ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- עניינו של יום
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
יום העצמאות הולך ומקבל משמעות עמוקה משנה לשנה. זאת אנו למדים מיציאת מצרים. הרי המשמעות של היציאה התעצמה כאשר הגענו לארץ ישראל, והתעצמה עוד יותר כאשר נבנה בית המקדש, אז נוכחנו לדעת למפרע את המשמעות העמוקה של יציאת מצרים. וכמו שביציאת מצרים נאמר כי: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" במובן זה שצריך לחוות איך היציאה ההיא נוגעת אליו במובן מסוים יותר מאשר נוגעת לדורות הראשונים. צריך להתבונן איך אצלו ניכר עוד יותר הערך הנצחי והמתמשך של יציאת מצרים, כך גם לגבי יום העצמאות. אנו צריכים להתבונן מה המשמעות של יום העצמאות בדורנו. בכל שנה עם ישראל מתחזק במדינתו. והכל פועל יוצא מעצם תקומת המדינה שגרמה לעלייה לארץ ישראל, להתיישבות בארץ, והארץ מטהרת ומתקדשת וארץ ישראל הפכה להיות מרכז התורה בעולם וירושלים למרכז התורה שבארץ ישראל. אמנם בדרך, מפעם לפעם יש מעצורים אבל המצב הכללי הוא שהמדינה והעם מתחזקים כל הזמן. הסכנות אמנם לא קטנות במשך הזמן, אך גם היכולת לעמוד בהם הולכת וגדלה.
אך עיקר גודלו של היום הזה הוא לא בהתבוננות על מה שכבר נתגלה לנגד עינינו. אלא היותו שלב לקראת גאולתנו השלמה שעתידה להיות כל כך גדולה ונפלאה, כל כך אידיאלית, שכל מה שמביא לקראתה מקבל גודל נפלא. ובוודאי שתקומת המדינה היא עליית מדרגה גדולה לקראת העתיד הגדול. ולכן השמחה היא גדולה מתוך עין צופיה אל הגאולה השלמה.
חיבור ללא פירוד בגאולה השלמה
מה יהיה אופייה של הגאולה השלמה - המהר"ל בנצח ישראל (פרק מז), מבאר איך תהיה הגאולה על פי דברי חז"ל ועל פי דברי הנביאים. נאמר בירמיהו (לא, ל-לב): "הנה ימים באים נאום ד' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה... אחרי הימים ההם נאום ד' נתתי את תורתי בקרבם". על פי המדרש (שיר השירים רבה א, טו) מבואר שהתורה תהיה בקרבם ולא תשכח, כלומר יסתלקו הגורמים המשכחים, הגוף יזדכך והלב יהיה טהור. וכן בהושע (ב, יח) נאמר: "והיה ביום ההוא נאם ד' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי". כלומר הקשר בין ישראל לקב"ה לא יהיה קשר של בעלות ושל כפיה אלא של אחדות מוסכמת. וזה מה שנאמר בירמיהו (לא, כא): "כי ברא ד' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר", כלומר היוזמה לקשר תהיה מצד כנסת ישראל. ובהושע (ג, ה): "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את אלוקיהם", וכותב המהר"ל (נצח ישראל שם) על הבקשה הזו של בני ישראל: "כי באחרית הימים ישובו אל ד' ויבקשו אותו, כי אז יתדבקו ישראל העלול בעלה, לא העלה בעלול... ואז תמצא שאי אפשר שיהיה בטול אל החבור הזה", כמו שאומר הושע (ב, כא): "וארשתיך לי לעולם" ומבאר המהר"ל פסוק זה וכותב:
החבור שיהיה לעתיד לישראל בהקדוש ברוך הוא יהיה לנצח, ולא יוסר הקשר הזה, ולא ינתק. ודבר זה מבואר בנחמות ישראל על ידי נביאיו, כמו שאמר הנביא הושע (ב, כא): "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים". הרי אמר כי החבור הזה, שהוא הארוסין, יהיה חבור עולמית, לא כמו שהיה בראשונה.
כעין זה מסביר ה'שם משמואל' (פירוש להגדה) את שאלת "חכם מה הוא אומר" בהגדה של פסח. ה'שם משמואל' מתייחס למילה 'ציוה' בשאלת החכם. לפי דבריו שאלת החכם היא: מדוע יש צורך בציווי על קיום רצון ד', מדוע שלא נקיים את המצוות מרצוננו הפנימי כשם שקיימו האבות את כל התורה כולה אף בלי שהצטוו? ומשיב כי המצב היום הוא עדיין לא שלם, אך לעתיד לבוא תהיה התבטלות מוחלטת לקב"ה, רצונו הפרטי של האדם יהיה מכוון לרצון ריבונו של עולם, ללא נגיעות אישיות, ולא יהיה צורך בציווי, וזהו אולי הרעיון העמוק במה שאמרו חז"ל: כי מצוות בטלות לעתיד לבוא (נדה סא, ב), כי הציווי יהיה בטל, ואת המעשה נעשה מרצוננו. ואז כאשר החיבור לקב"ה יהיה מצדנו הוא יהיה חיבור שלם.
פירוד שיביא לאיחוד גמור
הדרך להגיע אל השלמות הזו מוכרחת לעבור דרך משברים נוראים, דרך פירוד גמור שיביא לאיחוד גמור והתהליך מתרחש בד בבד, ככל שמתבטלת הכפייה כך יש יותר חופש, יותר ריחוק, אבל גם העבודה מתרוממת ונעשית יותר קרובה. מצד אחד הפירוד גורם להרס נורא ומאידך הוא מפתח חיבור חדש וחזק של קרבה. כך ראינו במהלך הדורות, תקופת ההשכלה והשוויון גורמים למשבר ולמולה צומחת תנועת החסידות של עבודת ד' מאהבה, והדברים קשורים ונובעים זה מזה. החופש גורם למתירנות ולמשבר אמוני ומאידך מביא איתו חפץ לעבודת ד' יותר פנימית מתוך הזדהות. מי שמביט במבט של אמונה רואה את הטוב הצומח מתוך הריקבון, מי שמביט בעין חיצונית, חולית, רואה רק את החיצוניות הנפולה. כשהמשבר מגיע לשיאו אז גם מופיעה הגאולה בשיאה. כך היה בקריעת ים סוף. מסכנת הכחדה גמורה יצאו לישועה שלמה. כך היה מבחינה רוחנית בהגיע ישראל למ"ט שערי טומאה אז יצאו לאמונה נפלאה, "ויאמן העם" (שמות ד, לא), "ויאמינו בד'" (שם יד, לא), כלומר שיא הניתוק מביא לשיא החיבור.
לעומת דברי המהר"ל שהגאולה תהיה מתוך התעוררות מלמטה, שנאמר: "נקבה תסובב גבר" (ירמיהו לא, כא), "ובקשו את ד' אלוקיהם" (הושע ג, ה). באים דברי הזוהר (פנחס, רכא, א) שבית המקדש השלישי יבנה על ידי ריבונו של עולם ולכן יהיה קיים לעולם. הקב"ה יגאל את ישראל כי נפלה בתולת ישראל ולא תקום מעצמה, אלא הוא יקימנה (זהר פקודי, רמ, א; ויקרא ו, א וראה אורות התחיה לב). והנביא אומר מחד "לא בחפזון תצאו" (ישעיהו נב, יב), ומאידך "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג, א). על כרחך אין סתירה בין הדברים ובדרכים שונות תהיה הגאולה "לא בחפזון" ו"פתאום", כ"עני ורוכב על חמור" (זכריה ט, ט) וגם "עם ענני שמיא כבר אנש אתה" (דניאל ז, יג; סנהדרין צח, א). רעיון זה נמצא בדברי מרן הרב זצ"ל:
קרואים אנו לאורו של משיח, שיתנוצץ מכל העברים, מכל מסבות החיים, מכל הבחירות, מכל העצות, מכל משטרי הטבע, מכל ההשכלות ומכל הקדושות, מכל הנסים ומכל הנפלאות, והעני הרוכב על החמור בעצמו עם ענני שמיא כבר אנש אתה. (אורות ישראל ותחייתו ט)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
