ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת שבת
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
רבי יונה אמר רב הושעיה בעי: גרים הבאים מלובי מהו להמתין להן שלשה דורות? אמר רבי יונה בן צרויה: מן מה דנן חמיי ההן פולא מיצרייא כדון רטיב אינון צווחין ליה לובי, כדו נגיב אינון צווחין ליה פול מצריי, הדא אמרה גר מלובי צריך להמתין ג' דורות (מכך שלפול מצרי כשהוא רטוב קוראים לובי, וכשהוא יבש קוראים לו מצרי, מוכח שאדם לובי הוא מצרי, וצריך ג' דורות).
בבבלי לא הובא.
משיכת בהמה עושה חריץ בקרקע בבלי נב. • פ"ה ה"א [לא.]
ואינו עושה חרץ (והרי כאשר מושך את הבהמה עושה חריץ בקרקע)? אלא כרבי שמעון (שמתיר דבר שאינו מתכוון).
בבבלי לא הקשה זאת.
חציצה בטבילה של שיר בבלי נב: • פ"ה ה"א [לא:]
ומזין עליהן וטובלין במקומן - תמן תנינן לא תטבול בהן עד שתרפם, וכא הוא אמר הכין (וכאן הוא אומר כך, שאין צריך להרפותם)? אמר רבי מנא: כאן ברפים כאן באפוצים.
בבבלי הקשה כך (מסברא ולא ממשנה) ותירץ אותו תירוץ (במחוללים), אך הוסיף תירוץ נוסף - בשריתכן.
הגירסא "רבי יהודא" פ"ה ה"ב [לא:]
רבי יהודא (באל"ף - כך הגירסא בכמה מקומות בסוגיא זו, ובעוד מקומות בירושלמי בדפוסים החדשים, אך במקומות רבים הגירסא היא "יהודה". אמנם בדפוס ונציה (שהוא הדפוס הראשון והמדויק ביותר) הגירסא היא תמיד "יהודה").
בבבלי בכל המקומות הגירסא היא "רבי יהודה".
עקוד ורגול - פירושו בבלי נד. • פ"ה ה"ג [לב.]
עקוד בידו אחת (פני משה: עם הזרוע. קרבן העדה: עם הרגל), רגול בשתי רגליו.
בבבלי ישנם כמה פירושים מהו עקוד ורגול.
פירוש "חנונות", קמיע מומחה אסור לבהמה בבלי נג:,נד: • פ"ה ה"ד [לב:]
אין הרחלים יוצאות חנונות - רב יהודה אמר: כיפה של צמר, רבי יסא בשם רבי חמא בר חנינה: עיקר הוא ושמיה יחנונה. רבי זעירא בעא קומי (לפני) רבי יוסי: לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה? אמר ליה: אין (כן) בבלייה דקמתה עליה.
בבבלי פירש כמה פירושים ל"חנונות", והן רפואות טבעיות, ומהירושלמי שדימה זאת לקמיע משמע שהן רפואות סגוליות (וכן הוכיח היפה עיניים). כמו כן הבבלי מתיר לבהמה לצאת בקמיע מומחה.
מזלו של אדם - אינו בירושלמי בבלי נג: • פ"ה ה"ד [לב:]
קמיע מומחה וכו'.
בבבלי הוסיף שלאדם יש מזל (רש"י: מלאך שלו ומליץ עליו), וכן בבבא קמא ב:, ובירושלמי לא נמצא 1 .
"פרתו של ראב"ע" היא כינוי לאשתו או שכנתו בבלי נד: • פ"ה ה"ד [לג.]
כדא דתנן שלא כרצון חכמים. תני רבי יודה בר פזי רב דלייה: אמרו לו או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי בי רבי בון: שהיה מתריס כנגדן. אמר רבי חנניה: פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. אמר רבי אידי דחוטריה (פני משה: חוטריה הוא שם מקומו של רבי אידי. קרבן העדה: חוטריה הוא שם אשתו של ראב"ע) אשתו היית (היתה. פני משה: אשתו של ראב"ע יצאה ברצועה שבראשה. קרבן העדה: פרתו של אשתו של ראב"ע יצאה ברצועה שבקרניה). ומניין שאשתו קרויה עגלה? לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן (בבבל) אמרין: שכינתו היתה.
בבבלי פירש שהיתה פרה של שכנתו, אך לא הובא שהיא עצמה שכנתו או אשתו. כמו כן לא הובא שהתריס כנגדם, ושהשחירו שיניו מן הצומות.
"אמרה מידת הדין לפני הקב"ה" - אינו בירושלמי בבלי נה. • פ"ה ה"ד [לג.]
ללמדך שכל מי שהוא ספיקא (שיש יכולת) בידו למחות ואינו ממחה - קלקלתו תלויה בו.
בבבלי מביא על כך אגדה שאמרה מידת הדין לפני הקב"ה וכו', וכן הובא בעוד כמה מקומות. ובירושלמי לא נזכר משפט זה כלל 2 (אמנם המילים "מידת הדין" הוזכרו בירושלמי, אך לא במובן של מקטרג כמו המשמעות כאן אלא מלשון דינים, כלומר: הדין האמיתי, עיקר הדין ולא רחמים, דיני ממונות וכד').
הטעמים לכך שחותמו של הקב"ה אמת בבלי נה.
הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"א ה"א [ב.], ועיין מה שכתבנו שם.
כל האומר וכו' חטא אינו אלא טועה - אינו בירושלמי בבלי נה:-נו: • פ"ה ה"ד [לג.]
בבבלי האריך מאוד בכך שכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, וכן לגבי בני עלי, בני שמואל, דוד, שלמה ויואש. ובירושלמי הובא (בסוטה פ"א ה"ד [ה:]) רק לגבי בני עלי ובני שמואל.
דרשה לשבחם של תמר ובני שמואל בבלי נה:
הירושלמי דן בזה בסוטה פ"א ה"ד [ה:], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת מדוע שלמה הרבה נשים בבלי נו:
הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"ב ה"ו [יג.], ועיין מה שכתבנו שם.
בניית רומי בחתונת שלמה, עגלי ירבעם והסתלקות אליהו בבלי נו:
הירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"א ה"ב [ג.], ועיין מה שכתבנו שם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
