ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק חֲמִישִׁיצורת התפילה לכתחילה | |
הכלל | |
א שְׁמוֹנָה דְּבָרִים צָרִיךְ הַמִּתְפַּלֵּל לְהִזָּהֵר בָּהֶן וְלַעֲשׂוֹתָן, וְאִם הָיָה דָּחוּק אוֹ נֶאֱנַס אוֹ שֶׁעָבַר וְלֹא עָשָׂה אוֹתָן - אֵינָן מְעַכְּבִין. וְאֵלּוּ הֵן: עֲמִידָה, וְנֹכַח הַמִּקְדָּשׁ, וְתִקּוּן הַגּוּף, וְתִקּוּן הַמַּלְבּוּשׁ, וְתִקּוּן הַמָּקוֹם, וְהַשְׁוָיַת הַקּוֹל, וְהַכְּרִיעָה, וְהַהִשְׁתַּחֲוָיָה. | א עָבַר - במזיד. אֵינָן מְעַכְּבִין - את המתפלל מלצאת ידי חובה. נֹכַח - מול, שיפנה את פניו בעת תפילתו לכיוון המקדש. תִּקּוּן - סידורו במצב הראוי והרצוי. הַשְׁוָיַת הַקּוֹל - איזון עצמת הקול. הַהִשְׁתַּחֲוָיָה - נפילת פנים אחר סיום התפילה. הכנה נוספת לתפילה היא הצדקה, ש"גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפילה, ואחר כך מתפללין, שנאמר: 'אני בצדק אחזה פניך'" (מתנות עניים י,טו). |
עמידה | |
ב עֲמִידָה כֵּיצַד? אֵין מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא מֵעוֹמֵד. הָיָה יוֹשֵׁב בַּסְּפִינָה אוֹ בָּעֲגָלָה: אִם יָכוֹל לַעֲמֹד - יַעֲמֹד; וְאִם לָאו - יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל. חוֹלֶה - מִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ, וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן אֶת דַּעְתּוֹ. וְכֵן הַצָּמֵא וְהָרָעֵב הֲרֵי הֵן בִּכְלַל חוֹלִים: אִם יֵשׁ בּוֹ יְכֹלֶת לְכַוֵּן אֶת דַּעְתּוֹ - יִתְפַּלֵּל; וְאִם לָאו - אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה. הָיָה רוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה - אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי שֶׁיֹּאחַז בְּהֶמְתּוֹ, לֹא יֵרֵד, אֶלָּא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. | ב מֵעוֹמֵד - כשהוא עומד, מְעֻמָּד. |
נוכח המקדש | |
ג נֹכַח הַמִּקְדָּשׁ כֵּיצַד? הָיָה עוֹמֵד בְּחוּצָה לָאָרֶץ - מַחֲזִיר פָּנָיו נֹכַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִתְפַּלֵּל. הָיָה עוֹמֵד בָּאָרֶץ - מְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם - מְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ. הָיָה עוֹמֵד בַּמִּקְדָּשׁ - מְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. סוֹמֵא, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת, וְהַמְּהַלֵּךְ בַּסְּפִינָה - יְכַוֵּן לִבּוֹ כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה וְיִתְפַּלֵּל. | ג מַחֲזִיר פָּנָיו - מסובב, מַפְנֶה את ראשו. סוֹמֵא - עיוור. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת - משום שאינו יודע היכן הצפון והדרום או היכן מקומו ביחס לירושלים ולמקדש. בַּסְּפִינָה - המשנָּה את כיוונה במהלך תפילתו. יְכַוֵּן לִבּוֹ כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה - "שיחונן דעתו וישים במחשבתו שהוא כנגד קודש הקודשים" (פה"מ ברכות ד,ה). |
תיקון הגוף | |
ד תִּקּוּן הַגּוּף כֵּיצַד? כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת רַגְלָיו זוֹ בְּצַד זוֹ, וְנוֹתֵן עֵינָיו לְמַטָּה כְּאִלּוּ הוּא מַבִּיט לָאָרֶץ, וְיִהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי לְמַעְלָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בַּשָּׁמַיִם, וּמַנִּיחַ יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין, הַיְּמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית, וְעוֹמֵד כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ, בְּאֵימָה וְיִרְאָה וָפַחַד. וְלֹא יַנִּיחַ יָדָיו עַל חֲלָצָיו. | ד לִבּוֹ פָּנוּי לְמַעְלָה - מחשבתו פנויה כלפי ה', והוא יכול להתרכז בענייני התפילה. כְּפוּתִין - צמודים (כאילו 'נקשרו' יחד). רַבּוֹ - אדונו. חֲלָצָיו - מתניו. |
תיקון המלבוש | |
ה תִּקּוּן הַמַּלְבּוּשׁ כֵּיצַד? מְתַקֵּן מַלְבּוּשָׁיו תְּחִלָּה וּמְצַיֵּן עַצְמוֹ וּמְהַדֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשְׁתַּחֲווּ לַיי בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ" (תהילים כט,ב; צו,ט; דברי הימים-א טז,כט). וְלֹא יַעֲמֹד לִתְפִלָּה בַּאֲפוּנְדָּתוֹ וְלֹא בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, וְלֹא בְּרַגְלַיִם מְגֻלּוֹת, אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ לִפְנֵי גְּדוֹלִים אֶלָּא בְּבֵית הָרַגְלַיִם. וּבְכָל מָקוֹם לֹא יֹאחַז תְּפִלִּין בְּיָדוֹ אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ טָרוּד בָּהֶן. וְלֹא יֹאחַז מָעוֹת וְכֵלִים בְּיָדוֹ, אֲבָל מִתְפַּלֵּל הוּא בְּלוּלָב בְּיָדוֹ בִּימוֹת הֶחָג, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת הַיּוֹם. הָיָה מַשּׂוֹי עַל רֹאשׁוֹ וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה: אִם הָיָה פָּחוּת מֵאַרְבַּעַת קַבִּין - מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל; הָיָה אַרְבַּעַת קַבִּין - מַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. דֶּרֶךְ כָּל הַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עֲטוּפִין. | ה מְצַיֵּן - מקשט ומתנאה. מְהַדֵּר - מתכבד בלבושו. בַּאֲפוּנְדָּתוֹ - כשהוא לבוש רק גופייה (פה"מ ברכות ט,ו). מְגֻלֶּה - חשוף, שאינו מכוסה. גְּדוֹלִים - אנשים חשובים ונכבדים. בֵּית הָרַגְלַיִם - גרביים. טָרוּד בָּהֶן - שלא ייפלו. מִצְוַת הַיּוֹם - ליטול את הלולב. ומרוב חביבותו: "היה המנהג בירושלים: יוצא אדם מביתו שחרית ולולבו בידו, ונכנס לבית הכנסת והוא בידו, מתפלל והוא בידו, ויוצא לבקר חולים ולנחם אבלים והוא בידו" (לולב ז,כד). מַשּׂוֹי - משא. אַרְבַּעַת קַבִּין - נפח של כחמישה ליטרים. מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו - תולה אותו על גבו. עֲטוּפִין - שראשם מכוסה בטלית. ו"לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית, כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפילה צריך להיזהר ביותר. גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים" (ציצית ג,יא). |
תיקון המקום | |
ו תִּקּוּן הַמָּקוֹם כֵּיצַד? יַעֲמֹד בְּמָקוֹם נָמוּךְ, וְיַחֲזִיר פָּנָיו לַכֹּתֶל. וְצָרִיךְ לִפְתֹּחַ חַלּוֹנוֹת אוֹ פְּתָחִים כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגְדָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם" (דניאל ו,יא). וְקוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ תָּמִיד. וְאֵין מִתְפַּלְּלִין לֹא בְּחֻרְבָּה, וְלֹא לַאֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא אִם כֵּן הֶחֱזִיר פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְאָסוּר לֵישֵׁב בְּצַד הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה אוֹ לַעֲבֹר לְפָנָיו, עַד שֶׁיַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. | ו וְיַחֲזִיר פָּנָיו - יַפנה את ראשו כדי שלא יעמוד מול דברים העלולים להסיח את דעתו. ואם אינו יכול להפנות את ראשו או שיש מולו דברים המסיחים את הדעת, ואפילו ציורים על הקיר, יעצום את עיניו (שו"ת רטו). וְצָרִיךְ לִפְתֹּחַ חַלּוֹנוֹת - אם יש כנגדם נוף פתוח, "כדי לעורר הכוונה... כדי שיצייר בדמיונו שהוא כנגד ירושלים", והדברים אמורים כשמתפלל יחיד בביתו, אבל בבית הכנסת, אין צורך בזה (שו"ת רטז). וְכַוִּין וכו' - תרגום: "וחלונות פתוחים לו בעלייתו לכיוון ירושלים". ומדובר על דרך תפילתו של דניאל. וְקוֹבֵעַ מָקוֹם - גם בבית הכנסת (י' עפ"י הירושלמי). בְּחֻרְבָּה - מבנה רעוע ונטוש בצד הדרך. וטעם הדבר הוא חשד לזנות או מפני סכנת התמוטטות (בבלי ברכות ג,א. וראה רוצח יב,ו) או מפני נזק או מזיק אחר. לַאֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת - הקיר שנמצא בו ההיכל, כיוון שיש בזה משום זלזול בבית הכנסת, אם מתפלל במקום פתוח הסמוך לבית הכנסת, אך אם הוא בבית צמוד לבית הכנסת, אין בזה שום איסור (שו"ת רצ). |
השוויית הקול | |
ט הַשְׁוָיַת הַקּוֹל כֵּיצַד? לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ וְלֹא יִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ, אֶלָּא מְחַתֵּךְ הַדְּבָרִים בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ בְּלַחַשׁ, וְלֹא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ; אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חוֹלֶה אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ עַד שֶׁיַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ - הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּצִּבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתָּן מִקּוֹלוֹ. | ט בְּלִבּוֹ - במחשבתו. מְחַתֵּךְ הַדְּבָרִים בִּשְׂפָתָיו - הוגה בפיו ממש. יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ - עד שישמעו אותו אחרים. תִּטָּרֵף - תתבלבל. |
כריעה | |
י2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּהֶדְיוֹט. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל כּוֹרֵעַ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וּבְסוֹף כָּל בְּרָכָה. וְהַמֶּלֶךְ - כֵּיוָן שֶׁשָּׁחָה בָּרִאשׁוֹנָה, אֵינוֹ מַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ עַד שֶׁגּוֹמֵר תְּפִלָּתוֹ. | י2 הֶדְיוֹט - אדם פשוט, שאינו לא כהן גדול ולא מלך. כֹּהֵן גָּדוֹל - שמעלתו גבוהה יותר, צריך להכניע את עצמו יותר משאר בני אדם. וכן המלך (רש"י ברכות לד,ב). שָׁחָה - התכופף. |
יא וְלָמָּה נוֹתֵן שָׁלוֹם לִשְׂמֹאלוֹ תְּחִלָּה? מִפְּנֵי שֶׁשְּׂמֹאלוֹ הִיא יָמִין שֶׁכְּנֶגֶד פָּנָיו, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, נוֹתֵן שָׁלוֹם לִימִין הַמֶּלֶךְ וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ. וְקָבְעוּ שֶׁיִּפָּטֵר מִן הַתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁיִּהְיוּ נִפְטָרִין מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. | |
יב כָּל הַכְּרִיעוֹת הָאֵלּוּ - צָרִיךְ שֶׁיִּכְרַע בָּהֶן עַד שֶׁיִּתְפַּקְפְּקוּ כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה, וְיֵעָשֶׂה כַּקֶּשֶׁת. וְאִם שָׁחָה מְעַט וְצִעֵר עַצְמוֹ וְנִרְאָה כְּכוֹרֵעַ בְּכָל כֹּחוֹ - אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. | יב הָאֵלּוּ - שבתפילה. יִתְפַּקְפְּקוּ - יזוזו ממקומן, שייראו כמופרדות ורחוקות זו מזו (ע"פ פה"מ עדויות ה,ו). וְיֵעָשֶׂה - האדם. כַּקֶּשֶׁת - כלומר שצריך גם לכוף את ראשו (י'). אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ - שמא לא קיים את דברי חכמים. |
השתחוויה | |
יג1 הִשְׁתַּחֲוָיָה כֵּיצַד? אַחַר שֶׁמַּגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ מִכְּרִיעָה חֲמִישִׁית, יוֹשֵׁב לָאָרֶץ וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו אַרְצָה, וּמִתְחַנֵּן בְּכָל תַּחֲנוּנִים שֶׁיִּרְצֶה. | יג1 לָאָרֶץ - על הארץ. בְּכָל תַּחֲנוּנִים שֶׁיִּרְצֶה - שלא קבעו חכמים נוסח מחייב לתחנונים הללו, וכל אדם אומר מה שהוא רוצה מרחשי לבו (ק'). לנוסח הרמב"ם ראה סדר התפילות לא. |
יג2 'כְּרִיעָה' הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם - עַל בִּרְכַּיִם. 'קִדָּה' - עַל אַפַּיִם. 'הִשְׁתַּחֲוָיָה' - זֶה פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, עַד שֶׁנִּמְצָא מֻטָּל עַל פָּנָיו עַל הָאָרֶץ. | יג2 כְּרִיעָה... עַל בִּרְכַּיִם - יושב על שוקיו וברכיו נוגעות ברצפה, ואינו מצמיד את פניו לקרקע. קִדָּה עַל אַפַּיִם - כורע על ברכיו ומצמיד את פניו לקרקע. |
טו מִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין נְפִילַת פָּנִים בַּשַּׁבָּתוֹת וּבַמּוֹעֲדוֹת וְלֹא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וַחֲנֻכָּה וּפוּרִים וְלֹא בְּמִנְחָה שֶׁלְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְלֹא בְּעַרְבִית שֶׁבְּכָל יוֹם; וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁנּוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּעַרְבִית. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּלְבַד נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה וְתַעֲנִית. | טו פָּשׁוּט - מקובל, שפשט בישראל. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּלְבַד - היום היחיד בשנה שנופלים בו גם בתפילת ערבית. בְּכָל תְּפִלָּה - מיד לאחריה. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
4 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ד'
5 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ה'
6 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ג'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט"ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ב
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ב'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
