ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- יראת ה'
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
רש"י שחש בקושי פירש את הפסוק באופן ששייכת בו הסתתרות והעלמה: "הדרת פני זקן - איזהו הדור לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלוקיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלוקיך".
למדנו מדברי רש"י שיש צורך באזהרה מפורשת מפני סכנת ההתעלמות מהזקן. לזקן, שכבר איננו זריז כבצעירותו ושמיעתו רופפת, אולי אין מספיק כוח לצעוק. אפשר בקלות לומר כלפיו ש"פשוט לא שמתי לב שהוא עמד בתחנה ולכן לא עצרתי לו", וכיוצא באלה טענות. דווקא בגלל זה מצווה אותנו התורה בציווי מיוחד לא להתחמק ולא להתעלם, ולא להסתתר מאחורי קצב החיים המהיר שמזמין התעלמות מהזקן. לא להעצים עיניים כמי שאינו ראוהו, אלא לחפש את הזקן.
האבן עזרא מוסיף כאן קומה, שאם נתבונן בה נמצא אותה מרתקת.
מעשה שהיה: לפני שנה או יותר השתתפתי בחתונה של תלמיד יקר. את החופה סידר אחד מזקני תלמידי החכמים שבדור. החופה הייתה מוכנה, הכיסאות היו מסודרים ברחבה שלפני החופה כמקובל, ואכן ציבור גדול של אנשים מבוגרים, זקנים, היו ישובים בכיסאות, ממתינים לחופה שתתחיל. אין הם יכולים ללכת ולרקוד לפני החתן בהליכתו לכלה. הקצב מהיר מדי ואגרסיבי. אבל הם טרחו והגיעו בזמן, וישבו בכיסאות שהיו מסודרים ברחבה לפני החופה, ממתינים להיות שותפים בחתונה הזו.
אך ברגע שגוש הרוקדים סיים להוביל את הכלה לחופה, הוא פשוט עצר, נעמד מסביב לחופה, מסתיר הכול לאלו שיושבים בכיסאות. עד כאן הכול מוכר ורגיל. הכיסאות האלו נראים כסוג של בדיחה כזו. הרי כולם יודעים שהחבר'ה עומדים קרוב, ואין מה לעשות.
אבל לא הפעם. הרב עורך החופה, שזקנו לבן, לקח את הרמקול ואמר: "כל הבחורים הצעירים מתבקשים ללכת לאחור ולתת לזקנים לראות". הגוש לא מיהר להתפזר. הרי הם החברים הקרובים. הם חייבים להיות הכי קרוב. אך הרב לא ויתר ופנה ישירות אליהם. "בחורים צעירים, למה אתם מסתירים? גם אתם פעם תהיו זקנים ולא תרצו שיסתירו לכם. מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך. אני מבקש מכולכם לשבת על הרצפה. החופה לא תתחיל עד שתלכו לאחור או תתיישבו על הרצפה".
והם ישבו. ואותי זה הדהים. לומר לבחורים בני עשרים, בשיא כוחם, "גם אתם בדרך להיות זקנים. מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך". והחבר הזה הוא שישים שנה מבוגר יותר. זה פתאום מנכיח את הזקנה, ונותן משמעות אחרת ל"ויראת מאלוקיך".
כותב האבן עזרא: "וטעם ויראת מאלוקיך - שיענישך בימי הזקנה ". מי שבז לזקנה, הזקנה תבוז לו. ויראת מאלוקיך - כי הזקנה נראית דבר רחוק, לא ממשי, משהו שלא יגיע. אבל הוא יגיע. וכל אחד מאיתנו בעזרת ה' יהיה זקן שמסתירים לו ולא מבינים אותו, וזזים מהר מדי בשבילו.
כדאי מדי פעם לדבר עם הזקן שבנו. הרי עם הילד שבנו יש הרבה אפשרויות להיפגש, דרך דמיון מודרך וכדומה. ומה עם הזקן? מה אני בגיל שמונים רוצה לומר לעצמי בגיל ארבעים? איך אני איראה (אמרו לי שיש אפליקציה כזו...)? הזקנה היא מתנה. בעיקר עבורנו, אלה שבדרך אליה, ולא לחינם הקדוש ברוך הוא דאג להבליט דווקא את הזקן, בצביעת שערו לבן, "הדר זקנים שיבה" - כדי שיראו אותו, ישימו לב אליו ילמדו ממנו.
החברה המערבית מנסה לצבוע את שערה הלבן ולהסתיר את הזקנים שבה ואת הזקנה של עצמה. אך בעבורנו זקן הוא אוצר, הזדמנות של ממש לכבד, ללמוד, להכיר, להאט את קצב החיים מעט, ובעיקר לזכור שאנחנו, כולנו, בדרך לשם.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
