ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- יסודות בדיני ממונות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מרדכי בן ברוך ז"ל
תוספות סנהדרין ו ע"א ד"ה 'צריכה קניין'
תוספות קידושין טז ע"א ד"ה 'והרב שמחל'
קצות החושן סימן יב סק"א, וסימן קנ"ג סק"ג.
מחנה אפרים הלכות זכיה מההפקר סימן י"א
טור חושן משפט סימן קנ"ג (כד) - מחלוקת ראשונים בחזקת תשמישין אם צריכה קניין
רשב"א בבא בתרא כ"ח ע"ב ד"ה 'גמרא אלא מעתה כל חזקה שאין עמה טענה' וכו'.
מחילה - צריכה קניין?
התוספות 1 דנים בהרחבה בשאלה האם מחילת חוב צריכה מעשה קניין, ומביאים מספר ראיות שאין צורך בקניין כדי לתת תוקף למחילה. אחת מראיותיהם היא הגמרא בקידושין 2 שהקשתה לשם מה יש צורך בשטר שחרור לעבד עברי, הרי יכול לומר לו בפני שנים 'זיל!' (לך), ומתרצת הגמרא 'עבד עברי גופו קנוי', ומכאן שאם יש רק שעבוד של העבד כלפי אדונו - מספקת אמירה בלבד. ומבארים התוספות שודאי לא מדובר שעשה קניין, שאם כך לא מובן תירוץ הגמרא 'עבד עברי גופו קנוי', עדיין אפשר לשאול לשם מה יש צורך בקניין - הרי אמר שמואל 'המפקיר עבדו יצא לחרות, וא"צ גט שחרור!' אלא ודאי שכוונת שאלת הגמרא היא שאת מה שכותב בשטר - 'זיל' - יאמר לו בעל פה.
התוספות בקידושין 3 כתב שניתן לדחות הוכחה זו: "דכיון שהוא מוחזק בגופו, אין לך קניין גדול מזה". ועתה עולות שתי שאלות:
א. דחיית התוספות בקידושין נראית כה פשוטה עד שיש לשאול כיצד א"כ מביא התוספות בסנהדרין ראיה משם? הרי באמת 'אין לך קניין גדול מזה!'
ב. מה בין שחרור עבד למחילה על הלוואה? הרי בכל הלוואה הלוה מוחזק בחוב, וא"כ תוספות לא היו צריכים לומר שאין ראיה משחרור עבד למחילת חוב, אלא שהדיון אם מחילה צריכה קניין כלל אינו מתחיל, שהרי תמיד מי שמוחלים לו מוחזק בדבר "ואין לך קניין גדול מזה!"
מחילה בלב
הקצות 4 דן בשאלה אם מחילה יכולה להיות בלב, ומביא בשם המהרש"ל שאם אומר בלבו שמוחל לחבירו ואח"כ מחליט לחזור בו - אינו יכול לחזור ולתבעו, שמחילה בלב הריהי מחילה. וכן הוכיח הסמ"ע מהמשנה 5 האומרת שאלמנה שלא תבעה כתובתה 25 שנים - מחלה כתובתה, וודאי לא מדובר שנעשה על המחילה קניין שא"כ אין צורך ב- 25 שנים. מהראיה האחרונה אף מוכח שגם יש שטר מועילה מחילה בלב.
הקצות מקשה על שיטת המהרש"ל והסמ"ע - היכן מצינו שמועילה מחשבה? אפילו בהפקר והקדש לא מועילה מחשבה, לבד מקדשי מזבח לגביהם מובא פסוק מיוחד 'כל נדיב לב!' ומביא הקצות את דברי המוהרי"ט, שדן בשאלה אם מועילים דברים שבלב והעלה "דהיכא שידוע לכל העולם מה שבליבו, כגון שלש שנים דחזקה, מהני דברים שבלב..." וכתב הקצות "ועיין שם דהוא אמיתי". כלומר אם התנהגותו מוכיחה שמחל הרי אין זה בגדר 'דברים שבלב'. וכן כתב המרדכי שאם אדם נדר באונס - כגון שנודר שלא יאכל פירות אך ידוע לכל שהדבר נעשה באונס, ברור לכל אדם שכוונתו רק לאותו יום, אף שלא אמר זאת בפירוש. וממילא אין כל ראיה מאשה שלא תבעה כתובתה, שכן גם שם ברור לכל אדם שמחלה. ראיה נוספת מהגמרא במסכת שבת 6 , שהקשתה לדברי ב"ש שאסרו שביתת כלים כיצד אנו מחממים כלים בשבת? ועונה "סתם כלים בין השמשות אפקורי מפקר להו". ולא מצאנו שאדם צריך להפקיר בפיו.
מחילה - הקנאה או הסתלקות?
המחנה אפרים חוקר חקירה נוספת בדין מחילה - האם מחילה היא הקנאה או הסתלקות. הוא תולה שאלה זו בשאלה אם מועילה מחילה בעל כרחו של הלוה, ומביא שהדבר נתון במחלוקת: בתורה אנו למדים על דין היעוד - היכולת של אדם לקדש את אמתו העבריה, ע"י מחילת החוב שהיא חייבת לו. התוספות בקידושין 7 מבאר שלמרות שלקטן אין זכיה ההתורה ואם כן השפחה אינה יכולה לקבל את הקידושין הדבר מועיל "שאינה אלא מחילת שעבוד בעלמא". והבין המחנה אפרים בכוונת דבריהם, שמחילה אינה הקנאה אלא הסתלקות המלוה מהשעבוד, וממילא אין היא תלויה בצד השני. ומוסיף המחנ"א שמדברי הריטב"א בשם רבו 8 משמע שמחילה היא הקנאה, וממילא אין אפשרות להקנות בעל כרחו.
ניתן לתלות את חקירתו הראשונה של המחנה אפרים - האם מחילה מועילה בלב - בחקירה אם מחילה היא הסתלקות. אם מחילה היא הסתלקות הרי זה דבר שבין האדם לבין עצמו, וממילא היא מועילה גם בלב, כפי שכתב המאירי שביטול חמץ מועיל בלב, משום שזהו דבר בין אדם לעצמו. אך אם היא הקנאה אין סיבה שתועיל בלב, שהרי זה דבר שבין האדם לבין אחרים.
ניתן לבאר באופן נוסף את תלות זו, שהסתלקות היא מצב פסיבי , שאין האדם מקפיד על החוב ולא איכפת לו ממנו - בדומה לגדרו של 'יאוש' שאינו אלא מצב נפשי של האדם ביחס לחפץ, וכיון שכך - ברור שאין צורך בדיבור. לעומת זאת הקנאה היא פעולה חיובית , ופעולות יש לפעול בפועל ולא להסתפק בלב.
נפק"מ בשאלה אם מחילה היא הסתלקות או הקנאה היא כאשר יש חוב המתחדש ללא הרף, לדוגמא - אדם שחייב במזונות אשתו והיא מחלה לו. האם יועיל הדבר מכאן ולהבא? אם מחילה היא הסתלקות הרי אדם יכול להסתלק רק ממה שכבר חייבים לו, אך לא מחוב שיתחדש בעתיד; אך אם נאמר שמחילה היא הקנאה פירושו של דבר שהיא מחזירה את השעבוד אל הבעל, הבעל קונה אותו - ויותר לא יהיה חייב לשלם לה.
מחילה על השתמשות
נחלקו הראשונים 9 האם מחילה על השתמשות מועילה: אדם בנה כותל בחצירו, וחבירו מניח עליו קורות. והבעלים שתק. לאחר זמן תבעו הבעלים מהמשתמש לסלק את קורתו, והלה טוען - מחלת לי! הבעלים טוען שאמנם מחל עד עכשיו אבל לא מכאן ואילך. הטור 10 (חו"מ קנג) מביא שלפי הרשב"ם חזקת תשמישין צריכה טענת קניין, כלומר המשתמש צריך לטעון שעשה קניין על השימוש, אך אם הוא עצמו מודה שלא נעשה על כך קניין הרי שגם לדבריו אין למחילה תוקף. לעומת זאת, לפי הגאונים מספיקה מחילה בלי טענה.
הקצות שואל על שיטת הגאונים - איך יתכן שהמשתמש יזכה בזכויות השימוש ללא מעשה קניין? הקצות דן בכך בהרחבה, וכותב שאפשר שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים, ולפי הרמב"ם שסובר שקרקע נקנית באכילת פרותיה כך גם חפץ נקנה בשימושיו. אולם ראשונים רבים חולקים על הרמב"ם, וביניהם גם ראשונים הפוסקים שחזקת תשמישין אינה צריכה קניין, ועל כן מחדש הקצות שכל המחלוקת היא האם ניתן לקנות את גוף החפץ ע"י שימוש בו, כגון את הקרקע משום אכילת פרותיה, אך השימוש עצמו - אכילת הפירות - ודאי נקנה 11 .
נחזור לשאלה על התוספות בסנהדרין - כיצד ניתן להביא ראיה משחרור עבד, הרי שם העבד מוחזק בעצמו, כפי שדחו התוספות בקידושין?
כדי לענות על כך, נתבונן בשיטת הרשב"ם: מה יהיה הדין אם יטען המשתמש 'אתה מחלת לי ואני עשיתי קניין'? הרשב"ם אומר שטענה זו כלל אינה תופסת, וטעמו הוא שהבעלים מבחינתו מעולם לא התכוון להקנות אלא רק הרשה לחבירו להשתמש, והקניין שעשה המשתמש אינו על דעת הבעלים ואין סיבה שיועיל. נראה שהרשב"ם סובר שמחילה היא הסתלקות, אך אם נאמר שמחילה היא הקנאה, אין סיבה שמעשה הקניין לא יועיל.
מעתה ניתן לומר שלפי התוספות בקידושין סובר שמחילה היא הקנאה, ולכן כאשר האדון מוחל לעבד על שעבודו מועילה תפיסתו של העבד בעצמו. אך לדעת התוספות בסנהדרין מחילה היא הסתלקות, וממילא תפיסתו של העבד בעצמו אינה מועילה - האדון מעולם לא אמר לעבד לעשות מעשה קניין בעצמו.
לפי התוספות בסנהדרין יש צורך אפוא בקניין ממש, ואילו לפי התוספות בקידושין כל מציאות של קניין מועילה.
שאלנו עוד - מדוע לא נאמר לפי התוספות בקידושין שבכל מחילה יש קניין, שהרי הלוה מוחזק בנכסיו? נראה לומר שהתוספות בקידושין סובר שאם מחילה צריכה קניין משמעות הדבר שהשעבוד שיש למלוה בחפץ הוא ממשי, והוא כעין שותף, וממילא צריך לעשות קניין ממשי ואין די במחילה, אף שמחילה היא הקנאה. לעומת זאת בעבד די במחילה מפני שהמחילה היא על גופו עצמו , ולכן המוחזקות היא עצמה נחשבת מעשה קניין. מה שאין כן בממונו של המשועבד, שאע"פ שהוא מוחזק בו - אין זה מעשה קניין 12 .
^ 1 ו ע"א ד"ה צריכה קניין.
^ 2 ט"ז ע"א.
^ 3 ד"ה והרב שמחל על גרעונו.
^ 4 סימן י"ב סק"א.
^ 5 כתובות קד ע"א.
^ 6 י"ח ע"ב.
^ 7 י"ט ע"ב ד"ה אומר אדם.
^ 8 קידושין שם.
^ 9 בבא בתרא ו ע"א.
^ 10 חו"מ סימן קנ"ג.
^ 11 נראה לבאר באופן שונה מהקצות את שיטת הגאונים. כאמור, לפי הקצות, אין מחלוקת עקרונית בין הראשונים על כך שחזקת תשמישים צריכה קניין, והמחלוקת היא רק האם להחשיב את השימוש כמעשה קניין. אולם מצאנו ראשונים לפיהם אין צורך בקניין כלל: הגמרא בתחילת פרק שלישי בב"ב דנה בטיבה של חזקת קרקעות, ושואל שם הרשב"א מדוע לא נאמר שחזקה מועילה משום מחילת הבעלים? הרשב"א מדמה זאת הרשב"א לשיטת הגאונים שחזקת תשמישים אינה צריכה קניין, ומתרץ "דקרקע אינה נקנית במחילה אלא במכירה ונתינה, אבל שעבודים שיש להם חזקה בטענת סבלנות - נקנים הם במחילה... שאין זה כנותן קרקע אלא כמוחל על שעבודים". בפשטות נראה מדברי הרשב"א שמחילה על שעבודים, ובכלל זה חובות, כלל אינם צריכים קניין. בטעם הדבר נראה ששעבודים אינם חפץ ממשי אלא זכות מופשטת של השתמשות. כמובן ששיטה זו תיתכן רק אם נאמר שמחילה היא הקנאה, אך אם היא הסתלקות - זכותו של הבעלים לומר שעד עתה לא הקפיד, ועכשיו הוא מקפיד.
^ 12 לשומעי השיעור - הרב חזר בו מתשובתו שנאמרה בשיעור עצמו, ולכן תשובה זו שונה מהתשובה שנאמרה בשיעור.
^ 2 ט"ז ע"א.
^ 3 ד"ה והרב שמחל על גרעונו.
^ 4 סימן י"ב סק"א.
^ 5 כתובות קד ע"א.
^ 6 י"ח ע"ב.
^ 7 י"ט ע"ב ד"ה אומר אדם.
^ 8 קידושין שם.
^ 9 בבא בתרא ו ע"א.
^ 10 חו"מ סימן קנ"ג.
^ 11 נראה לבאר באופן שונה מהקצות את שיטת הגאונים. כאמור, לפי הקצות, אין מחלוקת עקרונית בין הראשונים על כך שחזקת תשמישים צריכה קניין, והמחלוקת היא רק האם להחשיב את השימוש כמעשה קניין. אולם מצאנו ראשונים לפיהם אין צורך בקניין כלל: הגמרא בתחילת פרק שלישי בב"ב דנה בטיבה של חזקת קרקעות, ושואל שם הרשב"א מדוע לא נאמר שחזקה מועילה משום מחילת הבעלים? הרשב"א מדמה זאת הרשב"א לשיטת הגאונים שחזקת תשמישים אינה צריכה קניין, ומתרץ "דקרקע אינה נקנית במחילה אלא במכירה ונתינה, אבל שעבודים שיש להם חזקה בטענת סבלנות - נקנים הם במחילה... שאין זה כנותן קרקע אלא כמוחל על שעבודים". בפשטות נראה מדברי הרשב"א שמחילה על שעבודים, ובכלל זה חובות, כלל אינם צריכים קניין. בטעם הדבר נראה ששעבודים אינם חפץ ממשי אלא זכות מופשטת של השתמשות. כמובן ששיטה זו תיתכן רק אם נאמר שמחילה היא הקנאה, אך אם היא הסתלקות - זכותו של הבעלים לומר שעד עתה לא הקפיד, ועכשיו הוא מקפיד.
^ 12 לשומעי השיעור - הרב חזר בו מתשובתו שנאמרה בשיעור עצמו, ולכן תשובה זו שונה מהתשובה שנאמרה בשיעור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
