ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מאגר פסקי דין רבניים
- דיני ראיות
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- סדרי הדין והדיון
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הרב עובדיה אחיטוב אב"ד
הרב דוד בר-שלטון דיין
הרב עדו רכניץ דיין
התובע:א, השתתף בתגרה
הנתבע:ב, עד לתגרה
עובדות וטענות
המקרה:
אירעה תגרה במקום ציבורי. בסוף התגרה היתה למר י' חבורה בעינו, בעקבות מכה שקבל מהתובע.
התובע טוען:
1. מר י' ומר א', שניהם בגיל העמידה, תקפו אותו במקום ציבורי, הנתבע קם, פנה לאביו של התובע בבקשה להתערב, ומשלא נענה ניסה לחצוץ בגופו בין הניצים. משהתגברה התגרה זז הנתבע הצדה ומר י' וא' רדפו אחרי התובע אל כיוון היציאה מהמקום. השניים השיגו אותו בין הדלתות הפנימיות והחיצוניות, תפסו אותו והכו אותו. בתגובה התובע הכה את מר י' וגרם לו לחבורה בעינו, התובע חזר על הודאה זו גם בבית המשפט.
2. לדברי התובע, הנתבע צפה במתרחש, אולם, כאשר נחקר במשטרה 3 ימים מאוחר יותר, ובבית המשפט שלוש שנים לאחר מכן, הוא טען שאינו זוכר פרטים הנראים לתובע משמעותיים.
3. בעקבות האירוע התובע הורשע בסופו של דבר: נגזרה עליו חצי שנת מאסר על תנאי, פיצוי למר י' בגובה 10,000 ש"ח וקנס בגובה 2,500 ש"ח.
4. התובע טוען שאילו היה הנתבע מספר את כל הידוע לו בבית המשפט הרי שהתובע היה מזוכה בסופו של דבר.
לפיכך, התובע תובע מהנתבע:
1. להעיד שנית בבית המשפט עבור התובע.
2. או לפצות את התובע על הנזק שנגרם לו.
הנתבע טוען:
1. שהוא אינו העד המרכזי בפרשה, ולא עדותו היא זו שהובילה להרשעה.
2. שהוא אכן אינו זוכר מה אירע.
3. שהתובע הורשע גם בעקבות הטרדה טלפונית.
דיון
האם יש מצוות עדות בבית משפט?
בשו"ע (חו"מ כח, א) נפסק:
"כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו, ויש לחבירו תועלת בעדותו, חייב להעיד, אם יתבענו שיעיד לו (בב"ד תוס' וב"י), בין שיש עד אחד עמו בין שהוא לבדו";
שני מקורות למצווה זו:
1. הפסוק "אם לוא יגיד ונשא עונו" (ויקרא ה, א, וכן הובא ברמב"ם סהמ"צ עשה קעח).
2. החובה הכללית: "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז, וברמב"ם סהמ"צ לא תעשה רצז).
3. מצות השבת אבידה (נימוקי יוסף, ב"ק כד, א, רמב"ן קונטרס דינא דגרמי).
נראה ששני המקורות האחרונים מחייבים אדם להעיד גם בבית משפט על מנת להציל את הנתבע מידי התובע, זאת, במסגרת החובה הכללית לסייע לאדם מישראל הנמצא בצרה.
בשו"ת דברי יציב (חו"מ, עט) כתב שבשו"ת חקקי לב (חו"מ כו) דן בשאלה האם מצוות העדות חלה גם על עדות בערכאות על מנת להציל אדם, ונשאר בצ"ע.
מה גם, שבנידון דידן, יש לדון האם לעדות במשפט פלילי היא בגדר ערכאות או שהיא מותרת מסיבות שונות.
האם יש חיוב ממון על אדם שנמנע מלהעיד?
בשו"ע (חו"מ כח, א) נפסק:
"ואם כבש עדותו, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים".
רוצה לומר, אין חיוב בדיני אדם על אדם שברור לכל שכבש את עדותו.
האם יש מצוות עדות על עד אחד?
בגמרא (ב"ק נו, א) נפסק שעד אחד הנמנע מלהעיד פטור אפילו מדיני שמיים. אולם, מהרמב"ם (עדות א, א) משמע שיש מצווה אפילו על עד אחד. קצות החושן (כח, ג) כתב שעד אחד חייב כחלק ממצוות השבת אבידה, ונתיבות המשפט (כח, א) כתב שיש על עד אחד רק מצווה דרבנן.
במקרה דנן, של משפט פלילי, הרי שעדות ברורה של עד אובייקטיבי אחד, היתה יכולה לכאורה להכריע את הכף לטובת התובע. ולכן, מסתבר שאילו היה הנתבע יודע שהתובע זכאי היתה עליו חובה להעיד עבורו בבית המשפט.
עדותו של הנתבע במשטרה ובבית המשפט
כאמור לעיל, התובע טען שהנתבע לא סיפר את כל הידוע לו בבית המשפט ובעקבות כך התובע הורשע.
הנתבע אמר בחקירתו במשטרה ובבית המשפט כי היתה "התגוששות" בבית הכנסת, וכן שמר י' וא' "דחפו" את התובע החוצה. במילים אחרות, הוא העיד כי לא היה מדובר במעשה חד צדדי של התובע, אלא בהתגוששות. מכאן, שהנתון המרכזי בדבר מעשיהם של מר י' וא' הובא לידיעת בית המשפט.
יתירה מזו, השופט קבע בפסק הדין שהיה מרשיע את התובע גם אילו גרסתו לאירוע היתה מתקבלת.
גם אילו טענת התובע, כי המידע שהסתיר הנתבע היה מביא לזיכויו, היתה נכונה, הרי שהיא לא הוכחה בפנינו. התובע עצמו אינו יודע מה ראה הנתבע, כיון שפניו היו מופנות לכיוון היציאה, בניסיון הבריחה שלו מהמקום. וגם אם הנתבע הסתכל לכיוון היציאה הרי שהוא ראה את גבם של מר י' וא' ולא מה אירע בדיוק בינם לבין התובע.
לסיכום:
1. על הנתבע ישנה חובה לספר את הידוע לו בבית המשפט על מנת לזכות את התובע.
2. למיטב הבנתנו, בעדותו בבית המשפט הנתבע אכן סיפר את הנתון המרכזי - היתה התגוששות בין התובע למר י' וא'.
3. לא הוכח כי הנתבע נמנע מלספר פרטים נוספים שהיו ידועים לו.
4. על פי פסק הדין של השופט, התובע היה מורשע גם אילו היתה גרסתו מתקבלת.
5. גם אילו היה הנתבע נמנע מלהעיד בבית המשפט להגנת התובע, הרי שהוא לא היה חייב ממון על כך.
לפיכך,
1. אנו דוחים את התביעה.
2. אנו קובעים כי אסור לתובע להטריד את הנתבע בעניין זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
