ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
התחלנו השבת את ספר שמות, הספר השני של חמישה חומשי תורה. בסיום ספר בראשית הזכרנו את המדרש שבפרשת בראשית נאמר חמש פעמים אור, כנגד חמישה חומשי תורה (בראשית רבה ג, ה):
אמר רבי סימון: ה' פעמים כתיב כאן "אורה", כנגד חמשה חומשי תורה. "ויאמר אלהים יהי אור", כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את עולמו. "ויהי אור", כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה...
"יהי אור" זה כשהאור עדיין לא מופיע, ורק אחר כך - "ויהי אור". מתי נעשה האור - בספר שמות. בספר בראשית הקב"ה מופיע בתוך הטבע בצורה נסתרת. הוא לא מתגלה כשולט על הטבע ומשנה סדרי בראשית, אלא כיוצר העולם, והטבע כולו נראה מסודר בלי יוצאי דופן - הקב"ה לכאורה מסתתר בתוך המציאות. בספר שמות הקב"ה מתגלה כשולט על הטבע בניסים ונפלאות שהוא עושה. השכינה מתגלה בעולם, בהתחלה ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף, אחר כך במתן תורה שהיה שיא של הופעה אלוקית בעולם, ובהמשך בצורה קבועה במשכן. הקב"ה שוכן אתנו באופן קבוע. "ויהי אור" - האור הופיע והתגלה.
ספר שמות כשמו כן הוא. שם זה גילוי, וכל שם מבטא הופעה מציאותית מסוימת. ריבונו של עולם הוא מעל כל השמות, וכל השמות קשורים בהופעות שלו כלפינו, איך הוא מתגלה אלינו ואיך אנחנו רואים אותו. אנחנו רואים את הקב"ה בהופעות שלו בטבע וגם בניסים, הוא מתגלה אלינו כאלוקים, כאדון, כבורא, כטוב ומיטיב, וכן הלאה. יש שם אחד שהוא מעל כל השמות, אבל גם אותו אנחנו מבטאים: שם הוויה. השם הזה מתייחס אלינו בשונה משאר השמות. מציאות עליונה ומוחלטת, אבל גם היא כפי מה שאנחנו מבינים וקולטים. הקב"ה מתגלה בהופעות ואנחנו מבינים שיש נמצא עליון שכל ההופעות נובעות ממנו. גם השם הזה לא מבטא את הגדולה האלוקית כי אין דבר שיכול לבטא אותה, כל ביטוי הוא מוגדר הוא צמצום, אבל הקב"ה הוא למעלה מכל גבול ומכל תואר - ולכן אין לו שם ולא יכול להיות לו שם. ספר שמות הוא ספר ההופעה האלוקית, ספר ההתגלות.
בברכה אנחנו אומרים: "ברוך אתה ה'". לכאורה אי אפשר לברך את ריבונו של עולם - הוא בלתי גבולי ואין משמעות לאמירה שהוא יבורך. התשובה היא שביאור המילים "ברוך אתה ה'" הוא לא שאנחנו מברכים אותו, אלא שממנו הברכה נמשכת, שהוא מקור הברכות. גם במובן הפשוט, בהבנה שאנחנו מברכים אותו - הכוונה שההופעה שלו תתברך, ההתגלות שלו. בכל פעם שהקב"ה משפיע טוב על העולם הוא מתגלה יותר. כל דבר שמופיע בעולם זו התגלות שמו והתגלות פעולותיו, ובברכה אנחנו אומרים ששמו של ריבונו של עולם יופיע בעולם, שהשפע האלוקי יופיע. זה עניינו של הספר הזה, הקב"ה מופיע כשולט על הטבע.
להאמין בבלתי אפשרי
אנחנו ממשיכים בפרשה. התורה מספרת לנו על לידתו של משה רבנו (שמות ב, א-ג):
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים, וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר.
לא היה מוצא בעקבות הגזירה שפרעה גזר, ויוכבד שמה את בנה ביאור בתוך תיבת גומא. המדרש בפרשת וישב אומר (בראשית רבה פח, ז. ראה שיחה לפרשת וישב תשע"ד):
מי היה מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה כמו שנהיה?
אחרי שיוכבד אמו שמה אותו בין קני הסוף והתייאשה מהסיכוי לגדל אותו - מי ציפה שהילד הזה יהיה למה שהוא נהיה - והנה, בת פרעה מוצאת אותו ולוקחת אותו לבית פרעה. כעת הסיכוי שמשה יהיה מושיע לעם ישראל כמעט ירד מהפרק. הרי הוא יתחנך בבית פרעה והוא יהיה מאנשי ביתו, ואין סיכוי שמשה יחזור לעם ישראל! אך משה גדל בבית פרעה, ובכל זאת לא מאבד את הקשר עם עמו ויוצא אל אחיו. אך אחרי שמשה הורג את המצרי שמכה יהודי, הוא בורח ונעלם שוב. כל שלב שאירע בחיי משה הרחיק את הסיכוי שמשה יהיה מושיעם של ישראל. לפי החשבון שלי משה ברח למדין לתקופה של חמישים שנה בערך, חמישים שנה הוא היה רחוק מעמו, ומה הסיכוי שממקום כזה הוא יגיע ויהיה מושיעם של ישראל?
אך באמת, כל שלב שקרה היה בשביל שמשה יהיה מושיעם של ישראל ולא להפך. בת פרעה לא הייתה מוצאת אותו אם אמו הייתה ממשיכה לגדל אותו, ואז משה לא היה מתחנך בארמון מלך ויודע תכסיסי מלכים. אחר כך הוא בורח אל המדבר, אל יתרו, ומשם הקב"ה שולח אותו להושיע את ישראל. לפעמים מה שאנחנו רואים בעיניים שלנו בעיני בשר ודם זו לא המציאות הסמויה שמתרחשת באמת.
גם היום, אנחנו פוגשים מאורעות שנראה כאילו הם מעכבים ומפריעים לגאולה, ולעתיד לבוא יכול להיות שנראה שכל מה שעיכב אותה הוא דווקא מה שהמשיך וקידם אותה, פשוט לא הבנו את המציאות כי לא ראינו את התוצאות של השתלשלות הדברים.
השליח של הקב"ה
משה מצטווה על ידי ריבונו של עולם להישלח לעם ישראל, ומשה לא מקבל את השליחות. "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג, י-יא). אומר על כך המדרש (שמות רבה ג, ד):
אמר ר' יהושע בן לוי: משל למלך שהשיא את בתו ופסק ליתן לה מדינה ושפחה אחת מטרונית.
המלך השיא את בתו, ואמר שיתן לה מדינה וגם שפחה חשובה מאוד.
ונתן לה שפחה כושית.
במקום שפחה חשובה המלך נתן לה שפחה פשוטה.
אמר לו חתנו: לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי?
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולמים! כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה", ועכשיו אתה אומר לי: "לכה ואשלחך אל פרעה"? לא אנכי הוא שאמרת לו "ואנכי אעלך גם עלה"?
ריבונו של עולם, אמרת שאתה בעצמך תוציא את עם ישראל מצרים, ועכשיו אתה שולח אותי? במקום שהגאולה תהיה על ידך אתה מסובב שהגאולה תהיה על ידי שפחה כושית?! כך אומר המדרש. זה בעצם פשט הפסוק "מִי אָנֹכִי" - האם אני זה "אנכי"?! הקב"ה אמר "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו, ד), ואני הוא לא "אנכי"! ריבונו של עולם, אתה צריך להוציא את ישראל ממצרים. מה תשובתו של הקב"ה - "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ". צריך להבין מה התשובה כאן.
חשבתי לומר שיש שני גדרי שליחות. אנחנו אומרים ששלוחו של אדם כמותו (ראה קידושין מא, ב). כשאדם שולח שליח לקדש אשה או לקנות חפץ, והשליח מקיים את השליחות - מי עושה את מעשה הקניין, האם השליח עושה את מעשה והקניין והמשלח קונה, או שהשליח הוא יד ארוכה של המשלח, והמשלח עצמו קונה על ידי השליח - לפי האפשרות השנייה, לא רק שהתוצאה מתייחסת למשלח אלא גם פעולת הקניין משתייכת אליו.
משה מבין שהקב"ה מבקש ממנו להוציא את ישראל ממצרים, בשביל ה'. אתה תהיה המוציא את ישראל ממצרים וכך גם לשון התורה - "וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". התוצאה תהיה מיוחסת לריבונו של עולם, אבל משה יפעל את מעשה ההוצאה. משה רבנו השיב על כך שהוא לא מסוגל "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". תשובתו של הקב"ה היא שהוא מתכוון פה לגדר אחר של שליחות, אין הכוונה שאתה תהיה הפועל של הישועה, אני אהיה הפועל - "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ". ידך תהיה כידי, פיך יהיה כפי, מה שאתה מדבר אל פרעה זה אני מדבר אל פרעה. הקב"ה מלמד כאן גדר חדש של שליחות. משה יהיה שליח של ריבונו של עולם, והקב"ה מגלה שהוא עצמו יהיה יחד עם השליח. אולי אנחנו צריכים ללמוד מכאן על כל התפקידים שהקב"ה מטיל על האדם - הוא בגדר של שליח לעשות את רצון הקב"ה.
אברהם אבינו שולח את אליעזר עבדו בתור שליח לקחת אשה לבנו, והוא משביע אותו שיקיים את השליחות. גם יעקב, כשהוא מבקש מיוסף שיהיה שליח לקבור אותו במערת המכפלה, הוא משביע את יוסף על כך. חז"ל אומרים שגם לפני שאדם בא לעולם, משביעים אותו שיקיים מצוות ולא יעבור עבירות (נדה ל, ב). משמעות הדברים היא שלכל אדם שנברא בעולם יש תפקיד, הוא שליח. שליח לגלות את רצון ה' בעולם, עצם מציאותו מגלה את מציאות ה' בעולם, ויש לו שליחות שרצון ה' יתגלה. התורה מלמדת אותנו שהשליחות הזאת היא מיוחדת, "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ", כל מה שאתה עושה בשליחותי, אני נמצא איתך ואתה לא לבד. יש לך הרבה כוח. יש כאן מסר כללי, משה רבנו מייצג את כל הופעת התורה בישראל. חז"ל פעמים רבות מכנים תלמיד חכם משה, "משה שפיר קאמרת" (ראה שבת קא, ב. סוכה לט, א ועוד), כי תלמידי החכמים הם ההמשך של משה. כל לומדי התורה במשך הדורות הם המשך של משה רבנו, ולכולם הקב"ה אומר: "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ". הקב"ה אתנו. הקב"ה נמצא עם האדם בכל מקום, ולא לחשוש שמא לא נוכל למלא את השליחות. ודאי שנוכל למלא אותה כי הקב"ה אתנו. גם אם יש מעצורים והפרעות הקב"ה אתנו, ובכל מצב שאנחנו נמצאים, אנחנו צריכים לעשות כל מה שביכולתנו.
"אהיה אשר אהיה"
באותו העניין, משה טוען שהוא לא ראוי לתפקיד חשוב שכזה. הקב"ה משיב לו שזה בדיוק הסימן שמשה הוא האדם המתאים. רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר שהקב"ה אמר למשה - אתה אומר שאתה לא מתאים, וזה מוכיח שאתה שליח טוב. אם אדם חושב שהוא מצוין והכי טוב – הוא גאה והוא לא מתאים לשליחות. אתה עניו, אתה אומר שאתה לא מתאים - "זה לך האות כי אנכי שלחתיך". משה שאל עוד שאלה: מהי זכותם של ישראל לצאת ממצרים, הרי הם לא במצב רוחני גבוה כל כך - על זה באה התשובה "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה", אני מוציא את ישראל ממצרים למטרה מסוימת. אתה אומר שעכשיו הם לא ראויים, אבל הם עומדים לקבל תורה ויהיה להם תפקיד מאוד חשוב. יציאת מצרים היא לא בגלל הזכויות שיש לעם ישראל אלא בגלל התפקיד שהוא עומד לקבל.
משה מקבל את הדברים. אומר שהוא ילך לעם ישראל, אך מה הוא יאמר כשישאלו אותו מה שמו של הקב"ה. על כך משיב לו הקב"ה שיאמר להם "אהיה אשר אהיה" - זה השם. מה המובן של השאלה 'מה שמו', מה זה משנה איך קוראים לבורא?
עם ישראל שאל איך זה יכול להיות. איפה הקב"ה היה כל השנים. הם סובלים כבר כל כך הרבה זמן, כבר שמונים שנה, מאז שמשה נולד, המצרים אמרו: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". אנחנו סובלים עשרות רבות של שנים! איך יכול להיות שהקב"ה עוד לא בא, איך הוא רואה את הצרות שלנו, שומע את הצעקות שלנו מתוך העינויים ועבודת הפרך, ועדיין הוא לא הגיע. עם ישראל שואלים את משה, מה המובן של ההנהגה האלוקית באופן הזה, מדוע הקב"ה המתין זמן רב כל כך ואנחנו סובלים לאורך כל הזמן הזה...
הקב"ה עונה למשה שהשם שלו הוא שם עתידי "אהיה". יש פעמים שאני לא מתגלה, אני עומד להתגלות בעתיד. כל הסבל שישראל עוברים הוא בשביל מגמה עתידית. עכשיו הגיע הזמן שאני תתגלה, אבל רק עכשיו ולא קודם. לפעמים אני שוב אסתתר, ולאחר מכן שוב אתגלה, ושוב אסתתר, ועוד פעם אתגלה... ככה זה סדר ההנהגה של הקב"ה בעולמו, לפעמים שמו הוא שם עתידי ולא שם ששייך להווה.
המדרש מבאר בעוד אופן ואומר שהקב"ה אמר שבכל מקום הוא נמצא, אין שאלה איפה מתגלה ריבונו של עולם. הקב"ה מתגלה בעתיד וגם בהווה, גם במציאות הנוכחית בסנה, ובכל מקום. אין לי שם מיוחד שאתה שואל באיזה שם הקב"ה מופיע. "אהיה אשר אהיה" - בכל מקום אני נמצא, "לית אתר פנוי מיניה". זאת התשובה שתאמר להם, "כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג, יד).
תשובותיו של הקב"ה
בהמשך הפרשה משה מקבל את השליחות, אבל הוא חושש שלא יאמינו לו. תתארו לעצמכם שהיום אדם יבוא ויודיע בתקשורת שהקב"ה שלח אותו לגאול את ישראל. מישהו ישמע לו?! אולי אם יש לו מספר תלמידים נאמנים, הם יאמינו... מה פתאום שיאמינו, על סמך מה? הטענה של משה צודקת. חמישים שנה לא הייתי, עכשיו אני מגיע ממדיין, מודיע לעם ישראל שהקב"ה נגלה אלי בהר האלוקים, ואמר לי שאני אלך לגאול את ישראל, בואו נלך לפרעה והוא יוציא אותנו ממצרים. לא מתקבל על הדעת שאדם יאמר דברים כאלה בלי בסיס שמוכיח שדבריו נכונים.
הקב"ה קצת מקפיד עליו. בהמשך אחרי שמשה טוען שהוא גם כבד פה, הקב"ה אומר שהוא ייתן לו אותות, וחז"ל אומרים שבאותות הללו היו רמזים להקפדה של הקב"ה על משה שאמר שישראל לא יאמינו. כנראה שאם משה היה בא לעם ישראל ואומר להם שהם צריכים להיגאל עכשיו, הם היו מקבלים. הרי ניכרים דברי אמת. גם משה ידע שכך צריך להיות, אבל הוא חשב שהוא עצמו כל כך לא מתאים - ואליו לא יאמינו. משה עניו מכל אדם, הוא חושב שהוא הכי פחות ראוי להיות שליח. ישראל מצידם מאמינים ואם יבוא מישהו ראוי הם יאמינו, יאמינו לכל מישהו אחר שיבוא, אבל רק לא לו. "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שם ד, א). משה עניו מכל אדם, זה מה שעשה אותו ראוי להיות המושיע, צריך להיות לא סתם עניו אלא עניו מכל אדם, שהוא בטל ביטול מוחלט, והתוצאות הן שכשהקב"ה מדבר דרכו - דבר ה' נשמע באופן מלא. אין כאן מעורבות שלו שמעבדת את דבר ה' ומשנה אותו. משה הוא צינור שקוף לחלוטין, ולכן הוא הראוי.
ובכל זאת, משה מקבל שני אותות. הקב"ה אומר לו שישליך את המטה - והמטה נהפך לנחש. והקבה אומר לו "הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ" (שם ו) והיד הופכת למצורעת. יש כאן גם רמז על הלשון הרע שמשה אמר על עם ישראל: והם לא יאמינו לי.
יש כאן רעיון יותר עמוק: למשה היו שתי קושיות. הראשונה היא: איך נתגבר על פרעה מלך מצרים, שהוא מלך גדול ועם ישראל כפוף תחתיו ומשועבד לו. לא היה סביר להתגבר על הקושי הזה. זה הנחש, התנין. פרעה הוא התנין. הקב"ה אומר למשה שישליך את המטה והוא נהפך לנחש. הקב"ה אומר לו לאחוז בזנבו והנחש חוזר להיות מטה. אני שולח אותך להתגבר על התנין הזה, על פרעה, ותראה שהוא נהפך למטה. כל הכוח שלו הוא מאת ה', אני יכול להפוך את המטה לתנין, הפכתי את פרעה לתנין - ואני יכול לקחת את התנין הזה ולהפוך אותו בחזרה למטה. אני אעשה לך הדגמה עם המטה שלך, תראה איך הוא הופך לנחש וכשתתפוס אותו הוא יחזור להיות מטה. ריבונו של עולם מנהל את עולמו, אין לך מה לדאוג.
יש שאלה נוספת. הרי ישראל לא ראויים. על זה אמר הקב"ה למשה שיכניס את היד לחיקו, וכשהוא הוציא את ידו היא הייתה מצורעת, לא ראויה. תכניס עוד פעם את היד - "והנה שבה כבשרו". החיסרון שיש לישראל הוא חיצוני, זו צרעת על העור, לא משהו פנימי, החסרונות לא מגיעים לאיברים שהנשמה תלויה בהם. זה משהו מאוד חיצוני ואפשר מיד להשליך את הבגדים הצואים ולטהר את עם ישראל. ישראל בפנימיותם טהורים.
אלו שני סימנים שהקב"ה מסר. גם קצת מוסר, ברמז, וגם תשובות על השאלות היותר עמוקות, איך אפשר להתגבר על פרעה והאם ישראל ראויים. ישראל ראויים, מה שאתה רואה זו לא האמת, לפני ולפנים ישראל הם מאמינים בני מאמינים. כל הקלקולים חיצוניים.
הסדר של הגאולה
משה הולך אל פרעה, "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה" (שם ה, כג). הגאולה מתחילה ומיד יש משבר. יש כאן לימוד שנוגע גם לתקופה שלנו, מתחילים לחזור לארץ ישראל, לבנות אותה, להתקבץ מכל הגלויות ולהשתחרר מעול גויים - ויש מעצורים, משברים, סכנות גדולות יותר ממה שהיו בעבר. ככל שמדינת ישראל מתחזקת כך השונאים מתגברים והאיומים על קיומה גדלים. פעם מדינת ישראל לא הייתה צריכה להתמודד עם סכנה של נשק גרעיני היום היא מתמודדת... הסכנות מתגברות.
כך זה הסדר של הגאולה.
לאחר מכן שוטרי ישראל באים ומתלוננים בפני משה, אתה הבאשת את ריחנו בעיני פרעה. "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ". הקב"ה כבר אמר למשה שזה יהיה סדר הדברים, למה משה מתלונן?
רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה מפרש כאן שמשה לא הצליח להבין את ההתנהגות של שוטרי בני ישראל. הרי פשוט שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה, והכול זה חלק מהגאולה - למה הם פתאום מתלוננים ומתייאשים, זה הסדר, שככל שהולכים ומתקדמים יש ניסיונות נוספים לעצור את הגאולה, הרי ריבונו של עולם הוא זה ששולט בכל המציאות. משה מאמין באמונה שלמה שהכול מאת ה' והכול לטובה, ובגלל זה הוא לא מבין את התלונות של השוטרים. לכן הוא אומר: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה", למה נתת להם יצר הרע, בגללו הם חושבים שאתה עוצר את הגאולה ולא יכול להציל אותם, חס וחלילה. למה עשית אותם רעים, למה הכנסת בהם יצר הרע. אם הם לא במדרגה כזאת שהם מבינים את התהליך של הקב"ה - אני לא מתאים לתפקיד הזה.
תשובתו של הקב"ה היא שהיא הנותנת. הנפילות האלה הן חלק מהסדר. "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה". גם הנפילות שבתוך ישראל, גם הייאוש, החולשות והנפילות, הכול הוא חלק מהבניין שצריך להיבנות. הקב"ה יוציא את ישראל ביד חזקה, וכתוצאה מהקשיים הגדולים שנלווים לגאולה עם ישראל יגיע לאמונה חזקה. אמונה חייבת לעבור דרך משבר, דרך קשיים וחולשות. רק כך האמונה מופיעה בצורה יותר גדולה ויותר מושלמת. זה עניינה של יציאת מצרים, להביא את עם ישראל לאמונה גדולה. לתקן את הדבר הקטן שהיה אצל אברהם אבינו, כשהוא שאל: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו, ח). אברהם אבינו היה המאמין, אבל נשאר משהו קטן שהיה צריך לתקן אותו כדי להגיע לשלמות. הקב"ה הודיע לו שעם ישראל יהיה עבד במצרים, אבל יש לזה מטרה, אחרי זה הם יצאו ברכוש גדול, הם יצאו בתיקון הגאולה. עניינה של גאולת מצריים היה להיות מאמינים גדולים ולתקן את הנקודה הקטנטנה החלשה שהייתה בשורש.
הנקודה הזאת הולכת ונשלמת בשלושה שלבים: בשלב הראשון ביציאת מצרים, "וַיַּאֲמֵן הָעָם" (שמות ד, לא), השלב השני הוא קריעת ים סוף, "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שם יד, לא), והשלב השלישי הוא במתן תורה, כשישראל שומעים את דבר ה' ומאמינים.
אנחנו בתקופה שהפרשיות הללו חוזרות על עצמן. המהלכים האלוקיים מופיעים גם עכשיו, אלא שעכשיו אנחנו מצפים לגאולה השלמה. הקב"ה אמר למשה "אהיה אשר אהיה", "אהיה איתם בגלות זאת ואהיה איתם בגלות אחרת". משה שואל למה להגיד לישראל שתהיה עוד גלות בעתיד, והקב"ה מקבל את דבריו ואומר שלא יאמר להם "כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם " (שם ג, יד). ואמנם המציאות היא שתהיה גלות אחרת. היום אנחנו בשלב שכבר לא תהיה גלות אחרת, זו הגאולה האחרונה. גם היא כמו הגאולה הראשונה, הולכת בשלבים-שלבים, ומוטל עלינו להיות מלאי אמונה שכל שלב מקרב אותנו לגאולה. כמו אצל משה רבנו, גם מהלך שהיה נראה כאילו הוא מרחיק את הגאולה, זה היה רק בעיניים החיצוניות, ובמציאות לא הייתה נסיגה. כל קושי צריך לבנות כוחות חדשים, כל קושי צריך להעמיק בתוכנו את היסודות הפנימיים של האמונה.
בעזרת ה' אנחנו מתפללים לריבונו של עולם שנדע לקבל את כל הדברים באהבה, ושיגאל אותנו בקרוב, במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
