ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- הלכות הצומות הקלים
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
הרמב"ם מבאר שעיקר סיבת התעניות היא לעורר הלבבות ולזכור את האירועים שבעטיים הן נקבעו, וז"ל (פ"ה מהל' תעניות ה"א):
"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתוודו את עונם ואת עון אבותם" וגו'.
ובהלכה ה' כתב: "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות".
ובהלכה ה' כתב: "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות".
יום צום הינו יום של חשבון נפש, כל אחד בינו לבין עצמו, לדעת שעוונותיו ועוונות אבותיו גרמו לצרות הללו, ועל ידי זה יבוא להיטיב דרכיו ולשוב בתשובה שלמה. ואף הנביא אומר (ישעיהו נ"ח ד) "יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁו". ֹועל כן, ראוי ביום הצום לקרא ספר תהלים או ספרי מוסר, בדברים המשברים את הלב ומעוררים לתשובה, או ילמד הלכות תשובה, כי טבע האדם תמיד לדון את עצמו לכף זכות, וכשילמד הלכות תשובה יראה כמה עוונות עשה, ויכיר מגרעותיו ויחזור בתשובה. ולא יעשנו יום מנוחה וטיול, או ינצלנו אפילו לדברים המותרים כגון להתרחץ או להסתפר. ואם אדם מעביר את הצום באדישות ולא שם על לבו כלל את המאורעות שבגללם נקבע התענית וגם לא שב בתשובה, הרי שלא מילא את חובתו כראוי.
הצומות
וממשיך הרמב"ם (שם בהל' ב'): " ואלו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארת וסיבב להתם גלותן. ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק. וי"ז בתמוז חמשה דברים אירעו בו, נשתברו הלוחות, ובטל התמיד מבית ראשון, והובקעה ירושלים בחורבן שני, ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל".
עשרה בטבת
הרמב"ם אומר שחורבן בית שני חמור לנו יותר. אם כן, מדוע אנו עושים את צום עשרה בטבת הרי זה היה בבית ראשון ? הלחם משנה והמגיד משנה האריכו בזה. והתשב"ץ מבאר: בפסוק כתוב בחדש הרביעי, בחדש החמישי בחדש העשירי, ולא צויין התאריך בחודש שהרי לא נכתב בתשעה באב, או בי"ז בתמוז, או בעשרה בטבת, ולחכמים יש כח להזיז את התאריך באותו חדש, אבל מחדש לחדש לא. ולכן נשאר בית ראשון.
מלך בבל הכניס את ירושלים למצור מעשרה בטבת עד י"ז בתמוז, והיה זמן לחזור בתשובה, אך לא עשו זאת. עד כדי כך שכתוב במדרש איכה שאמרו אנחנו נשביע את המלאכים שלא יהא חורבן. ומה עשה הקב"ה? שינה את שמות המלאכים ותפקידיהם. כלומר היה יצר הרע כ"כ גדול.
ע"ז של ימינו – גאוה ורדיפת הממון
ומובא בגמרא שדנו החכמים האם למנשה יש חלק לעולם הבא או לא. ואחד מהם אמר שאין לו חלק לעוה"ב. בא אליו מנשה בחלום ואמר לו: מי אמר לך שאין לי חלק לעולם הבא ?! ושאל אותו מנשה: מהיכן בוצעים את הפת, אך אותו רב לא ידע. ענה לו מנשה: במקום שנאפה יפה. וכיון שלימדו הלכה אמר לו אותו חכם למחר אדרוש בבית המדרש הלכה זו ואומר שאמרה "מנשה חברנו". אמר לו "חברא דאבוך אנא" ? אמר לו החכם: הכיצד יכלתם לעבוד ע"ז ? אמר לו מנשה אילו היית בתקופתי היית אוחז בשולי גלימתי ורץ אחרי, עד שבא עזרא הסופר והעביר את כל הע"ז (עיין סנהדרין דף ק"א וק"ב).
גם בדורנו יש יצר הרע של ע"ז והוא: גאוה ורדיפת הממון. ומי שרודף אחרי גאוה או ממון נעשה כסומא.
אכילה ושתיה קודם עמוד השחר ביום התענית
כתוב בבא"ח (ש"ר ניצבים אות א'): "מי שלא ישן בליל ערב ר"ה יכול לאכול עד עמוד השחר, אבל מי שישן לא יאכל אחר שינה, ורק משקה של קהוו"א מותר קודם עמוד השחר".
רק בט' באב וביום הכיפורים הצום הוא מערב עד ערב, אבל בי"ז בתמוז ושאר צומות הצום מתחיל מעמוד השחר.
מותר לאכול בלילה שלפני התענית עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן שנת קבע, אבל אם ישן שנת קבע - אסור אח"כ לאכול או לשתות.
ואם קודם שישן עשה תנאי שאם יקום לפני עמוד השחר יאכל או ישתה: לפי הפשט מותר לו לאכול או לשתות. לפי הקבלה גם אם התנה, שתיה - מותרת, אכילה – אסורה. ואם חושש שלא יצליח לצום אם לא יאכל לפני עמוד השחר – אזי גם לפי הקבלה רשאי לאכול.
ואומר המש"ב אנו נוהגים בכל בוקר לקום לשתות, ולא צריך תנאי (מקור דין זה בתענית י"ב ע"א, ועיין לשו"ע סי' תקס"ד, ולמש"ב שם ס"ק א', ולכה"ח שם ס"ק ז-ט, ולבא"ח נצבים א).
אמירת עננו
דעת הרמב"ם (פ"א מהל' תעניות הלכה יב) ורש"י: בליל התענית אומרים 'עננו' בערבית, אע"פ שעדיין אוכלים, אבל במוצאי התענית לא אומר 'עננו', אע"פ שרשאי אח"כ לאכול. וכן דעת השו"ע. כיום ישנם כמה עדות הנוהגות כן (חלק מהתימנים הנוהגים כרמב"ם, והתוניסאים הנוהגים כמנהג ג'רבה. ועיין בשו"ע סי' תקס"ה סעי' ג' שבתענית ציבור אומרים "בכל תפילותיו", ועיין לגאון שם, ולמש"ב וכה"ח ס"ק טו"ב שהביאם). ולמעשה, למנהג הספרדים: כיום בין יחיד ובין הש"צ, אומרים 'עננו', בשחרית ובמנחה. ולדעת האשכנזים היחיד אומר 'עננו' בתפלת מנחה בלבד, והש"צ אומרו– בשחרית ומנחה.
נשיאת כפים במנחה ביום התענית
הרמ"א כותב שהכהנים לא נושאים כפיהם במנחה ביום התענית.
בארץ ישראל השתנו כמה דברים ואחד מהם שגם הנוהגים כרמ"א נושאים כפיים במנחה ביום התענית.
החזו"א חידש שמותר לשאת כפים גם כשמתפללים מנחה גדולה, ולכן לכהנים הנושאים כפיהם במנחה גדולה, יש על מה לסמוך.
החייבים והפטורים מן הצום
האם צומות אלו הם מדברי קבלה או מדרבנן ?
והנ"מ, אם הם מדברי קבלה זה חמור וא"א להקל בהם, אבל אם הם מדברי סופרים ניתן להקל לחולים.
הרמב"ם פוסק שצום ט"ב וי"ז בתמוז הם מדברי קבלה, אבל השו"ע לא פסק כן, ולכן לא יקל ראשו.
היה מנהג בבבל שהנשים לא היו צמות בי"ז בתמוז, כי ימי הקיץ היו ארוכים וחמים מאד, אבל בעשרה בטבת היו צמות.
למעשה:
מעוברות ומניקות, זקנים, או חלשים –פטורים מן הצום, ואף לא יתחילו לצום, אך יאכלו רק כדי קיום הגוף, ולא מעדנים. אבל הבריא בגופו, לא יפרוש מן הציבור ויצום, וכל המשתתף בצער הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור (עיין לשו"ע סי' תק"ן ס"א, וסי' תקנ"ד ס"ה).
ותמיד שואלים אותי מה ההגדרה של חולשה? ההגדרה היא: כל אדם לפי מה שהוא מכיר את עצמו – כי לב יודע מרת נפשו, והוא יפסוק לעצמו.
קטן - ילד הפחות מגיל י"ג שנים ויום אחד וילדה פחות מגיל 12 שנים ויום אחד פטורים מלצום. מי שרוצה להרגיל את בניו לצום יכול לעשות לו "תענית שעות", כלומר שיאחר את שעת ארוחתם בחצי שעה או שעה ולא מעבר לכך. ומכל מקום, יש לחנכם שיום זה הוא יום צום הנועד לחשבון נפש וחזרה בתשובה, ולא יתנו להם לאכול מעדנים וממתקים וגם לא בשר אלא רק אוכל שיש בו כדי קיום הגוף בלבד (עיין כה"ח תק"ן ס"ק ט', תקנד ס"ק כג).
חתן וכלה, מוהל סנדק ואבי הבן - יש מתירים לחתן וכלה, וכן למוהל וסנדק ואבי הבן שלא לצום בטענה שהוא יום טוב שלהם - ומיהו כל זה דוקא אם הצום נדחה, אבל כשהצום הוא בזמנו, חובה עליהם לצום ככל אדם.
פעם ראיתי ביום י"ז בתמוז באמצע הרחוב אדם נכבד שאוכל גלידה. פניתי ואמרתי לו, אולי שכחת שהיום צום? אך הוא אמר לי, אני לא שכחתי, אלא שאני לא חש בטוב ולכן אינני צם. אמרתי לו אם כך תאכל בצנעא, ורק דברים לקיום הגוף ולא מעדנים כמו גלידה או שוקולד.
הלכף כאגמון ראשו
כתוב "הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו" וכו' (ישעיה נח, ה).
מסופר על עשיר אחד ששלחו לו שליחים כדי שיתן נדבה, אך הוא תמיד סירב. אמר רב העיר אני אלך ואדבר עמו. נטל הרב את מעילו והלך לבית העשיר, וכשהגיע פנה ואמר לו 'כעת חורף ואנו צריכים עצים לחלק לעניים להסקת התנורים, אולי כבודו יוכל לסייע'. אולם העשיר לא נראה כמי שחפץ לעזור ואמר שישימו על עצמם שמיכות, והתחמק בתירוצים שונים. הלך הרב, ושוב חזר לבית העשיר. דפק הרב על הדלת, והנה אומרים לו שהעשיר כבר במיטתו עם פיג'מה. אמר להם הרב יש לי רק דבר קטן לומר לו. ניגש העשיר לדלת וביקש מהרב שיכנס לבית, אך הרב אמר לו בא רגע לבחוץ, העשיר יצא והרב החל לומר לו דרשות ופלפולים, וכיון שהיה קר החל העשיר לרעוד וביקש מהרב להכנס לבית, אך הרב אומר לו המתן עוד מעט, וביקש ממנו עצים לעניים לחמם את הדירה. אמר לו העשיר כמה שצריך אני נותן, אבל מדוע אתה מעמיד אותי בחוץ הרבה זמן. אמר לו הרב כדי שתרגיש את הקור, ואז תתן.
בדרך כלל ביום שיש תענית אדם ליבו נשבר, הוא רעב, וזה הזמן לעשות חשבון הנפש "הלא פרוס לרעב לחמך", וישים לבו גם לזולת. העשיר אומר יום אחד העני לא יאכל לא יקרה כלום, אבל כשהעשיר צם יום אחד בלבד כבר קשה לו, ולכן עליו להרגיש מה שעובר על העני. ואינו דומה מי שיש לו פת בסלו, למי שאין לו פת בסלו.
ההבדל בין ט"ב ליו"כ
אומר הרב בעל הלכות קטנות, בצום ט' באב אם אדם חולה וצריך לאכול יאכל רק כדי קיום הגוף, אבל ביו"כ אם הוא חולה וצריך לאכול יאכל בשר ודברים טובים, כי יו"כ הוא יו"ט, וכן כדי שלא יצטרך לאכול שוב פעם אם יהיה רעב.
צום שנדחה ליום א'?
אם חל יום תענית אסתר (יג אדר) בשבת מקדימין את התענית ליום חמישי ולא מאחרין (רמ"א תרפ"ו, ב) . אבל אם יחול ט' באב או י"ז בתמוז בשבת מאחרין ולא מקדימין. וטעם ההבדל הוא, כי אקדומי פורענותא לא מקדימין.
הפוסקים דנים, מה הדין אם יום י"ז בתמוז חל בשבת ונדחה ליום ראשון, וילד נעשה בר מצוה ביום י"ח בתמוז - האם הוא חייב לצום או לא מכיון שצום זה חל בשבת, ובשבת הוא לא היה בר מצוה ? ובכגון זה ישאל רב כיצד עליו לנהוג.
עלי אתאמר בנבואה
וכתוב שאמרה אסתר למרדכי "וצומו עלי שלשת ימים ואל תאכלו ואל תשתו", צום זה של תענית אסתר היה ביום פסח, ואל תאכלו – מצה, ואל תשתו – יין. וכתוב " ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר ציותה עליו אסתר" (אסתר ד, יז) – שעבר על דין תורה שהעביר יום טוב של פסח בתענית (עיין מגילה דף ט"ו ע"א, ועיין רש"י שם ד"ה יו"ט ראשון של פסח, וכן רש"י במגילת אסתר שם).
וכתוב שרבקה אומרת ליעקב שילך לקבל את הברכות, אך יעקב חושש והוא אומר (בראשית כז, יב) "אולי ימושני אבי וכו' והבאתי עלי קללה ולא ברכה". ורבקה אומרת לו "עלי קללתך בני". אומר התרגום "עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך" (שם פסוק יג). וזה גם מה שאמרה אסתר "וצומו עלי" – לי אתאמר בנבואה דתעביד הכי.
ועל כן קוראים למגילה 'מגילת אסתר' ולצום 'תענית אסתר', אע"פ שמרדכי הוא זה שהתפלל ועשה את התענית וכו'. ואמרה אסתר מוטב שפעם אחת יעברו על איסור, וישמרו הרבה פסחים.
וכשהפיל המן את הגורל ויצא לו אדר, אמר יום זה טוב הוא שהרי מת בו אבי התעודה, אך לא זכר כי היא עת הלידה. וכשנגזרה הגזרה באו ואמרו למרדכי כך וכך המצב, עמד מרדכי והתפלל. ופנה למשה רבנו שיעמוד בתפילה על עם ישראל, אמר לו משה: עמוד אתה ותתפלל. אמר לו מרדכי: יום ז' באדר יצא בגורל ואתה קשור לענין הזה ועל כן תתפלל אתה. אמר לו משה, אם תהיה איתערותא דלתתא תהיה גם איתערותא דלעילא, אתה תתחיל להתפלל, ואח"כ גם אני אתפלל.
נותן נשמה לעם עליה
וכתוב "איש יהודי היה בשושן הבירה וכו' אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל". הרי מרדכי הוגלה רק פעם אחת ? אלא הגלוהו פעם אחת ושוב הוא חזר לאר"י, וכן נשנה הדבר כמה פעמים, כי אהבתו ותשוקתו היו להיות בארץ ישראל, "כי שם ציוה ה' את הברכה - באר"י.
אם נמצא בחו"ל ואומר הלוואי ואהיה באר"י – זו מחשבה טובה. אבל אם נמצא בחו"ל ואומר טוב לי שם, אין לזה ערך.
וכתוב "נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה" (ישעיה מב, ה). אמר אחד המפרשים, אלו שנמצאים באר"י - זוכים לנשמה, אבל התיירים שבאים רק לביקור יש להם רק רוח - ורוח להולכים בה. וגם זה חשוב. ועיין מה שכתב כה"ח (בסי' רמ"ח ס"ק מ"ה) שלא רק מי שבא לגור באר"י יש לו מצוה, אלא אפילו בא לטייל, יש לו מצוה. והביא זאת משם הרמב"ם שאפי' רק לטייל יש לו מצוה, שכל ההולך ד' אמות באר"י מובטח לו שהוא בן העוה"ב (אם חזר בתשובה). ועיין שם אם מצוות ישיבה באר"י כיום מן התורה או מדרבנן. וכתב הרמב"ן שזה מצוות עשה, ומנאה בין הרמ"ח מצוות עשה. ועיין שם על מעלות ערים מיוחדות באר"י שישיבה בהם חשובה ביותר.
יהי רצון שהקב"ה יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה עם אבותינו, וידבר שונאינו תחתינו, ויום הצום יהפך ליום טוב לששון ושמחה, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
