ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק שְׁלִישִׁימאכלי דגן | |
הגדרת חמשת מיני התבואה | |
א חֲמִשָּׁה מִינִין הֵן: הַחִטִּין, וְהַשְּׂעוֹרִין, וְהַכֻּסְּמִין, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְהַשִּׁיפוֹן. הַכֻּסְּמִין מִמִּין הַחִטִּין, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן מִמִּין הַשְּׂעוֹרִין. וַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין הָאֵלּוּ כְּשֶׁהֵן שִׁבֳּלִים - נִקְרָאִים 'תְּבוּאָה' בְּכָל מָקוֹם; וְאַחַר שֶׁדָּשִׁין אוֹתָן וְזוֹרִין אוֹתָן - נִקְרָאִין 'דָּגָן'; וּכְשֶׁטּוֹחֲנִין אֶת אֶחָד מֵהֶן וְלָשִׁין אֶת קִמְחוֹ וְאוֹפִין אוֹתוֹ - נִקְרָא 'פַּת'. וְהַפַּת הַנַּעֲשֵׂית מֵאֶחָד מֵהֶן הִיא הַנִּקְרֵאת 'פַּת' בְּכָל מָקוֹם, בְּלֹא לְוָיָה. | א כֻּסְּמִין - חיטה מדברית (פה"מ פאה ח,ה). ואינה הכוסמת של ימינו, שהיא מין קטניות. שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, שִׁיפוֹן - מיני שעורה מדברית. דָּשִׁין - מוציאים את גרעיני התבואה מקליפתם. זוֹרִין - מפזרים את התבואה ברוח כדי להפריד בין התבואה לבין המוץ. בְּלֹא לְוָיָה - 'פת' סתם בלא תוספת תיאור, שלא כצירוף 'פת אורז', שהיא עשויה מאורז. |
ברכת דגן, קמח ופת | |
ב הָאוֹכֵל פַּת - חַיָּב לְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ". אָכַל דָּגָן שָׁלוּק כְּמוֹת שֶׁהוּא - מְבָרֵךְ לְפָנָיו 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה' וּלְאַחֲרָיו 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. אָכַל קֶמַח - מְבָרֵךְ לְפָנָיו 'שֶׁהַכֹּל' וּלְאַחֲרָיו 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. | ב שָׁלוּק - מורתח במים בלא תבלינים; ואילו 'מבושל' משמעו מורתח במים ויש בו תבלינים (ע"פ תרגום רבנו בפה"מ: שלוק - 'מסלוק', מבושל - 'מטבוח'. וראה נדרים ט,א). דָּגָן שָׁלוּק כְּמוֹת שֶׁהוּא - שנשמרה צורת הגרגר, ואילו דגן מבושל ברכתו 'מזונות' (ק'). בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת - "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, בורא נפשות רבות על כל מה שברא, חֵי העולמים" (להלן ח,ח). אָכַל קֶמַח - שאין דרך בני אדם לאכול אותו כך (רי"ף). |
מעשה קדרה | |
ד קֶמַח שֶׁלְּאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בַּקְּדֵרָה, בֵּין לְבַדּוֹ בֵּין שֶׁעֵרְבוֹ עִם דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּגוֹן לְבִיבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכֵן הַדָּגָן שֶׁחִלְּקוֹ אוֹ כְּתָשׁוֹ וּבִשְּׁלוֹ בַּקְּדֵרָה כְּגוֹן הָרִיפוֹת וְגֶרֶשׂ הַכַּרְמֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכָל זֶה הוּא הַנִּקְרָא 'מַעֲשֵׂה קְדֵרָה', וְכֵן כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁעֵרֵב בּוֹ אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת - בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'. | ד רִיפוֹת - "חיטין שחולקין אותן ברחיים אחת לשתיים ואחת לשלוש כדי לעשות מהן מעשה קדרה" (טומאת אוכלין טז,א), הנקראות בימינו 'בּוּרגוּל'. גֶּרֶשׂ - חיטים גרוסות מכרמל. כַּרְמֶל - תבואה לחה, שעדיין לא נתקשו שיבוליה. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - כגון דייסה (פה"מ ברכות ו,ה). קְדֵרָה - הסיר שמבשלים בו. שֶׁעֵרֵב בּוֹ - שהפת נתערבה ונבללה בלא היכר. |
עיקר וטפל | |
ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַמִּין חָשׁוּב אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה טְפֵלָה. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁעֵרֵב טְפֵלָה - אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הָעִקָּר, וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה. וְזֶה כְּלָל בַּבְּרָכוֹת: כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה - מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה; בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטְּפֵלָה מְעֹרֶבֶת עִם הָעִקָּר בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֹרֶבֶת. | |
ו כֵּיצַד הִיא הַטְּפֵלָה הַמְּעֹרֶבֶת? לֶפֶת אוֹ כְּרוּב שֶׁבִּשְּׁלוֹ, וְעֵרֵב בּוֹ קֶמַח שֶׁלְּאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין כְּדֵי לְדַבְּקוֹ - אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת', שֶׁהַלֶּפֶת הוּא הָעִקָּר, וְקֶמַח זֶה טְפֵלָה; שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּעָרְבִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְדַבֵּק אוֹ כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ אוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ הַתַּבְשִׁיל - הֲרֵי זֶה טְפֵלָה לוֹ. אֲבָל אִם עֵרֵב כְּדֵי לִתֵּן טַעַם בַּתַּעֲרֹבֶת - הֲרֵי הוּא עִקָּר. לְפִיכָךְ, מִינֵי דְּבַשׁ שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין בָּהֶן חֵלֶב חִטָּה כְּדֵי לְדַבֵּק, וְעוֹשִׂין מֵהֶן מִינֵי מְתִיקָה - אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת', מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָעִקָּר. | ו לֶפֶת - ירק הידוע בימינו בשם לפת (Brassica rapa), בעל פקעת המשמשת לאכילה. הֲרֵי הוּא עִקָּר - אף שהוא מועט בכמותו. חֵלֶב חִטָּה - הוא העמילן של ימינו, שהוא חומר לבן דק המופק מן הדגנים. |
ז כֵּיצַד הִיא הַטְּפֵלָה שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת? הֲרֵי שֶׁצָּרַךְ לֶאֱכֹל דָּג מָלִיחַ, וְאָכַל הַפַּת עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַמָּלִיחַ גְּרוֹנוֹ וּלְשׁוֹנוֹ - מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ, וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. | |
קביעת סעודה ופת הבאה בכיסנין | |
ט עִסָּה שֶׁנֶּאֱפָת בַּקַּרְקַע, כְּמוֹ שֶׁהָעַרְבִיִּים שׁוֹכְנֵי מִדְבָּרוֹת אוֹפִין - הוֹאִיל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת פַּת, מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'; וְאִם קָבַע סְעוּדָתוֹ עָלֶיהָ - מְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם'. וְכֵן עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בִּדְבַשׁ אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ בְּחָלָב אוֹ שֶׁעֵרֵב בָּהּ מִינֵי תְּבָלִין וַאֲפָיָהּ, וְהִיא הַנִּקְרֵאת 'פַּת הַבָּאָה בְּכִיסָנִין' - אַף עַל פִּי שֶׁהִיא פַּת, מְבָרֵךְ עָלֶיהָ 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'; וְאִם קָבַע סְעוּדָתוֹ עָלֶיהָ - מְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא'. | ט עִסָּה שֶׁנֶּאֱפָת בַּקַּרְקַע - שחופרים גומה בקרקע ומסיקים עצים בתוכה, ואחר כך מסלקים את רוב הגחלים מן הגומה, יוצקים את הבצק, ומכסים אותו בגחלים, וכעבור שעה קלה מוציאים גוש לחם כעין כדור (ק'). צוּרַת פַּת - צורת לחם המקובלת בציבור. שֶׁלָּשָׁהּ בִּדְבַשׁ אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ בְּחָלָב - והם ממרכיבי העיסה העיקריים. תְּבָלִין - "ושמא יעלה על דעתך שאין נקרא תבלין אלא דברים הריחניים, כגון הפלפל והקינמון. אלא כל מה שמשביחים בו את האוכל, כגון השום והבצל והחומץ והיין, אם נתכוון באחד מאלו להשביח האוכל, נקרא תבלין" (פה"מ ערלה ב,י). קָבַע סְעוּדָתוֹ עָלֶיהָ - שאינו אוכל אכילת עראי. "ואכילת עראי הוא שיאכל כמות מועטת, ולא יתכוון בו שיהא סעודה, ואינו אוכלו אלא להשקיט רעבונו עד שישלים אכילתו אחר כך" (פה"מ סוכה ב,ד), ושיעור אכילת עראי "כביצה או פחות או יתר מעט" (סוכה ו,ו). ומשערים באותו אדם. אך מידה שרוב בני האדם קובעים עליה סעודה אינה בגדר אכילת עראי (ק'). וקביעת סעודה חלה גם על עוגה, כפי שביאר רבנו. וצריך ליטול ידיו בברכה כהלכה. וַאֲפָיָהּ - אך אם בישל אותה, מברך עליה 'בורא מיני מזונות', אף על פי שקבע סעודתו עליה (ק'). כִּיסָנִין - מיני מתיקה. וכאן הכוונה לפת ממותקת הבאה כקינוח סעודה עם מיני המתיקה או במקומם (י'). |
אורז | |
י אֹרֶז שֶׁבִּשְּׁלוֹ אוֹ שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ פַּת - בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת' וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מְעֹרָב עִם דָּבָר אַחֵר, אֶלָּא אֹרֶז לְבַדּוֹ. אֲבָל פַּת דֹּחַן אוֹ פַּת שֶׁלִּשְׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת - בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ 'שֶׁהַכֹּל' וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. | י אֹרֶז - והאורז ברכתו 'בורא מיני מזונות', והוא קרוב ביותר למין הדגן. והוא מזין את הלב וסועד אותו (טור), מיליוני בני אדם במזרח הרחוק ניזונים רק ממנו (ק'). דֹּחַן - דגניים חד שנתיים קיציים שגרגריהם משמשים למאכל אדם ולמספוא. קִטְנִיּוֹת - זרעונים שהם מאכל אדם, חוץ מן התבואה (כלאיים א,ח). |
ברכת 'מעין שלוש' | |
יא כָּל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בַּתְּחִלָּה 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם', מְבָרְכִין לְאַחֲרָיו בַּסּוֹף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כְּסִדְרָהּ, אַרְבַּע בְּרָכוֹת. וְכָל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת' - מְבָרְכִין לְאַחֲרָיו בַּסּוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ, חוּץ מִן הָאֹרֶז. | יא מֵעֵין שָׁלשׁ - ברכה אחת קצרה שיש בה מעניין שלוש הברכות שתוקנו בברכת המזון השלמה (לעיל ב,א). |
יב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁאָכַל מִכַּזַּיִת וּלְמַעְלָה. אֲבָל הָאוֹכֵל פָּחוּת מִכַּזַּיִת, בֵּין מִן הַפַּת בֵּין מִשְּׁאָר אֹכָלִין, וְהַשּׁוֹתֶה פָּחוּת מֵרְבִיעִית, בֵּין מִן הַיַּיִן בֵּין מִשְּׁאָר מַשְׁקִין - מְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה בְּרָכָה הָרְאוּיָה לְאוֹתוֹ הַמִּין, וּלְבַסּוֹף אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּלָל. | יב אֲבָל הָאוֹכֵל פָּחוּת מִכַּזַּיִת - וכן האוכל כזית במשך זמן גדול מן הזמן הדרוש לאכילת פרס, שהוא נפח שלוש ביצים, כלומר כ 150 סמ"ק. וְהַשּׁוֹתֶה פָּחוּת מֵרְבִיעִית - וכן השותה רביעית במשך זמן הגדול מן הזמן הדרוש לשתיית רביעית. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה (11)
מפעל משנה תורה
2 - הלכות ברכות ב'
3 - הלכות ברכות ג'
4 - הלכות ברכות ד'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
