ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- התבוננות אמונית
בתוספתא (תענית ב, ח) נאמר: "...מתריעין על הגשמים בשביעית מפני פרנסת אחרים". בתלמוד ירושלמי (תענית ג, א) מובאת תוספתא זו, והגמרא דנה: "מהו מפני פרנסת אחרים? חברייא אמרי: מפני פרנסת עכו"ם. ר' זעירא אמר: מפני פרנסת חשודים". בגמרא שם מסופר שרבי תמך בעמדת ר' זעירא כשדן בפני רבי על אדם שהיה חשוד על פירות שמיטה–סחר בפירות או עבד עבודות קרקע שאסורות בשביעית. כשר' זעירא דן בפני רבי כיצד להתייחס לאותו אדם, השיב לו רבי: "ומהי עביד עלו באו בגיחיי והוא עבד". מה יעשה אותו מסכן, שבשל מצוקה קשה עשה כן.
על עמדת חברייא –חכמים, נאמר עוד בתלמוד ירושלמי שם[מתורגם]: "חכמים סוברים כר' פנחס בן יאיר. רבי רצה להתיר שמיטה. שאל רבי את ר' פנחס בן יאיר: מה התבואות שהם מאכל אדם, האם טובות הן? אמר לו: העולשין שהם מאכל בהמה, טובים. ושוב שאל על תבואות שהם מאכל אדם, ושוב השיב לו שהעולשין שהם מאכל בהמה, טובים. אז ידע רבי שר' פנחס בן יאיר לא מסכים איתו.
בבבלי (תענית יט ע"ב) מובאות שתי ברייתות העוסקות בנושא זה ובהן אמירות בשמו של רבן שמעון בן גמליאל. באחת נאמר: "מתריעין... אף על האילנות בשביעית, מפני שיש בהן פרנסה לעניים". בברייתא השניה נאמר: "מתריעין על הספיחין בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים".
פרנסת חשודים: לדברי הירושלמי יש עניים העובדים בקרקע בשנת שמיטה, ועל כן יש להתפלל שירדו גשמים כשיש בצורת גם בשנת שמיטה. מפרשי הירושלמי (פני משה וקרבן העדה) מסבירים שרבי סבר ששביעית בזמן הזה דרבנן ויש מקום לאפשר לעניים לעבוד. הראי"ה קוק זצ"ל (שבת הארץ- מבוא, מהד' מכון התורה והארץ, עמ' 92-91) כתב שחשודים הכוונה לחשודים על זריעה ועבודת הארץ, כשם "שפרנסת גויים" הכוונה שגויים זורעים וע"י הגשם הזרעים צומחים. לפי רבי: "באמת היה ראוי להתיר מפני הדחק, לימד זכות על העוברים מפני דחקם והצריך גם להתפלל עליהם שיצליחו למצוא את מחייתם אע"פ שהם עושים באיסור, שעיקר מחייתם תלוי במה שזרעו באיסור".
הרב יששכר תמר (עלי תמר, תענית עמ' שלה-שלו), הביא את דברי הראי"ה קוק הללו וכתב שאין חובה להסביר כך. לפיו, רבי רצה לבטל לגמרי את מצוות השמיטה מדרבנן. כיון שכך, מי שנאלץ לעבוד בגלל דחק איננו עבריין, ולכן אמר רבי על אותו אדם: "מה יעביד עלובא". וכמו שהתירו עבודה בחול המועד למי שמצבו דחוק (מועד קטן יב ע"א). אבל דעתו של ר' פנחס בן יאיר היתה שאפשר להסתפק בעולשין במאכל בהמות. לדבריו, לא מתפללים בשביל כאלו שמזלזלין ח"ו באיסור שביעית, אלא בשביל כאלו שעושים זאת בשל דחק.
לפי דברי הרב יששכר תמר קראו לכולם חשודים מפני שאי אפשר להבחין בין אלו לאלו, "אבל הם יהודים מקיימי תורה ומצוות אלא מתוך שאינם מגיבורי כח מחפשים להם היתר, ששביעית בזמן הזה דרבנן". בשונה מהראי"ה קוק, לדברי הרב יששכר תמר לא מוגדרים ככאלו שעברו עברות.
הראי"ה קוק (טוב רואי-תענית, עמ' קג-קד) עסק פעם נוספת בענין זה והעיר שבירושלמי לא נידון תפילה על ספיחין כפי שנידון בתלמוד בבלי, ועל כן: "יש לומר דכולי עלמא סבירה לו דספיחין אסורין, ואפילו הכי מתריעין עליהם משום פרנסת עוברי עבירה". גם כאן, הרב זצ"ל רואה באותם עניים עוברי עבירה, אך אף על פי כן יש להתפלל עליהם.
פרנסת עניים: בבבלי מובא שרשב"ג אמר שיש להתפלל בשל פרנסת עניים. תוס' (שם ד"ה רבן שמעון) העיר שבברייתא הראשונה אמר רשב"ג שיש להתענות על מחסור במים להשקיית אילנות, ומכאן שהוא סבר כר' עקיבא שאסור לאכול ספיחי זרעים (פסחים נא ע"ב). אך על פי הגירסה בברייתא שאחריה, רשב"ג סובר שיש להתענות למים שישקו את גידולי הזרעים - הספיחים שעניים מגדלים.
פרנסת גויים: בירושלמי מובא שחכמים אמרו שמתפללים בשביל פרנסת גויים. ה'פני משה' פירש שהתפילה למים בשביל פרנסתם של הגויים היא גם כן לטובת ישראל מאחר שאם תהיה בצורת מחירם יעלה והדבר יפגע בישראל לאחר השביעית. עוד ניתן לפרש שהדבר הוא לטובת ישראל גם במהלך השמיטה, שהרי אחת האפשרויות ליהנות מתוצרת חקלאית בשנת שמיטה היא מתוצרת נכרית שגדלה בארץ.
נראה להציע שפרנסת גויים אין הכוונה לטובת גויים שעובדים בשביעית, אלא במצב בו גויים כופים על יהודים לעבוד בשמיטה. פרנסת עכו"ם - בשל החובה של יהודים לתת מפרנסתם לעכו"ם. כך הורה ר' ינאי: "בראשונה כשהיו המלכות אונסת הורי רבי ינאי שיהו חורשין חריש הראשונה" (ירושלמי שביעית ד, ב) או ע"פ הבבלי: "מכריז ר' ינאי: פוקו וזרעו בשביעית, משום ארנונא". (סנהדרין כוע"א). לר' ינאי עצמו היו ארבע מאות כרמים (בבא בתרא יד ע"א). גויים תבעו מיהודים לספק להם מס או ארנונא או מזון למחנה הצבא, או כל תשלום אחר מהתוצרת החקלאית. במצב כזה, שיש בצורת ולא ירד גשם, נשקפת סכנה קיומית ליהודים שלא יהיה להם ממה לשלם את המס או התשלום הנדרש על כן יש להתפלל על הגשמים. ר' ינאי היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא, ונראה שאף הוא סבר שאפשר להקל בשביעית בזמן הזה בעת מצוקה.
אם דברינו נכונים הרי שיש זהות והקבלה מוחלטת בין המקורות. העניים הם אותם חשודים שבשל מצוקה עובדים בשמיטה, בשל גזרות גויים שמאלצים אותם לעבוד בשמיטה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
