ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- הלכות ראש השנה
- ספריה
- הלכות חגים
- אלול וראש השנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
פריחה בת אסתר
א. קודם ימים נוראים, ולפני כל תפילה שבאה לפרקים, צריך האדם לעין בתפילות ובפירושיהם, שתהא התפילה שגורה בפיו, שיבין את אשר הוא אומר ומה הוא מבקש מבורא עולם.
ב. המתעורר מאליו לבכי בתפילת ראש השנה, אין הוא צריך למנוע עצמו מכך. ויש שכתבו שאדרבה בתפילה צריך לעורר עצמו לבכי ולפחות להתפלל בקול בוכים, ומכל מקום כל זה לא צריך למנוע ממנו להיות שמח בראש השנה וכפי שאמר עזרא: "ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם". (עיין שעה"כ ר"ה נחמיה פרק ח' פס' י', שד"ח מערכת ר"ה, סי' ב' ס"ק כ"ו וסימן ג' אות י"ב גר"א מעשה רב סי' ר' מורה באצבע סי' ט', ברכ"י יו"ד סי' שצ"ד).
ג. יש נוהגים להתפלל בכריעה את כל תפילת שמונה עשרה של ראש השנה ויום כיפור, וצריכים להזהר לזקוף בתחילה ובסוף כל ברכה וברכה. וכיום שירדה חולשה לעולם, טוב להתפלל בלב שבור בקומה זקופה וכוונה רצויה (עיין שו"ע תקפב סע' ד. כה"ח שם ס"ק כג).
ד. אם טעה ואמר בראש השנה שחל בשבת "יום תרועה" או שאמר בראש השנה שחל ביום חול "זכרון תרועה" אינו חוזר (כה"ח תקפב ס"ק מז ומ"ב ס"ק יט - ועיין שו"ע תקפ"ב ז', שד"ח ח"ט מערכת ראש השנה סימן ב' אות א', ועין פר"ח ועיין רש"י ראש השנה כ"ט: ד"ה: "זכרון").
ה. על פי האר"י ז"ל יש לומר "לדוד מזמור" (תהילים כד) לפני הקדיש האחרון כדי שלא יחסרו לו מזונות כל השנה. ונוהגים לפתוח את ארון הקודש בעת שאומרים המזמור והתפילה שאחריו. וטוב לאומרו כל עשרת ימי תשובה עם הבקשה שאחריו (חיד"א כף אחת טו ).
ערבית ראש השנה
ו. יש לקבל תוספת מחול על הקודש קודם תפילת ערבית בעוד שיש שהות ביום, ויש נוסח מיוחד לקבלה שיקבל בפיו (לשון חכמים א, סי' יא).
ז. יזהר ביותר בתפילת ערבית של ליל ראש השנה כי זו התפילה הראשונה בשנה. (ראה בא"ח נצבים ב').
אם חל בשבת
ח. אם חל ראש השנה בשבת, אומרים "קבלת שבת" ואחר כך אומרים את הפיוט "אחות קטנה". יש מתחילים ב"לכו נרננה" ויש מקומות שמתחילין "מזמור לדוד", אבל אין אומרים "במה מדליקין" כמו שלא אומרים בכל יום-טוב שחל בשבת. ואומרים בתפילה "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה" (שו"ע תקפ"ב ס"ק ז').
ט. הש"ץ אומר בליל שבת בברכה "מעין שבע" - "המלך הקדוש שאין כמוהו". אם הש"ץ טעה ואמר "האל הקדוש", ולא סיים את הברכה, חוזר ואומר "המלך הקדוש שאין כמוהו" וממשיך על הסדר. ואם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" שבסוף הברכה, חוזר לתחילת הברכה (עיין כה"ח תקפב יח).
אם חל במוצאי שבת
י. ליל ראש השנה השני שחל במוצאי-שבת מוסיפים בתפילה "ותודיענו". שענינו להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת יום טוב המותר במקצת מלאכות.
יא. אם שכח לומר "תודיענו" במקומו ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" יאמר "ותודיענו" ואחר כך יאמר "ותתן לנו". ואם הזכיר שם ה', אינו חוזר. ואסור בעשית מלאכות האסורות בשבת עד שיבדיל בקידוש או עד שיאמר (בלי שם ומלכות) "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
שחרית ראש השנה
פיוטים
יב. נהגו להוסיף פיוטים בתפילות ראש השנה לעורר את הלב לאהבת ה' וליראתו. וישים לב לעומק המילים של הפיוטים שנכתבו על ידי גאוני ישראל, וקדושיו.
יג. יש להקפיד שלא לומר את הפיוטים באמצע העמידה או החזרה, ואם אין חשש שיאחרו את זמן "קריאת שמע" יכולים לאומרם לפני "ברוך שאמר". ואם לאו, יאמרום אחרי העמידה. גם בקהילה שנהגו לומר את הפיוטים לפני "נשמת" או "יוצר", טוב לאומרם כדלעיל. אך אסור לבייש שום אדם ח"ו או לעשות מחלוקת לשם כך.
יד. כתוב בשער הכוונות שגם ביום-טוב יש לומר "מזמור שיר ליום השבת", שגם יום-טוב נקרא שבת.
קריאה התורה
טו. בראש השנה עולים חמישה עולים לספר תורה ואם הוא בשבת שבעה. ונוהגים להעלות את התוקע לספר תורה. ונהגו להעלות גם מוסיפים, וכדי שלא יגרמו ל"טרחא דציבורא", המנהג הפשוט הוא לקרוא ל"מוסיף" שלושה פסוקים בלבד. ביום א' דראש השנה - מ"ויהי בעת ההיא" ועד "אנכי אשבע". וביום ב' - מ"כי ברך" ועד "בבאר שבע" (עיין שו"ע, רמ"א שם סע' ב).
טז. ביום א' דראש השנה קוראים "וה' פקד את שרה" משום שבראש השנה נפקדה שרה.
יז. ביום ב' דראש השנה קוראים פרשת העקידה משום שבראש השנה נעקד יצחק (עי' כה"ח תקפד ס"ק טז).
יח. המפטיר קורא בשני הימים של ראש השנה בקרבנות היום בפרשת פינחס, ומפטירים ביום א' בעניין פקידת חנה (שמואל א א) שנפקדה בראש השנה. ביום שני של ראש השנה מפטירים בירמיהו פרק לא. ושם מוזכרת הבטחת ה' "הבן יקיר לי. זכור אזכרנו".
מוסף ראש השנה
יט. אסור לדבר בדברים שאינם מעניין התפילה והתקיעות בין הברכות הראשונות של התקיעות עד סוף התקיעות של תפילת מוסף. אם מישהו מהציבור או שליח הציבור דיבר - אינו חוזר לברך על השופר (עיין שו"ע תקצב סע' ג. בא"ח ניצבים יד).
כ. לפני החזרה יש נוהגים לומר את הפיוט "ה' שמעתי שמעך יראתי", כדי שהמאריכים יסיימו תפילתם. וטוב שיאמר אותו הסומך או מישהו מהקהל ולא שליח הציבור. ויש שנוהגים להתחיל מ"אתאנו לחלות" והש"ץ מתחיל מ"אוחילה".
זמן מוסף
כא. זמן תפילת מוסף מיד אחר תפילת שחרית ואין לאחרה יותר מסוף ז' שעות, ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא "פושע". אעפ"כ יצא ידי חובה מפני שזמנה כל היום. אם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, אין לה תשלומין (שו"ע רפ"ו סעי' א').
כב. פעם ראה הרא"ש שהש"ץ מתפלל לאט ועלול שלא להספיק להתפלל מוסף קודם סוף ז' שעות, ומכיון שהש"ץ סירב להזדרז - התפלל הרא"ש מוסף ביחיד (עיין כה"ח שם ס"ק י').
מילות התפילה
כג. אומרים בתפילת מוסף ביום הראשון וביום השני "את מוספי יום הזיכרון הזה" בלשון רבים, והכוונה להזכיר גם את מוסף ראש חודש בתפילה. ואם אמר "את מוסף" ולא סיים את הברכה יחזור ויאמר "את מוספי". ואם אמר "ברוך אתה ה'" לא יחזור, ויסמוך על כך שהמילה "מוסף" כוללת את כל המוספים (עיין שו"ע תקצא סע' ג. כה"ח שם ס"ק חי). ולדעת משנ"ב ס"ק ו ביום ראשון של ראש השנה - חוזר. ביום שני - אינו חוזר.
כד. אב הרחמים - לפי הסוד, במוסף של ראש השנה שבת, בשבת שובה וביום כיפור אומרים "מי כמוך אב הרחמים". גם במנחה בשבת שובה ובמנחה של ראש השנה ויום כיפור שחלו בשבת אומרים כן. (בא"ח ניצבים כא).
כה. מזכירים עשרה פסוקים בעניין "מלכויות", עשרה פסוקים בעניין "זכרונות" ועשרה פסוקים בעניין "שופרות". המנהג הוא שעשרה פסוקים אלו יהיו שלושה מהתורה, שלושה מהכתובים, שלושה מהנביאים, ואחרון מהתורה (עיין שו"ע שם סע' ד).
כו. ברכות של "מלכויות", "זכרונות" ו"שופרות" מעכבות זו את זו שאם אינו יודע את כולם לא יאמר אף מה שיודע (שו"ע תקצ"ג ס"ק א').
כז. מי שלא יודע את סדר התפילה ואין בנמצא מחזור וגם לא יוכל להשיגו יאמר ג' ברכות ראשונות, יזכיר קדושת היום, ויברך ג' ברכות אחרונות (כה"ח תקצ"ג אות ג').
כח. מי ששינה את סדר הברכות של "מלכויות" "זכרונות" ו"שופרות" יצא בדיעבד ידי חובה ואינו חוזר ומתפלל (כה"ח שם אות ח', אומנם עין בגמ').
כט. יש אומרים שהתקיעות מעכבות את הברכות, והברכות מעכבות את התקיעות דהיינו שאם אינו יודע לתקוע או אינו יודע את הברכות אינו יוצא ידי חובה ויש אומרים שאינם מעכבים זה את זה.
ל. בעלינו לשבח שבחזרת הש"ץ נהגו האשכנזים לכרוע על הרצפה כשאומרים "ואנחנו כורעים ומשתחוים", וצריך להניח עליה לפני כן סדין וכד' שלא ישתחווה על רצפת אבן. הספרדים נוהגים לכרוע רק ביום כיפור בסדר העבודה.
לא. תקיעות לחש - עיין לקמן הלכות תקיעת שופר.
מנחה ראש השנה
לב. היו לפניו שתי תפילות אחת של מנחה (בין גדולה ובין קטנה) ואחת של מוספין, מתפלל של מנחה תחילה, מיהו בציבור מתפלל של מוסף תחילה שלא יטעו הציבור לחשוב שיש להקדים תמיד תפילת מנחה לתפילת מוסף (עיין שו"ע שם ס"ק ד', רמב"ם הלכ' תפילה פ"ג הלכ' י"א, רמ"א שם, כה"ח ס"ק ל"ח).
לג. אם חל ראש השנה בשבת, יזהרו להתפלל מנחה ולומר "תשליך" מוקדם כדי שיספיקו לאכול סעודה שלישית מבעוד יום, שהרי אוכלים סעודה שלישית רק אחרי מנחה.
לד. מנהג ירושלים וכן מנהג ישיבת בית-אל שאין אומרים "צדקתך" בראש השנה שחל בשבת אלא אומרים "יהי שם וכו'" (עיין שו"ע ורמ"א סי' תקצ"ח ס"ע א, כה"ח ס"ק א, נתיבי עם אות ה').
לה. תשליך - לקמן - בהלכות סדר היום ראש השנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
