ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְעַל-כֵּן נִמְצָא הַכָּתוּב יְתָאֵר הש"י בְּמֶלֶךְ וְאָב וּבָעַל. בְּמֶלֶךְ — "כִּי מֶלֶךְ כָּל-הָאָרֶץ אֱלֹהִים" [תהלים מז, ח]; "כֹּה-אָמַר יְיָ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ" [ישעיהו מד, ו]; "יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ" [שם לג, כב]. בְּאָב — "כִּי-אַתָּה אָבִינוּ, כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ" [שם סג, טז]; "הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ" [דברים לב, ו]. וְכֵן רַבִּים. וְזֶה, כִּי כְמוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ וְהָאָב מַשְׁלִימִים צָרְכֵי הָעָם וְהַבֵּן, וְלֹא יְבֻקַּשׁ מֵהֶם אֶלָּא שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמָרְנוּ — כֵּן הש"י מַשְׁלִים צָרְכֵי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יְבַקֵּשׁ מֵהֶם רַק לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב [ישעיהו מג, ז]: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו".
האשמת ה' את ישראל
וְעַל-כֵּן נִמְצָא הש"י מַאֲשִׁים אֶת יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹהֲגִים בּוֹ כָבוֹד כְּדֶרֶךְ הַבֵּן עִם הָאָב, וּמוֹרָא כְּדֶרֶךְ הָעֶבֶד עִם אֲדוֹנָיו — אָמַר [מלאכי א, ו]: "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו; וְאִם-אָב אָנִי, אַיֵּה כְבוֹדִי? וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי, אַיֵּה מוֹרָאִי?". וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ זוּלָתוֹ, כִּי הוּא מוֹלֵךְ עַל כָּל הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה-עָשָׂר מִשֵּׁנִי — מִכָּל-מָקוֹם, הָיָה מַאֲשִׁים אֶת יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹהֲגִים [בּוֹ כָּבוֹד] כָּרָאוּי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים אֶל שֶׁיָּחוּל אוֹ יִדְבַּק בָּהֶם הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי וְהַשְׁגָּחָתוֹ לְשָׁמְרָם מִמִּקְרֵי הַמַּעֲרֶכֶת*, אֲשֶׁר לֹא יָחוּל אֶלָּא עַל הַמֵּכִין עַצְמוֹ לְכָךְ; וְזֶה, בְּשֶׁיְּכַבֵּד אֶת הש"י כְּבֵן לְאָב וְיִירָא מִלְּפָנָיו כְּעֶבֶד מִלִּפְנֵי אֲדוֹנָיו. וְכֵן אָמַר הַנָּבִיא: "אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם-לֹא תָשִׂימוּ עַל-לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי וגו' וְאָרוֹתִי אֶת-בִּרְכוֹתֵיכֶם*" וגו' [שם ב, ב]; "תְּנוּ לַייָ אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד" וגו' [ירמיהו יג, טז].
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
122 - לימוד שבועי באמונה ה-יא חשוון תשע"ו
123 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ד'
124 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ה'
טען עוד
וְכֵן יְדַמֶּה הַכָּתוּב אַהֲבַת הש"י לְיִשְׂרָאֵל אֶל הָאַהֲבָה הַיַּחֲסִית אֲשֶׁר בֵּין הַבַּעַל לָאִשָּׁה — אָמַר: "כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ" [ישעיהו נד, ה]; "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה" [הושע ב, כב]; "תִּקְרְאִי אִישִׁי" [שם, יח]; "רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ, כִּי-הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ" וגו' [שם, ד] — כְּלוֹמַר, לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה נוֹהֶגֶת כַּאֲשֶׁר רָאוּי שֶׁתִּתְנַהֵג הָאִשָּׁה עִם בַּעְלָהּ. וְזֶה לְהוֹרוֹת כִּי כְמוֹ שֶׁהַבַּעַל יְחֻיַּב לְהַשְׁלִים כָּל צָרְכֵי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַח וְיִחֵד אוֹתָהּ לוֹ מִזּוּלָתָהּ מִן הַנָּשִׁים, כֵּן רָאוּי לְהַשְׁלִים הש"י כָּל צָרְכֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הָעָם אֲשֶׁר בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְעַל-כֵּן רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל לֶאֱהֹב וּלְכַבֵּד אוֹתוֹ וּלְיִרְאָה מִפָּנָיו וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו וְחֻקָּיו וְשֶׁלֹּא לֶאֱהֹב זוּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר תְּחֻיַּב הָאִשָּׁה לְכַבֵּד אֶת בַּעְלָהּ וְלֶאֱהֹב אוֹתוֹ וּלְיִרְאָה מִפָּנָיו וְשֶׁלֹּא לֶאֱהֹב זוּלָתוֹ.
____________________________________
מִמִּקְרֵי הַמַּעֲרֶכֶת – פגעי העולם. וְאָרוֹתִי – לשון קללה, אקח את הברכה מאיתכם.
ביאורים
כפי שראינו אתמול, רבי יוסף אלבו מבאר שאי אפשר להגדיר את האהבה של ה' לישראל אלא כאהבה יחסית. אהבה יחסית היא האהבה הקיימת בין מנהיג למונהגיו, ובין כל זוג שיש ביניהם יחסי נותן ומקבל הדדיים. שלשה סוגים של אהבה יחסית מצאנו – בין המלך לעמו, בין האב לבנו ובין איש לאשתו.
בפסוקי התנ"ך אנו רואים שה' נקרא אב, מלך ובעל. כפי שראינו אתמול, כינויים אלו אינם באים לבטא את סוג האהבה הטבעית, אלא דווקא את האהבה היחסית שיש בין ה' לישראל.
הגדרת היחס והאהבה של ה' לעם ישראל כיחס של מלך ואב מלמדת אותנו על היחס הדו כיווני שקיים: בדומה למלך ולאב שעוסקים בדאגה ובהשלמה של צרכי הנתין והבן, גם ה' עוסק בהשלמת הצרכים שלנו. ומצד שני, גם אנחנו נתבעים לנהוג בו כבוד, ולכבד את שמו.
התביעה המופנית כלפינו כנתינים ובנים של ה', היא המביאה לכך שהיחס המיוחד הקיים לעם ישראל יוכל להופיע בעולם, ועם ישראל יזכה שהשפע האלוהי יתגלה כלפיו. כאשר אנחנו מתנהגים כבניו של ה', אנחנו זוכים גם להיראות כבניו של מלך מלכי המלכים, ולזכות בכל השפע האלוהי.
מערכת יחסים נוספת שבה מכנים הנביאים את הקשר שבין ה' לעם ישראל, היא מערכת היחסים שבין בעל לאישה. לבד מהמחויבות של הבעל לאשתו, הדומה למה שראינו בביטויים הקודמים, מתחדש בביטוי זה יסוד נוסף – התביעה כלפינו לאהוב את ה' בלבד ולא זולתו, לכבדו ולירא מפניו, כמו שהאישה מחויבת לבעלה בלבד ולא לזולתו.
הרחבות
• אהבת איש ואישה בין הקב"ה לעם ישראל
וְכֵן יְדַמֶּה הַכָּתוּב אַהֲבַת הש"י לְיִשְׂרָאֵל אֶל הָאַהֲבָה הַיַּחֲסִית אֲשֶׁר בֵּין הַבַּעַל לָאִשָּׁה. כותב רבי יהודה אבן שועיב : "דימה אהבת השם לישראל כחשק החתן לכלה, ואילו היה יודע משל אחר יותר נחמד היה מדמהו בו, אבל לא מצא אהבה רבה וחשק גדול כחשק חתן וכלה. וכן הקדוש ברוך הוא גילה אהבתו וחיבתו לישראל מה שלא עשה לשום אומה ולשון" [דרשות על התורה, מדרש שיר השירים].
מה הייחודיות של אהבת איש ואישה? כותב רבי לייב מינצברג : "ה'דוד' (האיש) אינו צריך לצווֹת, כי הרעייה לומדת להבין את נטיית לבו ומעצמה עושה את רצונו... אף פעם לא מצינו תביעה בתורת 'דוד' הדורש שמצד היותנו רעיה עלינו לעשות רצונו, כי עצם הדרישה אין לה מקום ביחס של דוד ורעיה, כלומר, אם יש צורך לתבוע אין זה מצב של דוד ורעיה... ובחינת יחס זה של בחינת 'רעיה', התבלט ביותר בתקופה שעם ישראל התחיל לעסוק בתורה שבעל פה, שמשמעות הדבר היא שאין עושים רק את מה שחייב אותנו נותן התורה במפורש, אלא מתבוננים בעומק דבריו לדעת ולהשכיל מה הוא רצונו יתברך, בכדי להתנהג כן... וכנגד זאת גם היחס בין הקב"ה לכנסת ישראל, כאשר מתנוצץ בחינת יחס זה של רעיה אין כנסת ישראל צריכה לבקש את צרכיה אלא הקב"ה ממלא את כל מאוויה (רצונותיה) כדוד היודע בעצמו למלא משאלותיה של הרעיה" [בן מלך, חכמה ומוסר, עמ' כג-כד].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
