?
שולחן ערוך יורה דעה סימן פז סעיף ג: אינו נוהג [=איסור בשר בחלב] אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה. ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר בבישול, ובהנאה; ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן. אבל דגים וחגבים, אין בהם איסור, אפילו מדרבנן . הגה: ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף, הואיל ואינו רק מדרבנן.
5. אז מדוע בבית יוסף כתב שאסור לאכול דגים עם חלב?
ט"ז שולחן ערוך יורה דעה סימן פז ס"ק ג': בב"י כתוב "ומכל מקום אין לאכול דגים עם חלב מפני הסכנה" והוא טעות סופר. וצ"ל "עם בשר" כמוזכר באו"ח סי' קע"ג וכ"כ בד"מ שנתערב לב"י כאן בשר בחלב ובלבוש העתיק כמו שהוא בב"י ואינו נכון.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן פז סעיף ג: ה אבל דגים כו' - כתב העט"ז וז"ל ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר באורח חיים סימן קע"ג עכ"ל ובאמת נמשך אחר הב"י שכתב כן. אבל הוא טעות כי לא נזכר שם אלא דדגים עם בשר אסור משום סכנה אבל בחלב לא שמענו ולא ראינו וכל יומא ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בחלב ולאכול גם בד"מ השיג על הב"י בזה וכן בספר באר שבע דף ק' ושאר אחרונים השיגו עליו בזה.. משמע בהדיא [=במפורש] דלית ביה אפילו משום סכנה ע"ש והוא פשוט:
6.האם יש מי שסובר בצורה מפורשת שדגים בחלב אסורים משום סכנה?
רבינו בחיי על שמות פרק כג פסוק יט: וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת.
פתחי תשובה יורה דעה סימן פז ס"ק ט: - עבה"ט ועיין בתשובת חינוך בית יהודה סי' ס"א שמקיים דברי הלבוש דאסור לאכול בחלב משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול אבל דגים המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב רע ומזיק לגוף ע"ש [ועיין בתשובת ח"ס סימן ק"א שכתב דזה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים] וכ"כ הפמ"ג בשם בה"ג דדגים עם חלב יש סכנה .. וע"ש דמשמע דעתו דאף עם חלב דוקא לכתחלה יש ליזהר אבל בדיעבד אין לאסור ועיין בתשובת אדני פז סימן מ"ב שכתב בשם הבחיי פרשת משפטים דיש סכנה גמורה בדג עם גבינה וה"ה עם חלב ולכן פסק דאף בדיעבד אסור אבל בדג עם חמאה כתב דשרי כיון שכל העולם עושים כן .. ונ"ל דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי דכיון דדשו בה רבים כו': [הפתחי תשובה מביא כמה דעות שאוסרים, ועל כל פנים למסקנה הוא אומר שהוא דבר שכבר אינם מקפידים עליו כלל]
7.כיצד מתייחסים לממצאים הרפואיים?
שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן קא ד"ה אברא: אלא משום דחזינן לרמב"ם דרב גוברי' ברפואות וטבעיות שהשמיט הנ"ל ע"כ ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעיי' בזה ובשכנה"ג בא"ח ראיתי שכ' מ"ש הר"בי בי"ד לאסור דגים עם חלב כמבוא' בא"ח שצווחו עליו הא בחלב ליכא קפידא כלל וכ' שכונתו כך כמ"ש בא"ח שבשר עם דגים מסוכן על פי רופאים הכא נמי עם חלב מסוכן על פי רופאים שאמרו כן ולפע"נד זה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים.
פחד יצחק, לרב יצחק למפרונטי [ ראש ישיבת פירארה (1679-1756)
,ערך בשר דגים וחגבים עמ' רסה (מהד' מוסד הרב קוק) ואני המחבר צעיר הרופאים,כל ימי גדלתי בין ספרי החכמים וזקני הרפואה, ולא מצאתי סעד וסמך לדברי רבנו בית יוסף, ולא לדברי בעל שארית יהודה אשר חשב להיות בעוזריו, בי מאי סברה איכא לאכול דגים בחמאה וגבינה... ומעתה הנך קורא נעים רואה בעינך, שדברי הרופאים אשר נאמרו לבעל שארית יהודה אין בהם ממש כלל... ומכל מקום כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה .
8.מדוע א"כ חושש החת"ם סופר לסכנת בשר ודגים שהרמב"ם לא הביא להלכה ואילו לדגים וחלב אין חוששים?
שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן קא: והשתא נהי שלא נסמוך על זה לעשות מעשה לאכלם זע"ז דאפשר דה"ל כמו דבר הנאסר במנין ואפשר דלא שייך בזה כל הני תירוצי' הנאמרי' בגילוי ומש"וה אנו נזהרים ומנהג אבותינו תורה מ"מ הרווחנו שיצאנו מחמירת סכנתא דהשתא מיהת ליכא סכנתא ואפשר שגם בזמנם לא הי' הסכנה אלא במין ביניתא ולא במינים המצוים בינינו כלל
[נראה שהחת"ם סופר רוצה לומר שאפילו אם נאמר שאין סכנה בבשר ודגים וכמו שאומר בדעת הרמב"ם, על כל פנים בעניין זה מנהג אבותינו בידינו שלא לאכול בשר ודגים יחד. אולם, לגבי דגים וחלב כיון שבזה לא חשש הרמב"ם גדול הרופאים וגם אין לנו מנהג כזה בזה אין לחשוש כלל.] .
9.האם דעה זו של סכנה של אכילת דגים עם חלב נתקבלה בקהילות אשכנז?
ערוך השולחן יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פז סעיף טו
ויש שרוצים לקיים זה ואמרו שמצאו בספרי הרופאים שיש סכנה בדגים בחלב ואינו כן דרבינו בחיי כתב בפ' משפטים שהסכנה הוא בדגים עם גבינה ומזה נופל צרעת על האדם ע"ש ולא בדגים בחלב. ועוד דאם כדבריהם למה לא קבע זה בש"ע ועוד דכל העולם אוכלים זה ונחשב למאכל חשוב ולכן לית מאן דחש להא מילתא ויכולים לאכול בלי שום קפידא חלילה.
10. מה מנהג הספרדים?
שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן מח ד"ה אכן מרן
ובספר יד יהודה לנדא (סימן פז סק"י) כתב, האחרונים כתבו לאסור אכילת דגים בחלב מחמת סכנה, והוא דבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל רק מהלכות הרופאים, לכן הכל לפי המקום והזמן, שאין כל הזמנים והמקומות שוים בטבע. ע"כ. (וע' בשו"ת חקרי לב ח"ג מיו"ד ס"ס פז בד"ה אכן, שבכל מקום שאין הרופאים חולקים על דברי חז"ל, יש לסמוך עליהם אפילו להקל. וכמ"ש המהריק"ו שרש קנט. ע"ש). והערוך השלחן (סימן פז אות טו) כתב, שרק באכילת דגים בגבינה יש לחוש לדברי רבינו בחיי בשם הרופאים, אבל באכילת דגים בחלב המנהג פשוט אצלם להתיר. ע"ש. וכן כתב ביד אפרים סימן פז, שברוב מדינות אשכנז לא נהגו להקפיד באכילת דגים בחלב. וכן בפתחי תשובה כתב, שבזמן הזה שכל העולם נוהגים היתר לבשל דגים בחלב, משרא שרי, ושומר פתאים ה'. ע"כ. אבל במקומותינו נוהגים להזהר בזה, וכן כתבו הזבחי צדק (סימן פז ס"ק יח), ובשו"ת רב פעלים חלק ב' (חלק יורה דעה סימן י'), ובספר בן איש חי (פרשת בהעלותך אות טו). וכן ראוי לנהוג להחמיר בין בחלב עם דגים ובין בגבינה עם דגים.
בסיכום:למרות שלפי שורת הדין רבים מהפוסקים התירו, בכל זאת אצל עדות המזרח, הרבה מחמירים בזה וגם אצל חלק מעדות אשכנז ישנם שמחמירים בזה ואינם אוכלים דגים וחלב. ועל כל פנים, הדגים עדיין נחשבים פרווה לכל הדעות]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
