ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קראנו השבת את פרשת כי תשא, במרכזה הפרשה עוסקת בחטא העגל והסליחה והכפרה עליו. קשה להבין כיצד קרה חטא העגל. איך יכול להיות שכמה ימים אחר המעמד הגדול של מתן תורה ישראל נכשלים בחטא כזה נורא ואיום. חז"ל מתארים חטא זה: עלובה, כלה מזנה בתוך חופתה (שבת פח:). בשעה של שיא החיבור בין החתן וכלה היא בוגדת בו. חז"ל עונים: לא חטאו ישראל בחטא העגל אלא כדי ללמד דרך תשובה לרבים. הקב"ה גלגל את הדברים באופן הזה שעם ישראל יפלו בחטא, כדי ללמד דרך תשובה, שאפילו על החטא החמור שאין גדול ממנו ניתן לחזור בתשובה. יש לשאול: איך ניתן לחזור בתשובה על פגם כזה לאחר שנפלו בעמקי הזוהמה? הרב ב"אורות התשובה" (טז, א) כותב: שכל דבר שאדם פועל בעולם יש בו גם השגחה וגם בחירה. אנו לא יכולים להבין כיצד שני דברים אלו הולכים יחד שהרי אם הדבר מוכרח כיצד יש לו בחירה. אבל כך זה, כל דבר שאדם עושה כך היה צריך להעשות, וזה חלק מהנהגת ה' את העולם. מצד שני לאדם יש בחירה חופשית בעניינים של יראת שמים והוא יכול לבחור בטוב או ברע (ברכות לג:). והרב מסביר שלאדם יש חופש רצון מלא אבל מה שמתבצע בסופו של דבר זה מה שצריך היה להעשות, וכיוון שאדם חופשי ברצונו כאשר הוא חוזר בתשובה מהרצון הרע, הוא מתנתק מהמעשה שבלאו הכי היה צריך להעשות. אנו שואלים: הרי כתוב "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת" (קהלת א, טו)? אם אדם רצח ולאחר מכאן חזר בתשובה, האם ניתן יהיה להחיות את הנרצח? ודאי שלא! אם כן איזו תשובה זו אם לא מתקן את המעוות? אך אחרי שהבנו שכל מה שנעשה בעולם הוא מושגח וכך היה מוכרח לקרות ומה שביד האדם זה הרצון, אז על זה שהאדם בחר לרצות לעשות את הרע על זה הוא צריך לחזור בתשובה. וכיוון שכל מה שבידו זה הרצון, אם חזר בו מהרצון הרע הוא מתנתק מהמעשה שקרה. כל זאת בתנאי שבאמת הוא מתחרט בלב שלם, והמעשה כאילו נעשה באונס. וכיוון שהוא מתחרט סימן שהרצון שלו לא היה רצון אמיתי, אלא רצון שטחי, שהרי מהרצון האמיתי של האדם, האדם לא מתחרט, זה רצון שתמיד נשאר איתו. ואם אדם עושה מעשה טוב לעולם הוא ישאר עם רצון זה וישמח בו.
יצר הרע מה'
הגמרא במסכת ברכות לב. מוסיפה עוד נופך להבין את האפשרות לתקן את חטאי האדם.
אמר רבי חמא ברבי חנינא: אלמלא שלש מקראות הללו - נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל: חד, דכתיב: "וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי" (מיכה ד, ו), וחד, דכתיב: "הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו יח, ו); וחד, דכתיב: "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל לו, כו).
מה סיבת החטא? אומר ריבונו של עולם: אני עשיתי את יצר הרע שמכשיל את ישראל. הקב"ה מקבל על עצמו את האשמה שהוא גרם להם לחטוא בזה ששם בהם יצר הרע. אין כוונת גמרא זו שאנו מסתלקים מאחריות לגמרי ומחזירים את האחריות לריבונו של עולם שהוא גורם החטא. אלא כוונתה שאם הקב"ה לא היה שֹם באדם יצר הרע לא היו ניסיונות, ויצר הרע הזה מכביד עלינו ונמצא באחריות מסוימת שלנו אבל לא באחריות מוחלטת. ולולא מקראות אלו לא הייתה לנו שום אפשרות תיקון אבל כיוון שגם לקב"ה יש חלק בעניין יש לנו אפשרות תיקון. באה הגמרא להגיד לנו שלא רק המעשים מוחלטים על ידי הקב"ה אלא גם הרצון שלנו הוא במידה מסוימת בידי הקב"ה. קודם הסברנו שהמעשה ביד הקב"ה והרצון בידינו כעת אנו מסבירים שגם הרצון שהקב"ה נטע בנו מושך וגורר אותנו לדברים לא רצויים. והגמרא מביאה לכך דוגמאות:
אמר רבי אלעזר: משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: "וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה'" (במדבר יא, ב), אל תקרי אל ה' אלא על ה', שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן. דבי רבי ינאי אמרי, מהכא: "וְדִי זָהָב" (דברים א, א), מאי ודי זהב? אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די - הוא גרם שעשו את העגל... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל, לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?
הקב"ה גלגל את הדברים שהיצר הרע יתגבר מאד מאד, זימן לו את כל הדרכים שאדם יכול לחטוא, ואחר כך הוא אומר: אל תחטא. משל זה מתאים גם לימינו, הקב"ה מזמן כל מיני אמצעים תקשורתיים כמו טלוויזיה, אינטרנט, פלאפונים חכמים וכל הלכלוך נמצא שם, ועכשיו הוא אומר אל תסתכלו. זה ניסיון מאד קשה. זה התרוץ שישראל אומרים לריבונו של עולם: אתה נתת לעם ישראל את כל העושר הזה והיכולות הללו ולאחר מכן אתה אומר שלא יחטאו? זה בלתי אפשרי כמעט! יש בגמרא זו משל נוסף:
אמר רבי אושעיא: משל, לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו. אמר לה: מי גרם ליך שתהא מבעטת בי - אלא כרשינין שהאכלתיך.
אפשר להבין משל זה בשני אופנים אחד: האדם אומר לפרה, את משתמשת במה שנתתי לך נגדי? אני מטיב איתך, נותן לך אוכל בשפע ואת על ידי זה מבעטת? ואפשר להבין שהוא אומר זאת לעצמו, אני אשם שבגלל שנתתי לה את הכוח הזה היא בועטת, אולי היה צריך לתת לה מזון במידה שלא יהיה לה כל כך הרבה כוח. וכך הקב"ה אומר: אני נותן לכם שפע, עוזר לכם ונותן לכם אמצעים שתוכלו לעבוד אותי בצורה הכי טובה שאפשר. יהיה לכם אינטרנט שתוכלו למצוא את כל המקורות ולשמוע שיעורים, אני נותן לכם אפשרות להרבות בצדקה ולהיות מאוחדים על ידי התקשורת. אני נותן לכם כל כך הרבה דרכים כדי לפתח את הופעת החיים והאמונה בצורה הכי גדולה כדי שיראו את הגדולה האלוקית בעזרת החידושים הנפלאים, ואתם משתמשים בזה נגדי? אם מכירים בדבר זה לא עולה על הדעת להשתמש בזה נגד ה'. כאשר נעמיק יותר נבין שהקב"ה נתן באדם יצר הרע על מנת שהאדם ינצח אותו אך מצד שני זה קשה. משל לבחור שרצה לבלות עם חברים ובקש מאביו את הרכב אמר לו אביו בתנאי שאם אתה שותה אתה לא נוהג. הלך שתה נהג ועשה תאונה. הגיע האבא לבית החולים ואמר לבנו: הזהרתי אותך שלא תנהג אם אתה שותה, מדוע נהגת? ענה הבן: מדוע נתת לי, הרי ידעת שזה יכול לקרות. על זה האב עונה: לא יכול להיות שאתה משתמש במה שאני נותן לך נגדי.
הקב"ה שותף איתנו במידה מסוימת גם בנפילות. כמו שנאמר: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהלים כג, ד). הפשט הפשוט של הפסוק הוא: גם כאשר יש צרות אני יודע שהקב"ה שומר עלי. אך ניתן לבאר את הפסוק: גם כאשר אני יורד באופן רוחני אני יודע שהיית שותף לשים אותי במקום הזה. אם אדם נופל הוא צריך להצטער על זה שהוא לא שלט בכוחותיו ועל זה שהוא הגיע למצב זה. אבל כעת הוא צריך לדעת שכאן הוא צריך להיות, יש לו תפקיד בנפילה זו, ואם הוא לא היה נופל בגלל חטאו הוא היה נופל בדרך אחרת שאינה תלויה בבחירתו ושלא באשמתו. אדם צריך לדעת שבמקום זה יש לו תפקיד. לא להצטער ולומר: אילו לא נפלתי, אלא היכן שאדם נמצא כאן תפקידו, ושם עליו לעשות את המיטב. גם אם אין כוחות והאדם במשבר, במצב הזה יש לעבוד את ה' כמה שהוא יכול עם הקושי ועם מצב הרוח. אין לומר: כאשר אצא מהקשיים אעבוד את ה', כיוון שה' הוא שהביא אותי לכאן. וה' רוצה שיעבוד כפי יכולתו גם אם קשה והיכולות מועטות.
כוחו של משה מישראל
בהמשך הגמרא (שם):
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד" (שמות לב, ז) מאי לך רד? אמר רבי אלעזר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, רד מגדולתך! כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו - אתה למה לי? מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר.
ביאור הגמרא: כל כוחו של משה רבנו זה בשביל ישראל, גדולה זו שנתתי, אינה משהו אישי בשבילך. הגמרא בסנהדרין (לו.) אומרת: מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. בימי יהושע היו זקנים וכן בכל הדורות היו גדולים ולא היה אחד שהיה גדול מכולם. אומר רש"י: במקום אחד - תורתן וגדולתן של ישראל באדם אחד. קשה מה רש"י בא להוסיף הרי זו חזרה על דברי הגמרא! אלא שרש"י בא ללמדנו שגדולת משה היא גדולתן של ישראל, שישראל הוציאו מתוכם ענק כזה זו הופעה של כלל ישראל. זו הופעת התורה והגדולה של ישראל. לא שדור זה זכה שיש בו אדם גדול אלא שדור זה היה גדול כל כך שיצא ממנו ענק כזה, ואותו דבר היה בדורו של רבי. וכאשר ישראל חטאו אומר הקב"ה למשה: משה, רד מגדולתך.
"מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר". ניתן להסביר שמשה רבנו נפל ברוחו האישי. אך ניתן לבאר שלא היה לו כח כיוון שה' לקח ממנו את הכח. לא שמשה מצטער על כך שהוא יורד מגדולתו, אלא שה' נתן לו כח ונתן לו גדולה ועכשיו לקח ממנו את הגדולה.
משה אוחז בבגדו של ה'
בהמשך הגמרא (ברכות שם):
וכיון שאמר: "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם" (דברים ט, יד), אמר משה: דבר זה תלוי בי - מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים. משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה, והיה אוהבו יושב לפניו ומתירא לומר לו דבר. אמר המלך: אלמלא אוהבי זה שיושב לפני הרגתיך! אמר: דבר זה תלוי בי - מיד עמד והצילו. "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב, י) וגו' - אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו; מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו, ואמר לפניו: ריבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם.
משה הבין מתוך דברי ריבונו של עולם: "הרף ממני" שהוא מחזיק כביכול בקב"ה והוא יכול לעצור את הגזירה. והבין משה שריבונו של עולם רומז לו שהוא לא רוצה להשמיד את עם ישראל ושמשה מכוחו של עם ישראל יכול לבוא לבטל את הגזירה. ולא ניתן לומר שכאילו משה יכול לעכב את הקב"ה מלעשות פעולה, אלא הכוונה שמשה יכול לבוא רק מכוחו של עם ישראל.
"תפסו בבגדו" - מדייק הצל"ח (שם) שהקב"ה מופיע במידותיו וכאשר הוא מופיע במדת הרחמים מתארים את ה' כאילו הוא לבוש בבגדי לבן, וכאשר ה' מופיע במדת הדין מתארים אותו כלבוש בבגד אדום – "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ" (ישעיהו סג, ב). כל הופעה אלוקית מתגלית על ידי לבוש מיוחד. וכאן משה תופס בבגדו, הכוונה שתופס את המידה שהתגלתה כאן, ומדה זו היתה מדת ההקפדה. משה תפס במידה זו ועורר בקשת רחמים גדולה שתסלק את מידת הדין.
נפילת ישראל – חילול ה'
משה אומר לקב"ה שאי אפשר לפגוע בישראל, פגיעה בישראל זה חילול ה'. "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שמות לב, יב) המצרים יגידו שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים והבטיח להם להביאם לארץ ישראל וכעת מתברר שאין לקב"ה מספיק כוח להכניסם לארץ. נגד מצרים הי נלחם והצליח אך לא נגד שלושים ואחד מלכים של ארץ ישראל. וכך גם אומר משה בחטא המרגלים, "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ" (במדבר יד, טז). כל העולם כולו נוכח שאתה הוצאת את עם ישראל ממצרים, כולם יודעים שעם זה הוא עם שלך. בכל העולם התפרסם קידוש ה' של יציאת מצרים ועכשיו יהיה חילול ה'.
אומר רבי יעקב מליסא בפרושו להגדה "מעשה ניסים" (על עבדים היינו), זה שהקב"ה עשה לנו את הנסים במצרים זה קשר את שמו בשמנו וזה מחייב אותו במשך כל הדורות להגן על ישראל. כל רעה שקורת לישראל זה חילול ה' כיוון שהם עמו. וזה מה שאומר דוד המלך "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו, י-יא) חסד זה הוא לעולם. הפרסום שהיה על ידי נס זה הוא מחייב את ריבונו של עולם לכל הדורות. וזה מה שאומרת הגמרא (ברכות שם) בהמשך:
"מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'" (במדבר יד, טז), "יכול ה'" מיבעי ליה! - אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, עכשיו יאמרו אומות העולם: תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: והלא כבר ראו נסים וגבורות שעשיתי להם על הים! - אמר לפניו: ריבונו של עולם, עדיין יש להם לומר: למלך אחד יכול לעמוד, לשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד. אמר רבי יוחנן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה – שנאמר: "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך" (שם כ). תני דבי רבי ישמעאל: כדבריך עתידים אומות העולם לומר כן. אשרי תלמיד שרבו מודה לו. "וְאוּלָם חַי אָנִי" (שם כא). אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד, שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, החייתני בדבריך.
ה' אומר למשה החייתני, החזרת לי את השמחה בזה שלימדת זכות על ישראל.
תקומת ישראל – קידוש ה'
רבנו נסים גאון מסביר כאן (על גמרא זו) הסבר נפלא:
ופירושה אנו מזכירין. דע לך כי החיים והיכולת שתי מדות הן ממדותיו של הקדוש ברוך הוא, שהן מדות עצמו וגדולתו שאינן נחלפין ממנו כלל. כי הכח והיכולת אינם נמצאים אלא במי שהוא חי ומי שהוא חי העולמים שלא יתמו שנותיו אי אפשר שלא יהיה יכול. וזה הדבר אף על פי שהוא שריר ומקויים בסברא יש לו חיזוק מן הכתוב. והיינו דכתב רחמנא "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם" (דברים לב, מ), פתח בזיכרון היד שהוא היכולת וסיים בזכר החיים: ואמר "חַי אָנֹכִי לְעֹלָם" קיימת לו היכולת מפני שהוא חי העולמים. ובעת שאירע מעשה המרגלים ואמר הקדוש ברוך הוא להשמידם לאומתו, נגש הנביא עליו השלום בתפלה בעדם ואמר בכלל דבריו: "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת", ולפי שידע הקדוש ברוך הוא כי אמת דבר וכי אם הוא משמיד את העם במדבר ואינו מכבש לפניהן את ארץ כנען האומות אומרים עליו כי קצרה ידו ותשש כחו ואינו יכול לעמוד כנגד ל"א מלכים ולגרשם מפני בניו, ולפיכך קבל תפלתו בעדם ונעתר לו ואמר: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך". ואמר לו אחר כן: "וְאוּלָם חַי אָנִי: הודיע לנביאו שבודאי אילו השמידם לעם היו האומות אומרים שאין לו יכולת ולא היו מכירין גבורתו, והואיל ואין מתברר להם שהוא יכול גם כן אין מתברר להם שהוא חי. והנה בשביל עתירת הנביא בעד העם הודו האומות כי יש להקב"ה החיים לעלמין, ונתברר להם שהוא חי וקיים. וזכה הנביא לשבח בשביל זה הדבר כי בשביל עתירתו נודעה גדולתו של מלכנו ועצמו וגבורתו ונתפרסמו בקצות הארץ, ונתברר ונתקיים כי הקדוש ברוך הוא יתעלה שמו חי בעצמו. ולפיכך אמר לו רחמנא: "וְאוּלָם חַי אָנִי", אחר שאמר במדבר "כִּדְבָרֶךָ" תיכף לה. ודרשי ליה רבנן החייתני בדבריך כלומר שבשביל עתירתך גרם הדבר ונתברר לאומות שאני חי.
חי אני פירושו: אתה גרמת שהעולם מכיר שאני חי, שאם לא הייתי מראה את כוחי ולא הייתי מביאם לארץ ישראל היו רואים שאין לי כח והיו אומרים שאיני חי כביכול. מי שחי לעולם גם כוחו בלתי מוגבל. לפי פירוש זה אין פירוש "החייתני" - גרמת לי שמחה בזה שלימדת עליהם זכות ופייסת אותי, אלא שגרמת שהופעת ה' בעולם תהיה בגלוי ויאמרו העמים שה' חי לעולם. ומסיים דבריו:
וזה הוא צד התירוץ של זה הדבר, והיה נעלם מאד וסייעני הקדוש ברוך הוא לגלותו ולפרשו ולא ראיתי אדם שקדמני לזה התירוץ. וזה הפירוש יהיה שמור בידך.
רב ניסים גאון שמח בפירוש זה.
לסיכום: עם ישראל הם עמו ונחלתו של ריבונו של עולם והקב"ה שם את שמו בשמנו וכל מה שקורה לעם ישראל קשור בשמו יתברך, כאשר ישראל נגאלים וחוזרים לארץ ישראל הם מקדשים שם שמים. הקידוש ה' הכי גדול זה קידוש ה' כללי. יש קידוש ה' פרטי שאדם מתאמץ לקיים מצווה ואם הוא מתאמץ מאוד זה קידוש ה' גדול, וכמה שיותר קשה להתגבר ולקיים או לא להיכשל - זה יותר קידוש ה', אך זה קידוש ה' פרטי. ויש קידוש ה' כללי שמלמדנו יחזקאל כאשר עם ישראל נמצא בגלות מתחלל שמו של ה'. וכאשר עם ישראל נגאל מפסיק חילול ה' ומתחיל קידוש ה', וזה קידוש ה' הגדול שעם ישראל מופיע בגדולתו ובבריאותו ואמונתו. ואפילו בהופעת עם ישראל בצדדים החומרים הממוניים יש קידוש ה', כיוון שאנו עמו - אם טוב לעם ישראל זאת אומרת שהקב"ה הודף את שנאת הגויים ונותן לעמו לגדול ולהתפתח, וזו התקופה בה אנו חיים. הרב צבי יהודה ביום הבחירות היה מאד שמח, סוף סוף יש לנו מדינה וממשלה משלנו, ואנו לא תלויים באחרים רק ריבונו של עולם מעלינו, זה קידוש ה'. שנזכה לגאולה שלמה וקידוש ה' הגדול.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
