ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ראשית נפתח בתפילה ובברכה לחיילי צבא ישראל הנמצאים עכשיו במלחמה אל מול האויב בחבל עזה, שה' יתן להם הצלחה לנצח את האויב, להשתיק אותו ושיחזרו כולם בשלום. שהקב"ה ישמור גם את כל תושבי הדרום, שיהיו בריאים ושלמים בגופם וברוחם, שהרי השלמות ברוח חשובה לא פחות מאשר שלמות הגוף.
ארץ פלישתים כחלק מארץ ישראל
נאמר בפרשה: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כו, ג-ד).
ה"אור החיים" שם לב שבהתחלה לא נצטווה יצחק לגור במקום מסוים, אלא הקב"ה אומר לו באופן כללי: "שכון בארץ אשר אומר אליך" ורק לאחר מכן נאמר: "גור בארץ הזאת", הקב"ה מצווה את יצחק לגור במקום שהוא נמצא, בגרר, בחבל עזה. ולמה הקב"ה ציווה את יצחק בשני ציוויים? כדי לזכותו בשכר כפול, קודם שיצחק יקבל את דבר ה' לגור בכל מקום שה' יאמר לו ורק לאחר מכן הקב"ה אומר לו היכן בדיוק עליו לגור. הקב"ה ציווה בצורה כזו כדי לזכות את ידידיו. ממשיך "אור החיים" ומבאר את הפסוק: "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", שארץ פלישתים היא בכלל נתינת הארץ וחלק מארץ ישראל. הסיבה שדווקא ליצחק הקב"ה מדגיש ואומר 'כי לך' היא כי הקב"ה נתן ליצחק ברכה והצלחה גדולה שם בארץ פלשתים, כמו שכתוב לאחר מכן שיצחק זרע ומצא בארץ ההיא מאה שערים. עוד אפשר לומר, שאברהם לא עשה פעולת חזקה בארץ פלשתים, ולכן הקב"ה אמר ליצחק להחזיק בה, והוא החזיק בה בחזקה מעולה על פי הדין: חרש וזרע. כוונה נוספת שהייתה לקב"ה בברכה הזאת ובהדגשה שהארץ היא ליצחק, לומר שלישמעאל אין חלק בהבטחות אברהם. רק יצחק הוא היורש את אברהם והוא היורש גם של ארץ פלישתים.
"עקב אשר שמע אברהם בקולי"
אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה (יומא כח, ב). מובן שאברהם קיים את כל המצוות ההגיוניות מעצמו, שהרי אברהם אבינו היה בעל מידות, ישר, חכם, נבון והוא הבין שצריך לקיים את המצוות ההגיוניות, שבין אדם לחברו. אברהם גם קיים את המצוות שבין אדם למקום, הוא הבין שצריך לעבוד את ה' כי הוא בורא העולם וכך הוא קיים את כל המצוות כולם. מאיפה אברהם ידע לקיים מצוות אלו? חז"ל אומרים שנעשו כליותיו כשני רבנים (בראשית רבה סא, א), הוא בעצמו, התאמץ, מבלי שהקב"ה לימד אותו והורה לו.
אבל איך אברהם אבינו ידע לעמוד על החוקים, המצוות שאין להם טעם? משיב ה"מאור עינים", ר' נחום מצ'רנוביל (ד"ה עקב אשר שמע) שאחרי שאברהם אבינו זיכך את עצמו, חיפש את האמת והישר, את הדרך היותר שלמה, נכונה ואמתית, והגיע להזדהות מלאה ושלמה עם קיום המצוות, הגיע אפילו להבנת הטעם של החוקים. זאת משום, שגם לחוקים יש טעם, אלא שהטעם שלהם יותר עמוק ונסתר. כמו שאומרים חז"ל על פרשת פרה אדומה שלא כולם יכולים להשיג את הטעם, אבל יחידי סגולה כן יכולים להשיג את הטעם, וכאשר מתעמקים בחיפוש האמת אפשר להגיע אפילו לטעמי החוקים.
יש רמ"ח איברים באדם ואברהם העמיק למצוא רמ"ח מצוות עשה שכנגדם, כנגד כל איבר ואיבר. מתוך התבוננות בעצמו אברהם למד. אדם נברא בצלם אלוקים ופירוש הדבר הוא שראשית האדם הוא הרוח, הנשמה, שהיא בעלת יחודיות בכך שיש בה כוחות שונים ורמ"ח איברים רוחניים, לאחר מכן מופיע הגוף, שהוא לבוש מדויק של הנשמה, וכמו שבנשמה יש כל רמ"ח הצדדים הללו כך גם בגוף, כל איבר ואיבר הוא כנגד מצווה מסויימת. בפרשה הבאה נפגוש את מצוות גיד הנשה, שהיא לאו והלאווין הם כנגד שס"ה ימים שבשנה, וכל יום ויום מותאם ללאו מסויים. בספרי הפנימיות כתוב שהיום שכנגד גיד הנשה הוא תשעה באב (פרי עץ חיים, שער יוה"כ, פרק ה). הצד של הצליעה, חוסר השלמות שהייתה ביעקב הופיעה אחר כך ביום הקשה הזה, אך בעתיד הוא יהיה מתוקן, "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית לב, לב), וגם תשעה באב יהפך בסופו של דבר ליום ששון ושמחה. על כל פנים, כל יום ויום הוא כנגד אחד הלאווין, וכל איבר ואיבר הוא כנגד אחד העשין. מזה למד אברהם אבינו, "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (איוב יט, כו), מתוך הגילויים שלו הוא למד על הפנימיות, והגיע למצב של שלימות, שהוא קיים את כל המצוות כולם. ממשיך ושואל בעל ה"מאור עיניים", על דברי הגמרא ביומא (שם) שאומרת שאברהם קיים גם את תקנות החכמים, אפילו עירובי תבשילין; מהיכן את זה הוא למד? תשובתו היא, שבאדם יש תוספת על רמ"ח איברים. יש שערות שעניינם לשמור על הגוף. כך גם במצוות, יש מקום לתקנות שישמרו על המצוות, וכך אברהם הבין שצריך גם לעשות את התקנה של עירוב תבשילין.
מכך שהאבות קיימו את כל התורה מעצמם אנו לומדים שבתוך תוכו של האדם יש כל הכוחות החיוביים הטובים, ואם האדם רק יקשיב לעצמו, יתבונן בתוך תוכיותו ויטהר את עצמו מכל ההשפעות הזרות והגורמים החיצונים, בסופו של דבר יגיע מעצמו אל האמת, אל קיום התורה והמצוות. כשהאדם מגיע לקיום התורה והמצוות כך זה כאילו שהוא מסתכל בראי ומגלה מה הוא עצמו באמת רוצה, כי הכול נמצא בתוך תוכו של האדם. כל המכשלות וכל העיוותים מתחילים מהשפעות חיצוניות. כך היה בחטא הראשון, הנחש מפתה את חווה וחווה את אדם. הם לא מקשיבים לעצמם אלא למשהו זר, מבחוץ (מוסר הקודש, פרק צז: בקשת האני העצמי, עמ' קמ). אם הם לא היו מושפעים מבחוץ הם היו מתנהגים כראוי, כפי שהם רוצים באמת. כל קלקול וכל חטא מתחיל מכך שהאדם לא עושה את מה שהוא באמת רוצה לעשות, אלא הוא מושפע מהשפעות זרות. ומההשפעות החיצוניות של הנחש נתקללה הארץ, נתקלל האדם ובאה קללה לעולם.
עברו עשרים דורות שהעולם היה צריך להתפתח עד שהצליח להוציא מתוכו אדם אחד שראוי שבגללו העולם יתקיים, "אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם - בשביל אברהם" (ע' זוהר לך לך פו, ב), ואברהם מתחיל מהלך של תיקון. אחר כך יצחק מוסיף עוד שלב של תיקון, ולאחר מכן יעקב. על יעקב אומרים חז"ל שהוא משופרא של אדם הראשון (בבא בתרא נח, א), זאת אומרת שהוא בחינה מסויימת של תיקון לאדם הראשון, כמו היופי של האדם הראשון שמבטא את השלמות של אדם הראשון, אך בגלל הנחש אדם הראשון קולל, וצריך לתקן את הקללה הזאת.
הברכות ליעקב כתיקון העולם
הזוהר אומר (תולדות, קמג, ב) שתיקון לקללה הזאת היה צריך להיות בדיוק באותו אופן שהאדם קולל: הנחש היה ערום, הוא פיתה את חווה וגרם לקללה, לכן גם התיקון צריך להיות באופן של עורמה ופיתוי. וכיוון שהגורם לקללה היתה האישה, חווה, לכן גם התיקון צריך להתגלגל על ידי אישה, רבקה. כך הברכה צריכה לחזור לעולם ואת הקללה להניח למי שמגיע לו, לעשיו הממשיך את דרכו של הנחש. זו תשובה לשאלה: למה הברכות היו צריכות להתגלגל באופן הזה? כי יש סדר אלוקי פנימי. כשמסתכלים רק על מעשה לקיחת הברכות, זה לא מובן, אבל כשמסתכלים עשרים ושלושה דורות קודם לכן, מבינים שיש כאן תהליך של תיקון שהיה צריך להופיע. יש דברים בעולם שאנחנו לא מבינים, למה יצחק פשוט לא בירך את יעקב, מה פתאום הוא רצה לברך את עשיו? אך כפי שאמרנו, התשובה לכך שהברכה צריכה לבוא באותו אופן שהקללה הופיעה, כדי לתקן אותה. זה הסבר עמוק ופנימי.
הזוהר מוסיף ואומר שם שאם מסתכלים על הנוסח של הברכה ממש רואים איך הברכה מתקנת כל קללה וקללה: הקללה הייתה: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" (בראשית ג, יז), שלא תעשה פירות כראוי, וכנגד זה התיקון אצל יעקב הוא "וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ" (שם כז, כח); הקללה הייתה "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה" וכנגד זה יעקב מתברך שה' ייתן לו "מִטַּל הַשָּׁמַיִם"; הקללה הייתה "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ" וכנגד זה "וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ"; "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" וכנגד זה "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים", שהם יעשו את העבודה, יהיו לך משרתים רבים. את הכל נטל יעקב זה כנגד זה, ומשלו נטל, והקב"ה גרם שיעקב נטל את הברכה. שואל הזוהר, הרי גם בעשיו נאמר: "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל"? ועונה, שזו לא אותה הברכה בכלל. ביעקב נאמר: 'ויתן לך - אלוקים', ואילו אצל עשיו שם ה' לא הוזכר כלל, ביעקב נאמר 'מטל השמים ומשמני הארץ', התחיל מהשמים, ואילו אצל עשיו נאמר הפוך, קודם כל משמני הארץ ורק לאחר מכן מטל השמים. יעקב התברך בטל השמים העליון, הנמשך ממקור מאוד עליון, 'ומשמני הארץ', מארץ החיים העליונים. אצל עשיו, כל הברכות הם מהארץ התחתונה, לא ברכות של התעלות רוחניות, פגישה עם עולמות רוחניים עליונים, אלא גשמיות. יעקב מקבל גם ברכות כאלה וגם ברכות כאלה, ועשיו רק ברכות תחתונות. , אצל ישראל הברכה תתקיים לעתיד לבוא, כשיתקיימו גם הברכות של למעלה וגם של למטה.
מדוע יצחק "פסיבי"?
נתבונן קצת בדמותו של יצחק. יצחק הוא פסיבי. לאורך כל פרקי התורה העוסקים בו רואים כך. הוא כבר בסביבות גיל ארבעים ובכל זאת אברהם אבינו הוא זה ששולח למצוא לו שידוך ולא הוא עצמו. יצחק נותן את הברכות אך רבקה יוזמת למי הוא יתן את הברכות, העבודה של יצחק נעשית באופן פעיל על ידי אחרים. גם עניינו של יצחק, עמוד העבודה, "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא" (שם כה, כא), גם עניין התפילה הוא עניין של פסיביות, פנייה אל הקב"ה והתבטלות כלפיו, כמו בתפילה האדם מודה שהכל מאת ה', הכל נעשה על ידו והכל תלוי בו ולכן האדם פונה אל ריבונו של עולם. כלומר, גם התפילה מבטאת את העניין של הפסיביות. האם נאמר שצורת עבודה שכזאת, כשאדם לא פעלתן, לא יוזם ולא אקטיבי זאת עבודה משנית בחשיבותה - תלוי כלפי מי האדם נפעל. כשהאדם מתבטל כלפי שמיא, וכל הנפעלות שלו היא התבטלות כלפי בורא עולם - יש בזה בחינה לא פחות גדולה, ואולי אפילו יותר גדולה מאשר כשאדם עושה פעולות, והפעולות הן שלו, אפילו אם כל מעשיו הם לשם שמים, כי מעורב בהם צד אנושי בכל העשיה. מה שאין כן כשהאדם מבטל את עצמו כלפי ריבונו של עולם, הוא לא יוזם ובכל מעשיו הוא נעשה כלי לקבלת אור ה' ואור ה' ממלא אותו. זוהי בחינה מיוחדת של הופעת אור ה', אולי זה אפילו יותר שלמות ויותר עליונות מאשר כשהאדם פועל בעצמו. כמובן שלכל תכונה יש את המעלות שלה אך ניתן לראות את המעלה שיש גם בנפעלות.
גם על עם ישראל אפשר לומר כך. לפעמים המצב הוא פעילות, עשייה והתקדמות של עם ישראל. אך יש גם מצבים של נפעלות, אנחנו נאלצים לעשות כל מיני דברים. למשל, המלחמה שאנחנו נלחמים עכשיו נגד האויבים היא לא ביוזמה שלנו, מתוך הכרח הם כופים עלינו לפעול כך, היינו רוצים שלא תהיה שום פגיעה בנו וממילא לא היינו פוגעים בהם. מצב של נפעלות הוא מצב יותר אלוקי, כשהאדם נאלץ לעשות משהו זאת אומרת שרבונו של עולם הכתיב כאן אישהו מהלך, והמהלך הזה הוא מהלך אלוקי, אם יודעים להתבטל כלפי רבונו של עולם.
שורש המאבק בין ישראל לעמים
המאבק שאנחנו נמצאים בו עכשיו, ביננו לבין החמאס - הוא מאבק אידיאולוגי, מאבק השקפתי. זה לא עניין של מחלוקת על שטחים, כמה שטחיש להם או לנו, אלא הם לא רוצים שעם ישראל יהיה כאן בכלל, זה מפריע להשקפה הדתית שלהם. זוהי מלחמה דתית, וכשאנחנו מנצחים אותם זה קידוש ה'. זה לא ניצחון אנושי ארצי בלבד שמדינת ישראל הודפת את אויביה, אלא ההתנגדות למדינת ישראל היא התנגדות להופעת עם ישראל, אמונתו ותורתו, הופעת אלוקי ישראל בעולם, וממילא הניצחון הוא לא רק ניצחון צבאי, אלא ניצחון מסוג שונה. כל המצב של בניית הארץ וההתקדמות כאן הוא קידוש ה', כל ההתנגדות שלאויבינו, כמו איראן, הכול נובע מהשקפות עולם. זה לא נובע מהשקפה גשמית כלשהי, שתפסנו לערבים אדמות כאן או שם - אלא זוהי מלחמה רוחנית.
כך גם בפרשה שלנו. יצחק נאבק בפלישתים. הוא חופר באר וסותמים לו אותה, חופר עוד באר ורבים איתו עליה (שם כו, יט- כא), עשק ושיטנה. למה התורה מספרת לנו את כל הסיפור הזה? וכי זה לכבודו של יצחק לספר שהוא לא מצליח להסתדר עם הסביבה, והסביבה דוחה אותו, מבקרת אותו ומפריעה לו? אלא התורה מספרת את זה כי הסיבה לדחייתו של יצחק והשנאה אליו היא בגלל שיצחק לא התערב בסביבה. הייתה לו דרך מיוחדת, יצחק קורא בשם ה', יצחק ממשיך את דרכו של אברהם אבינו, זה מפריע לסביבה ולכן הם לא רוצים אותו, לכן הם רבים איתו, סותמים לו את הבארות ודוחים אותו. זה מה שהתורה מספרת לנו, יצחק ממשיך בדרכו למרות ההפרעות, למרות הקשיים. הוא היה יכול להתערות בסביבה והכול והיו מניחים לו, אבל יצחק לא מתבטל ולא נטמע בסביבתו - ולכן הייתה ההתנגדות. התורה לא טרחה לספר את זה כי זה הרי פשוט שיצחק הולך בדרכו שלו. ובסופו של דבר, "כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ", עד כדי כך שלאחר מכן אבימלך מגיע עם פיכל שר צבאו, מבקש לכרות ברית, רואה את ההצלחות העצומות של יצחק ורוצה שיהיה שלום ביניהם, שברית תהיה כרותה ביניהם.
הפיתרון לסכסוך
ומעשה אבות סימן לבנים, כשהבנים נמצאים במאבק זה אומר שהם צריכים לעלות למדרגה גבוהה יותר. כל כך גבוהה, עד שיפסיקו לקנא בהם. אדם מקנא במי שקצת יותר טוב ממנו, אך לא במי שנמצא במדרגה שונה לחלוטין. כשיצחק נמצא במקום אחר לגמרי, ההצלחה שלו היא הצלחה לא רגילה ולא לפי הסדר, אז העמים מסביב מסתכלים עליו במבט אחר, ורק מעריצים אותו ורוצים בקרבתו. זה עניינו של עם ישראל. לעלות לגבהים עליונים מאוד, המקום שאליו עם ישראל שייך ושם לא שייכת קנאה מצד העמים מסביב, הם מגיעים למידות מתוקנות, עליוניות כאלה שלא שייך שם כבר קנאה, רק רצון להיות מואר באורו של עם ישראל ולרצות בקרבתו. זה עניינה של התקופה שאנחנו מתקרבים אליה, לעלות לגבהים כאלה שבהם הקנאה כבר מפסיקה. רואים את אור ה' זורח על האומה הישראלית, היא מתנהגת בצורה מושלמת בכל המובנים, וזו כבר לא קנאה, זאת ההערצה.
בחזרה לענייני דיומא. כמובן שהדברים מחייבים אותנו, אברכים מהישיבה מגוייסים, ביחד עם רבים מהישוב ועוד רבים. אתמול בערב, בעונג שבת, נכנס אלי אברך מהישיבה ואמר לי שהוא נקרא עכשיו למילואים ושאל מה לעשות: לקחת תפילין, לקחת ארנק, אולי הוא נקרא להרבה ימים; על כל פנים, רבים גויסו ואנחנו לא יודעים מה יקרה. זה מחייב אותנו, בשקידה גדולה, בהתנהגות יותר טובה, להרבות זכויות. שקידה כבר הערב, מחר, מחרתיים. אנחנו נתרום את התרומה שלנו והיא מאוד משמעותית, לימוד, תפילה מעומק הלב, בין אדם לחברו, התחשבות אחד בשני, כל דבר מוסיף זכויות, כל מעשה טוב מוסיף, להכריע את הכף, וכרוב הזכויות כך תהיה ההכרעה של המלחמה. יכולה להיות הכרעה חלקית זמנית, ויכולה להיות הכרעה יותר גדולה. אנחנו לא רוצים רק שקט זמני, אנחנו רוצים שקט קבוע. אנחנו גם רוצים שתתקיים ההבטחה "כי לזרעך נתתי את הארץ הזאת", וכמו שאמרנו, שהארץ כבר נתונה ועומדת, שהם ילכו לארצות שלהם ואנחנו נישאר בארץ שלנו, בכל רוחבה. בתפילה לריבונו של עולם, שהקב"ה יצליח את חיילי צבא לישראל, יקדשו שם שמים וינצחו במלחמה ניצחון גדול ומרשים, שיהיה לקידוש ה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
