ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות דעות
- רמב"ם יומי – הלכות דעות – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק שְׁבִיעִיאיסורי הלשון | |
רכילות | |
א הַמְּרַגֵּל בַּחֲבֵרוֹ - עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט,טז). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, עָווֹן גָּדוֹל הוּא, וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, לְכָךְ נִסְמַךְ לוֹ: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (שם); צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאֲדוֹמִי (שמואל א כא-כב). | א מְרַגֵּל - מרכל, הולך רכיל (אותיות גימ"ל וכ"ף מתחלפות). בהשאלה מן 'רוכל', אדם ההולך ברגליו ממקום למקום ומוכר את סחורתו. צֵא וּלְמַד - ביטוי רגיל בספר "משנה תורה" לפני סיפור מקראי. מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאֲדוֹמִי - כשברח דוד מפני שאול המלך, שביקש להרוג אותו, והגיע אל אחימלך הכהן הגדול בנוב, והוא עזר לו במאכל ובנשק, כיוון שלא ידע שדוד בורח מפני שאול. דואג האדומי, מעבדי שאול המלך, הלשין על אחימלך מבלי לומר שאחימלך לא ידע שדוד בורח מפני שאול, ובתגובה למעשהו הרג שאול את כל כוהני נוב (הרמב"ם בפה"מ אבות א,י מבהיר שקרבת דואג לשלטון גרמה להפסד הדת). |
ב1 אֵי זֶה הוּא רָכִיל? זֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן דְּבָרִים, וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר 'כָּךְ וְכָךְ אָמַר פְּלוֹנִי', 'כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי', אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר אֱמֶת, הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. | ב1 שֶׁהוּא טוֹעֵן דְּבָרִים... הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם - חושף ידיעות שלעצמן אין בהן מידע הפוגע באדם מסוים, אבל הם חטטניות ופוגעות בפרטיותו של האדם. ובוודאי שמותר לחשוף פשעים כדי לסייע לבית הדין להעניש פושע או להזהיר את הציבור מפניו. |
לשון הרע | |
ב2 יֵשׁ עָווֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַד מְאֹד, וְהוּא בִּכְלַל לָאו זֶה, וְהוּא לָשׁוֹן הָרַע, וְהוּא הַמְּסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר - 'מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ' נִקְרָא. אֲבָל בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר 'כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה פְּלוֹנִי', וְ'כָךְ וְכָךְ הָיוּ אֲבוֹתָיו', וְ'כָךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו', וְאוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁלִּגְנַאי - עַל זֶה הַכָּתוּב אוֹמֵר: "יַכְרֵת יי כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת" (תהילים יב,ד). | ב2 אֲבָל בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע - אין זו חלוקה רביעית, אלא הרחבת ביאור המושג 'לשון הרע'. שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת - דברי חנופה. |
ג1 אָמְרוּ חֲכָמִים: עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים - וְלָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד כֻּלָּם. | ג1 גִּלּוּי עֲרָיוֹת - ביאה אסורה על אחת מן העריות האמורות בתורה. וּשְׁפִיכוּת דָּמִים - רצח. על שלוש העברות הללו נאמר ש'ייהרג ואל יעבור' עליהן בכל מצב ובכל זמן (יסודי התורה ה,ב). |
ג2 וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע, כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר, שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ, מִי אָדוֹן לָנוּ?" (שם יב,ה). וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים: שְׁלשָׁה לָשׁוֹן הָרַע הוֹרֶגֶת: הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְּקַבְּלוֹ, וְזֶה שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו. וְהַמְּקַבְּלוֹ - יָתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ. | ג2 כָּפַר בָּעִקָּר - ראה לעיל ביאור ב,ג1. שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר [נדבר הרבה לשון הרע] שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ [שהרי פינו ברשותנו], מִי אָדוֹן לָנוּ". הוֹרֶגֶת - עלולה לגרום למותם. הַמְּקַבְּלוֹ - השומע אותו ומקבל אותו כדבר אמת. ואם קיבל אותו, עובר גם על איסור "לא תשא שמע שוא" (שמות כג,א). ואיסור זה חל גם על המספר (ראה פה"מ אבות א,טז; סנהדרין כא,ז). וְהַמְּקַבְּלוֹ יָתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ - עונשו גדול יותר, שאם לא היה מוכן לשמוע את דברי לשון הרע, היה נמנע הלה מלספר לו אותם. יותר מזה, השומע חייב להוכיח את האומר לשון הרע ולהפסיק את דבריו (לעיל ו,ז). ועוד, שהשומע חושב שהכל אמת מוחלטת. |
ד1 וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. כֵּיצַד? 'מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה?', אוֹ שֶׁיֹּאמַר 'שִׁתְקוּ מִפְּלוֹנִי, אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה אֵרַע וּמֶה הָיָה', וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ. וְכֵן הַמְּסַפֵּר בְּטוֹבַת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו - הֲרֵי זֶה אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לָהֶן שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ. וְעַל עִנְיָן זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים - קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ" (משלי כז,יד), שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. | ד1 אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע - לשון הרע בדרגה פחותה, שהיא כמו האבק, שאינו עפר ממש. "וזו הרחקה גדולה מלשון הרע" (פה"מ אבות א,טז). מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה - כלומר 'מי היה מאמין שפלוני יגיע למצב זה', ובכך יגיעו לידי סיפור על עברו הרע של אותו אדם. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים - מוקדם, כדי שישמעו כל הבריות את הברכה, אוהביו ושונאיו. |
ד2 וְכֵן הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה; הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי" (שם כו,יח-יט). וְכֵן הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ רַמָּיוּת, וְהוּא שֶׁיְּסַפֵּר לְתֻמּוֹ, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה לָשׁוֹן הָרַע הוּא, אֶלָּא כְּשֶׁמְּמַחִין בּוֹ, אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁלִּפְלוֹנִי' אוֹ 'שֶׁזֶּה לָשׁוֹן הָרַע'. | ד2 כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה - עושה עצמו כאילו אינו מדבר מתוך כוונה לפגוע. כְּמִתְלַהְלֵהַּ - כמי שמהתל ועושה מעשה שטות. זִקִּים - ניצוצות (מצו"ד משלי כו,יח). וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי - מעמיד פני תם. |
ה אֶחָד הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְהַמְּסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִין, אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ, לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ - הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי שְׁלשָׁה - כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע, וְאִם סִפֵּר הַדָּבָר אֶחָד מִן הַשְּׁלשָׁה פַּעַם אַחֶרֶת, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע; וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יָתֵר. | ה הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ - העובדה שהדבר לא נעשה בהיחבא אינה מצילה מאיסור זה. יתר על זה, הוא אף מכלים את חברו. וְהַמְּסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִין... לְהַזִּיק וכו' - שאין בדבריו שום גנות על פלוני, אך אפשר שהדברים יגיעו לכדי היזק, כגון אם יספר שראובן רוצה לפתוח חנות, והדבר יגיע לאוזניו של שמעון, שיש לו חנות באותו תחום, ששמעון עלול למנוע מראובן לפתוח את חנותו. דְּבָרִים אֵלּוּ - לא של גנאי, שאסור לפרסם אותם, אלא דברים שעלולים להזיק. לְהַעֲבִיר הַקּוֹל - לפרסם. |
נקימה ונטירה | |
ז1 הַנּוֹקֵם אֶת חֲבֵרוֹ - עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִקֹּם" (ויקרא יט,יח). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה - דֵּעָה רָעָה הִיא עַד מְאֹד, אֶלָּא רָאוּי לְאָדָם לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל אֵצֶל הַמְּבִינִים דִּבְרֵי הֶבֶל וַהֲבַאי, וְאֵינָן כְּדַאי לִנְקֹם עֲלֵיהֶם. | ז1 לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם - לא להתייחס לדברים שאינם חשובים. דִּבְרֵי הֶבֶל וַהֲבַאי - דברים בטלים. וְאֵינָן כְּדַאי - אינם שווים. |
ז2 כֵּיצַד הִיא הַנְּקִימָה? אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ 'הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ', אָמַר לוֹ 'אֵינִי מַשְׁאִילְךָ'. לְמָחָר צָרַךְ לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ 'הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ', אָמַר לוֹ 'אֵינִי מַשְׁאִילְךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי מִמְּךָ' - הֲרֵי זֶה 'נוֹקֵם'. אֶלָּא כְּשֶׁיָּבוֹא לִשְׁאֹל, יִתֵּן בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא יִגְמֹל כַּאֲשֶׁר גָּמַל לוֹ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכֵן אָמַר דָּוִד בְּדֵעוֹתָיו הַטּוֹבוֹת: "אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע" (תהילים ז,ה). | ז2 קַרְדֻּמְּךָ - הגרזן שלך (פה"מ שבת יז,ב). אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע - מעולם לא עשיתי רע ליהודי שנהג כלפיי כך. |
ח1 וְכֵן כָּל הַנּוֹטֵר לְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל - עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ" (ויקרא יט,יח). כֵּיצַד? רְאוּבֵן שֶׁאָמַר לְשִׁמְעוֹן 'שְׂכֹר לִי בַּיִת זֶה' אוֹ 'הַשְׁאִילֵנִי שׁוֹר זֶה', וְלֹא רָצָה שִׁמְעוֹן. לְיָמִים צָרַךְ שִׁמְעוֹן לִרְאוּבֵן לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ אוֹ לִשְׂכֹּר, וְאָמַר לוֹ רְאוּבֵן 'הֵא לָךְ, הֲרֵינִי מַשְׁאִילְךָ וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ, וְלֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּמַעֲשֶׂיךָ' - הָעוֹשֶׂה כָּזֶה עָבַר בְּ'לֹא תִטֹּר'. | ח1 הַנּוֹטֵר - השומר את השנאה בלבו. |
ח2 אֶלָּא יִמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ, וְלֹא יִטְּרֶנּוּ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵר אֶת הַדָּבָר וְזוֹכְרוֹ, שֶׁמָּא יָבוֹא לִנְקֹם, לְפִיכָךְ הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל הַנְּטִירָה, עַד שֶׁיִּמְחֶה הֶעָווֹן מִלִּבּוֹ כְּלָל, וְלֹא יִזְכְּרֶנּוּ. וְזוֹ הִיא הַדֵּעָה הַנְּכוֹנָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהּ יִשּׁוּב הָאָרֶץ וּמַשָּׂאָן וּמַתָּנָן שֶׁלִּבְנֵי אָדָם זֶה עִם זֶה. | ח2 יִמְחֶה - ימחק. |
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות דעות – מפעל משנה תורה (7)
מפעל משנה תורה
5 - הלכות דעות ה'
6 - הלכות דעות ו'
7 - הלכות דעות ז'
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
