ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
זליג בן הרש צבי גוטליב ז"ל
נושא הפרק: המצוות מצרפות את האדם
דעת הרמב"ם: למצוות יש טעם, לפרטי המצוות אין טעם
אַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ לְךָ כִּי מִדּוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, כְּמֶלֶךְ הַגּוֹזֵר עַל עַמּוֹ, אֵין עָלֶיךָ לַחְשֹׁב כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ הַמַּאֲמָר הַזֶּה, שֶׁדַּעַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ הַמִּצְווֹת וְאֵין לָהֶם טַעַם*, רַק שֶׁהֵם גְּזֵרָה לְנַסּוֹת יִשְׂרָאֵל וּלְצָרֵף• אוֹתָם, אִם יִשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתָיו. וְהֵבִיא לָזֶה1 מַאֲמָרָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה(מד, א) : וְכִי מָה אִכְפַּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ שׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף? הֲרֵי• לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אִמְרַת אֱלֹהַּ צְרוּפָה עַד כָּאן. וּפֵרֵשׁ הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּזֶה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן הַמִּצְווֹת לְנַסּוֹת וּלְצָרֵף בָּהֶן הַבְּרִיּוֹת. וְדַעְתּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהִמָּשֵׁל•, כִּי לְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה אֵין סָפֵק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טַעַם, לָמָּה צִוָּה בְּמִצְוָה זֹאת, אֲבָל לַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים שֶׁהֵם בַּמִּצְוָה, כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ בָּהּ דְּבָרִים פְּרָטִיִּים2 , אֵין לָהֶם טַעַם. וְעַל זֶה אָמַר: וְכִי מָה אִכְפַּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ מִן הָעֹרֶף, כִּי שְׁחִיטַת צַוָּאר דָּבָר פְּרָטִי, כִּי מִצְוַת שְׁחִיטָה שֶׁיִּשְׁחַט וְלֹא יִמְלֹק, יֵשׁ בּוֹ טַעַם, אֲבָל שֶׁיִּשְׁחֹט מִן הַצַּוָּאר וְלֹא יִשְׁחֹט מִן הָעֹרֶף, לַדָּבָר הַזֶּה אֵין לוֹ טַעַם, כָּךְ הֵם דְּבָרָיו.
דחיית שיטת הרמב"ם
וּבְוַדַּאי אֵין טַעַם לַפֵּרוּשׁ הַזֶּה. כִּי עַל כָּל הַתּוֹרָה אָמַר הַכָּתוּב(דברים ד, ח) : כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְאָמַר עוֹד(דברים ד, ו) : וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וגו'. וַהֲרֵי, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁבַּתּוֹרָה בַּכְּלָל וּבַפְּרָט, הַכֹּל דִּבְרֵי חָכְמָה. וְלֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הוּא, כִּי לַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים אֵין טַעַם כְּלָל, כִּי לֹא הָיָה זֶה תּוֹרָה שֶׁל חָכְמָה.
___________________________________
בפרק הקודם בארנו שמצוות הקב"ה לישראל הם גזירות, כמלך הגוזר על עבדיו. לשיטתנו אין לפרש כמו שפרש הרמב"ם ז"ל בביאור מאמר חז"ל: שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות. הרמב"ם באר שמאמר זה הוא לדעת מי שסובר שאין טעם למצוות. 1 במורה נבוכים [ג, כו] הביא הרמב"ם דברי חכמים: וכי מה איכפת לו לקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף, לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהם את הבריות שנאמר: כל אמרת אלוה צרופה. ביאר הרמב"ם לפי שיטתו האומרת שיש טעם לכל מצווה, שכוונת חכמים אינה על המצווה עצמה, כי לכל מצווה בודאי יש טעם, אלא כוונתם לפרטי המצווה. 2 כי בכל מצווה יש עצם המצווה ויש פרטים במצווה. לזה נתנו חכמים דוגמא שוחט מן הצואר ושוחט מן העורף. המצווה לשחוט ולא למלוק יש בה טעם, אבל לפרטים מהיכן לשחוט מן הצואר או העורף, שהם הפרטים במצווה, לזה אין טעם. זו תמצית דברי הרמב"ם.
ובודאי דבריו הם ללא טעם, כי על כל התורה כולה אמר הכתוב: כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. ואמר הכתוב עוד: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו'. הרי שהכתוב כלל את כל מה שנכתב בתורה, הן הכללים והן הפרטים, בכלל דברי חכמה שאף העמים מכירים בהם כדברי חכמה. ואין לומר כמו הרמב"ם שלפרטים אין טעם.
[לְצָרֵף – הרמב"ם משתמש במילה 'לצרף' במשמעות - לנסות, לבחון. המאמין נבחן על אמונתו בקיום פרטי המצוות שאינם מובנים לו. הֲרֵי – מכאן נובעת המסקנה. בְּהִמָּשֵׁל – בביאור המשל והדוגמה שבמדרש משחיטת הצוואר.]
ביאורים
כפי שכבר למדנו, אחד מהנושאים החשובים בלימוד התורה הוא טעמי המצוות. רבים מחכמי ישראל עסקו בשאלת טעמיהן של המצוות השונות והסיבות לנתינתן. הרמב"ם במורה הנבוכים [חלק ג פרק כו] מבאר שאנו חייבים לומר שיש טעמים למצוות התורה, שישנה סיבה למה ניתנה דווקא מצווה זו ולא אחרת. הרמב"ם אף מאריך לבאר את טעמן של מצוות רבות. אך מה עם פרטי המצוות? האם גם להם יש טעם וסיבה או שמא הם חסרי טעם? על שאלה זו עונה הרמב"ם תשובה מפתיעה. לפרטי המצוות אין טעם וסיבה! לעיקר המצווה יש טעם ואילו לפרטיה אין טעם. למשל, יש סיבה לכך שהתורה ציוותה להקריב קרבנות. הדבר מקרב את האדם אל הקב"ה ועוזר לו להתרחק מתפיסת עובדי האלילים. אך לשאלה למה להביא כקרבן דווקא כבש ולא איל אין טעם שכלי. הרי אם הקב"ה ציוה להביא קרבן – הקרבן חייב להיות בעל חיים כלשהו. על כל בעל חיים שהתורה הייתה אומרת היינו שואלים מדוע דווקא זה ולא בעל חיים אחר. הרמב"ם לומד את שיטתו מהמדרש (בְרֵאשִׁית רַבָּה מד, א) שכותב: וְכִי מָה אִכְפַּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ שׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף? הֲרֵי לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן הַבְּרִיּוֹת. לקב"ה אין כוונה עקרונית במקום השחיטה אלא רק על עצם הצורך בשחיטת הבהמה. הרמב"ם סובר שבקיום פרטי המצוות מתגלה שאין האדם עושה את התורה בגלל טעמיה, אלא כדי לקיים את רצון ה'. בכך הוא דבק ברצונו של הקב"ה ללא עירוב של השכל האנושי אשר גורע מקבלת דבר ה' ומהתבטלות אליו. דבר זה מצרף ומזכך את האדם מתפיסותיו האנושיות ומרוממו לעולם פנימי שמחובר לקב"ה, מקור החיים.
המהר"ל דוחה תפיסה זו מכל וכל. כל התורה כולה היא חכמתו של הקב"ה. אי אפשר לומר שחלקים ממנה הם ללא טעם וסיבה. כל התורה כולה, כולל כל פרטיה, היא חוכמה אלוהית עמוקה והיא בנויה בסדר ובדיוק מופלאים.
הרחבות
* האם לדרוש טעמי מצוות או לקיימן בתמימות?
שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ הַמִּצְווֹת וְאֵין לָהֶם טַעַם. הגמרא ב מסכת סנהדרין אומרת: "אמר ר' יצחק – מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם" [סנהדרין כא:]. הגמרא מתארת כיצד חטא שלמה המלך משום שידע את טעם המצווה. ניתן ללמוד מכך שידיעת טעם המצווה עלולה להביא לזלזול בקיום המצווה חלילה. טעם נוסף שאומר המהר"ל הוא שאין לשכל האנושי את היכולת להבין את כוונותיו הנשגבות של ה' יתברך. מאידך גיסא, ישנן מספר סיבות מדוע יש חשיבות לדרישת טעמי המצוות: א. כשיש לאדם טעם הגיוני לעשיית המצווה הוא מקיים אותה עם חשק רב יותר , ולא מתוך תחושת עול וכפייה [מגיד משנה, הלכות לולב ח, טו]. ב. הבנת טעמי המצוות מביאה את האדם לאהבת ה' [מכתב מאליהו א, עמוד 219]. ג. כאשר מנסים להבין את רצון ה' ולבאר טעמים אמיתיים ושורשיים במצוותיו, ניתן להקים תרבות קדושה ולהילחם בדעות זרות ומקולקלות [מאמרי הראי"ה, טללי אורות].
אם כן יש חשיבות לדרישת טעמי המצוות, אך יש לזכור מספר סייגים: א. קיום המצווה אינו מותנה בהבנתנו. ב. הטעמים האמיתיים למצווה נשגבים מבינתנו, ואילו הטעם שאנו נותנים הוא לפי המדרגה שלנו וקוצר הבנתנו. ג. לזכור שאנו עוסקים בדבר ה' ולא בנושאים אנושיים. (רמב"ם הלכות תמורה ד,יג, הלכות מעילה ח,ח. ועיין כוזרי מאמר שני כו; ס). יחד עם סייגים אלה אף המהר"ל יודה שניתן לדרוש טעמי מצוות (עיין לעיל פרק ו, בהתייחסותו לדברי הרמב"ן).
* טעמי פרטי המצוות
וְלֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הוּא, כִּי לַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים אֵין טַעַם כְּלָל. בשמונה קבצים מבאר הרב קוק את כוונת הרמב"ם [קובץ ו, עה].
שאלות לדיון
הרמב"ם סובר שרק לכללי המצוות יש טעם אבל לא לפרטים. וכי הרמב"ם סובר שאין הקב"ה מדייק בפרטים?!
'כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים'. איך המצוות גורמות לנו להיראות 'חכמים' בעיני הגויים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
