ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
מתנת השבת
"אך את שבתותי תשמורו... לדעת כי אני ה' מקדישכם". מה פירוש לדעת? הגמרא בשבת (י.) אומרת "אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם". הל’ שבת וקיומה בפועל הם ידעו כמובן, אבל את העובדה שיש בשבת תוכן עמוק פנימי שקשורה לבית גנזיו של רבש"ע- אם לא היה מודיע להם הם לא היו יודעים זאת לבד. מתנה זו היא הנשמה היתרה שיש לאדם, שהיא נמצאת מהמקור העליון, ששם זהו עולם שכולו טוב, עולם שכולו שבת. כלומר, יש שבת עליונה נשמתית, ששייכת לעתיד והיא מעל המציאות. ומאותה השבת העליונה נמשכת הארה אל השבת שבעוה"ז. בשבת כביכול מאיר לנו "מעין עולם הבא"- שבת היא פגישה עם משהו מעל העולם, הארה עליונה אלוקית עם משהו שמעל המציאות.
מטרת איסורי המלאכה
בגלל הרוממות הזאת צריך להתנהג בשבת בצורה כזו שלא נרד מהגבהים שהשבת מעלה אותנו. ואם כן, כל איסורי המלאכה מטרתם שלא נפגום באור הבלתי מוגבל העליון שהקב"ה נותן בזכות השבת. מעשי האדם, כמה שיהיו טובים ומוצלחים הם אף פעם לא מצליחים לצאת מהמציאות האנושית המוגבלת, ובשבת הרי אנחנו צריכים להתרומם מעל המציאות כדי לא לפגום בהארה האלוקית שעניינה לרומם את האדם מעל המציאות ויציאה מכל הגבולות. התורה מלמדת אותנו "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם", לזכור שהשבת היא קודש ולא לפגום בקדושה. אדם רוצה לעשות פעולות יצירתיות לשם שמיים, לבנות ארון קודש וכדו', והתורה עוצרת אותו, הוא כאילו אסור באזיקים ביום השבת. התפיסה הזאת הפוכה מהאמת. האמת היא להפך- כשהתורה אומרת לא לעשות מלאכה, בעצם היא אומרת אל תהיו מצומצמים, אל תתעסקו בכוחות האנושיים שלכם, שכמה שהם גדולים הם קטנים. התורה מצווה להתרומם לנשמה הפנימית ולגבהים הבלתי מוגבלים, ועל כן לא לעשות שום דבר שהוא בגדר מוגבל שיפגום בכך. לכן דווקא מלאכת מחשבת אסרה תורה, כי המחשבה צריכה להיות פנויה להתרוממות מעל הגבולות. וכן גם הדיבור "לא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול", הווי אומר שבשבת אנחנו מתרוממים כביכול לבית גנזיו של רבש"ע ונפגשים עם הגדולה האלוקית בגבול שבין המציאות לבין מה שמעל המציאות.
מאור הפנים בשבת
המדרש (בראשית רבה פרשה יא, ב) אומר "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באור פניו של אדם וקדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כשבת". בשבת יש אור אחר בפניו של אדם, קדושה, רוממות אחרת. "אמר ר' שמעון בן לקיש- ע"ש נותן לאדם נשמה יתרה ובמוצ"ש נלקחת ממנו שנאמר "שבת ויינפש- כיוון ששבת ווי אבדה נפש" (מסכת ביצה טז.). צריך לשמר את הנשמה והשימור הוא ע"י ההתרוממות, ע"י המנוחה וע"י הדבקות באור ה' המופיע בשבת.
השבת נותנת ערך לקיום העולם ומקיימת אותו
המדרש (בראשית רבה פרשה י', ט) אומר "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו". נשאלת השאלה, איזו מלאכה נעשתה בשבת, הרי הקב"ה ברא את העולם בששת ימים? גניבא אמר- משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה- מה היה חסר כלה שתיכנס לתוכה. הכל מוכן, אך התכלית איננה. כך ברא הקב"ה את העולם בשישה ימים ומה שחסר היה התכלית- שבת.
רבנן אמרי- משל למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסרה- חותם, כך מה העולם היה חסר שבת. גם גניבא וגם רבנן אומרים שבלי שבת העולם חסר ערך, אין לו משמעות, כיוון השבת היא המפגש עם רבש"ע, ממילא היא התכלית של העולם.
האור החיים (בראשית ב, ב) מבאר- "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" העולם היה רופף כל השישה ימים שנברא, והשבת היא זו שנותנת לעולם את הכוחות להתקיים, ובעצם כל שבת ושבת יש כוחות חדשים שמקיימים ונותנים חיים לעולם.
השבת- קדושת הזמנים
כל הבריאה כולה מתקיימת ע"י השפע האלוקי שמשפיע עליה כל הזמן. ההופעה האלוקית כביכול מתחילה מנקודה מסויימת עד שהיא מגיעה לנקודה שרואים אותה במציאות, אבל התהליך הזה הוא תהליך ארוך שמשתלשל ממדרגה למדרגה זו למטה מזו מהמקור העליון אל המציאות. ראשית ההופעה של כל חלק במציאות זה המקור האלוקי – הקדושה.
ככל שיותר מתקרבים למקור כך יותר מתקרבים לקדושה, בבריאה יש את הנבראים- שהמקור שלהם זה עמ"י. את הזמן- שהמקור שלו זה השבת. ואת המקום- שהמקור שלו זה קודש הקודשים.
שורש כל המציאות מקורו בקדושה
חז"ל אומרים שאבן השתייה שממנה הושתת העולם, הרמב"ן מבאר שזה ממש כך בפועל שמשם נברא העולם ומשם התפשטו כל המקומות כולם. ולמה דווקא משם? כיון שהיא המקור של הקדושה, והקדושה היא המקור של הכל. "הארון אינו מן המידה" (יומא כא,א), הגמרא אומרת שלא היה מקום לשים את הארון בקודש הקודשים, שהרי כנפי הכרובים תפסו לכל צד עשר אמות כך שביחד הם עשרים אמה, ולא נשאר מקום למידתו של הארון עצמו. ולמה? כיוון ששם בקודש הקודשים יש את נקודת המפגש בין מה שנמצא במציאות לבין מה שמעל המציאות והארון זה בעצם ביטוי למציאות הזאת. וכן השבת היא נקודת המפגש בין מה שנמצא במציאות לבין מה שמעל המציאות.
חז"ל אומרים על הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר"- לכאורה תמיד היה ערב, הוא לא התחיל אף פעם, אלא חז"ל אומרים שהיה התנוצצות של אור ואח"כ היה ערב. אור זה היה השבת- האור הבלתי מוגבל, ומשם התחיל מציאות הזמנים, השבת היא המקור, ומשם המציאות הולכת ומשתלשת ומשם מופיעים הזמנים, והשבת היא נקודת המפגש בין מה שבזמן לבין מה שמעל השבת. שלושה ימים לפני שבת זה "מקמי שבתא" שלושה ימים אחרי שבת זה "בתר שבתא" (ויש דינים הנוגעים לזה גם בפועל), כאילו השבת משפיעה על כל הזמנים שלפניה ואחריה והיא עומדת במרכז.
וכן ישראל בנבראים, "מחשבתם של ישראל קדמה לעולם", וכל הנמצאים שנמצאים בעולם הם השתלשלות מהמקור העליון, ולכן לישראל יש את היכולת להשפיע על כל העולם כיוון שהם המקור. הווי אומר שהכל ממקור הקודש.
ישראל והשבת
וע"פ מה שאמרנו אפשר להבין את דברי התוספות בחגיגה- התוספות בחגיגה (ג: ד"ה ומי) "אמרינן במדרש: שלשה מעידין זה על זה, ישראל ושבת והקדוש ב''ה. ישראל והקדוש ברוך הוא מעידים על השבת שהוא יום מנוחה. ישראל ושבת על הקדוש ב''ה שהוא אחד. הקב''ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות ועל זה סמכינן לומר אתה אחד במנחה בשבת".
הקב"ה והשבת מעידים על ישראל שהם אחד, מה הפירוש? "שאין עוד מלבדו", זאת אומרת שכל המציאות כולה בטלה כלפי רבש"ע. מעין זה הקב"ה מופיע ע"י בריאתו בישראל ובשבת.
וכן "הקב"ה ושבת מעידים על ישראל שהם יחידים באומות", זאת אומרת שכל העמים כולם מבחינה מסויימת בטלים לעמ"י- כאילו אין שום דבר מבלעדיהם כיוון שהם כ"כ עיקריים בעולם. ואותו דבר שבת- כ"כ עליונה כאילו כל הזמנים בטלים כלפי השבת. ולכן מי הבן זוג של השבת? עמ"י. ליום ראשון יש את יום שני וכו' ורק לשבת אין בן זוג. לכן לשבת יש את עמ"י. וע"י המיוחדות שלהם הם יכולים להעיד שרבש"ע אחד.
עונג שבת
וע"פ זה אפשר להבין היטב את דברי חז"ל במסכת שבת. (קיח.) "אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, לא כאברהם... אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ומתי? כאשר אתה מענג את השבת- "אז התענג על ה'" שבהמשך כתוב וקראת לשבת עונג (רש"י שם) והדברים צריכים ביאור, למה עונג השבת גורם לטובה כ"כ גדולה? אנחנו נותנים לזה ביטוי בעונג הגשמי, אבל הכוונה בדברים לעונג הרוחני של השבת. ההתרוממות מהצמצומים והמגבלות ולהגיע עד בית גנזיו של רבש"ע, ולכן נותנים לו נחלה בלי מצרים מחמת השייכות שלו אל אותם גבהים ומרחבים בלתי גבוליים.
אפשר להבין זאת גם באופן פסיכולוגי, שהרי אם אדם מתרומם למקום כ"כ עליון בזכות השבת, ממילא כל הצרות הפיזיים והנפשיים שלו בטלים ואינם משמעותיים.
הגמרא אומרת (קיח, ב) אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנים לו משאלות ליבו" אדם שמענג את השבת זה רק ביטוי לכך שהוא בהתרוממות רוחנית, למרות שכביכול עונג שבת זה בדברים גשמיים. אבל זה לא כדי ליצור את גדולת השבת. וע"י כך ייתנו לו משאלות ליבו- אין גבולות למקום שהוא יכול להגיע שהרי השבת היא מעל הכל.
גאולה בזכות השבת
ועוד אמרו שם בגמרא "אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות מייד נגאלים..." הביאור הוא ששמירת השבת היא גאולת העולם, שהרי אדם בשבת נגאל מכל צמצומי העולם ומתרומם אל מעל המציאות, וממילא ממשיך גאולה גם בתוך המציאות. המהר"ל (חידושי אגדות שבת נו, נז) מסביר שיש צורך שישמרו דווקא שתי שבתות מכיוון ששבת אחת היא כדי לצאת מהמצב השפל, והשניה כדי לעלות למדרגה חדשה.
^ 1.סיכום שיעור של מו"ר רה"י. הרב לא עבר על המאמר.

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.










