ט"ו בשבט - הקשר בין עם ישראל לארצו | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

שבת ומועדים
הארץ ופירותיה

קטגוריה משנית

ספריה
מועדים

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אברהם בן דוד

2 דק' קריאה

היום ט"ו בשבט, ראש-השנה לאילנות. ביום זה הננו נוהגים לאכול מפירות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל, ולשבח ולהודות לד' על הארץ ועל פירותיה, על הארץ הטובה, שנתן ד' לנו. בכך הננו קובעים, כי הקשר של עם ישראל עם ארץ-ישראל הוא קשר מוחלט ונצחי, קשר אלקי, ואף אחד לא יוכל להפריד בין עם ישראל לארצו.

מאז ימי עולם, נטוש מאבק על ארץ-ישראל. המאבק על ארץ-ישראל, תמיד היה מאבק אידיאולוגי: מי הוא ההולך בדרך הנכונה, מי הוא הממשיך, מי הוא היורש את הענין האלקי. חכמים אומרים (בראשית-רבה כב, ז) שהמחלוקת והקנאה בין הבל ובין קין, היתה על ארץ-ישראל, כאשר ביקשו לדעת מי משניהם הוא היורש העיקרי של אדם, אשר הוא העיקר, שהוא הסגולה והגרעין, ובזה הוא יהיה היורש את הארץ, והוא המדובק בענין האלקי ואחיו לא יהיה כי אם כקליפה. ואז ארע אשר ארע: הבל נרצח ונשארה המלכות עקרה, כמו שנאמר: "ויצא קין מלפני ד'" (בראשית ד, טז), זאת אומרת, מן הארץ ההיא, שכן אמר קין (בראשית ד, יד): "הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר". כלומר קין לא ירש את הענין האלקי ולא זכה בארץ אלא גורש ממנה, עד שנולד שת, והוא היה ראוי להמשיך את הסגולה שבאדם, הוא הראשון לנחול את הארץ. על הארץ הזאת נפלה מחלוקת בין יצחק וישמעאל ולבסוף נדחה ישמעאל, ויצחק ירש את הארץ. על הארץ הזאת נפלה הקנאה בין יעקב ועשו, ובסוף נידחה עשו עם כל גבורתו, מפני יעקב עם כל חולשתו. אלו דברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (א, צה; ב, יד).

וכך מאז ומעולם, כל המלחמות על ארץ-ישראל, סיבתן שווה: מלחמה על הירושה של הסגולה האלקית, מי הממשיך את הענין האלקי. זה הגורם למסעי הצלב של הנוצרים לארץ-ישראל; זה הגורם לכיבושי הערבים המוסלמים בארץ-ישראל.

אבל כאמור, מעשה אבות סימן לבנים: יצחק זכה וישמעאל נידחה. יעקב זכה בארץ, ועשו נידחה. והנה כעת הארץ חוזרת ליורשיה האמיתיים, לעם ישראל. לא יצליחו כל הניסיונות של בני ישמעאל ובני עשו למנוע את גאולת ישראל. גם החולשות הפנימיות שבתוך ישראל, - החולשות של קוצר הרוח, העייפות, הלאות, מחמת הגלות הקשה והארוכה, - גם הם לא ימנעו את גאולת ישראל, כי הגיעה עת הגאולה. אין לך קץ מגולה מזה, שארץ-ישראל נותנת פירותיה בשפע, בעין יפה ומראה פנים שוחקות לעם ישראל השב אליה מכל הארצות (סנהדרין צח, א ורש"י). השפע של הפירות כה גדול, עד שישנם אפילו עודפים. הארץ הכינה פירות לעוד יותר יהודים. היא מחכה שיבואו כל בניה ונותנת פירותיה בשפע. השפע אינו "עודפי פירות", אלא יש חוסר ביהודים בארץ, אבל הם יבואו והם באים כל הזמן. לשווא כל הדיונים על הויתורים והנסיגות. הארץ הזאת שייכת לעם ישראל מאז ומעולם ולעולם, כדבר ד' (בראשית טו, יח): "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", ודבר אלקינו יקום לעולם.

מועדים

הארץ ופירותיה