ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת החינוך
זו הסיבה שאנשים רבים מרגישים מאוד מוזר בכל שנה בערב ה' באייר. כשהקריין מכריז בקול מלא פאתוס וחגיגיות: "תם טקס יום הזיכרון, אנו מתכבדים לפתוח את חגיגות יום העצמאות", הם מגרדים בראשם במבוכה. 'מה לכל הרוחות אנחנו אמורים לעשות עכשיו?! הרי רק לפני רגע בכינו והתאבלנו, כשליבנו נקרע מצער על הנופלים הצעירים. ועכשיו, תוך רגע, אנחנו אמורים פשוט לשכוח הכול ולהתחיל לחגוג?! להתעלם מכל מה שעברנו ביממה האחרונה ולהשתולל משמחה רק כי... תם הטקס והגיע יום העצמאות?! מה אנחנו, רובוטים?!'.
ובכל זאת, מקימי המדינה התעקשו להצמיד את שני הימים הכל-כך הפוכים הללו.
למה?
כנראה היה חשוב להם להעביר לנו מסר חד-משמעי על הקשר ההדוק ביניהם. כדי שהמדינה הזו תקום לא הייתה ברירה אלא לשלם מחיר כה יקר. אלפי אנשים צעירים שיוותרו על היקר להם מכל, ויקריבו את עתידם ואת אושרם האישי על מזבח קיומה.
הבעיה היא שכתוצאה מכך יום הזיכרון הפך לסוג של 'יום דיכאון'. עשרים וארבע שעות מייגעות של שקיעה מדכדכת בסיפורים מכמירי לב על לכתם בטרם עת של יפי הבלורית והתואר, כשהמטרה הבלעדית היא להעצים את הכאב ואת התחושה הצורבת ששילמנו כאן מחיר כבד מנשוא.
האם ייתכן שיש אנשים שיש להם אינטרס ביצירת ציביון כזה ליום הזיכרון?
האם יש מי שהמסר ש'מחיר המלחמה למען הארץ הוא בלתי נסבל ולא נוכל לעמוד במלחמה נוספת', משרת את האג'נדה שלו?
ייתכן. מה שבטוח הוא שעם התוצאה קשה להתווכח: עם ישראל יוצא מן היום הזה חלש, מדוכא ונטול כוחות. כאשר בשעה שמונה בדיוק קולו העמוק של הקריין מזמין אותו להניח לכל זה בצד ולהתחיל לחגוג, הוא מרגיש שהוא נדרש כמעט לעשות שקר בנפשו כדי לבצע את הסוויץ' הזה.
האם מותם היה לשווא איפה כאן הטעות?
נקודת המבט הנ"ל היתה נכונה לו היה זה 'יום הזיכרון לנפגעי תאונות עבודה'. יום בו נתייחד עם זכרם של כל אלו שהתחשמלו, נפלו מפיגומים או נמחצו מתחת מכולה שהתדרדרה. הצער על חייהם שנקטעו באחת והגעגוע למי שמתו בדמי ימיהם יהיו כבדים, ותחושת התסכול תהיה קשה מנשוא לא רק מפני שהם מתו, אלא בעיקר בגלל שנדמה שהם מתו לשווא. מוות מיותר שלקח איתו הרבה ולא תרם דבר.
אך כאשר מדובר בחללי מערכות ישראל הרי שהמציאות שונה בתכלית.
יום הזיכרון אינו יום הדיכאון אלא יום מופלא, מלא הוד וגדולה.
זהו יום שבו מתברר שיש דבר יקר יותר מאשר החיים הפרטיים והאינטרסים האנוכיים שאופפים אותנו בימי השיגרה.
זהו יום קדוש שמעורר בכולנו את החיבור העמוק אל עם ישראל ואל נצח ישראל.
זהו יום שמעצים בנו את ההכרה שהחיים גדולים הרבה יותר ממה שנראה במבט שטחי. שהם לא התחילו כשנולדנו, ולא יסתיימו כשנמות, ושייעוד חייו של האדם גדול הרבה יותר מאשר ה'כאן' וה'עכשיו'.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום שהאוויר בו טהור יותר. יום שכל מי שעובר דרכו יוצא נקי ומזוכך יותר.
חיים מסוג אחר
סמל היום הזה הוא המשפט שכבר הפך לקלישאה: "במותם ציוו לנו את החיים".
מה הוא טומן בחובו?
רגילים להבין אותו כך: בזכות שהם מתו - אנחנו יכולים לחיות.
אך זו הבנה פשטנית ושטחית. המובן העמוק שלו, לא רק מאפשר לנו אלא בעיקר מאתגר אותנו:
אם הם מתו כדי שאנחנו נחיה - הרי שזה מחייב אותנו לחיים גדולים ומשמעותיים הרבה יותר!
אם המדינה הזו קמה על מזבח חייהם של אנשים כה מופלאים, הרי שהיא לא יכולה להרשות לעצמה להיות 'סתם עוד אחת' מבין 192 מדינות. היא חייבת להיות מדינת מופת, 'אור לגויים'.
לא רק ממלכת סטארט-אפ מתקדמת בג'ונגל של המזרח התיכון, אלא להביא בשורה של אמת ומוסר לעולם כולו.
אם אנחנו נחיה כך את חיינו, אם כך תיראה מדינתנו, הדבר יעניק משמעות עצומה ויפיח חיים במוות שלהם.
במשפט אחד נאמר זאת כך: יום העצמאות נותן חיים ליום הזיכרון, ויום הזיכרון מרים את יום העצמאות לגובה אחר לגמרי.
ממילא גם השם 'יום הזיכרון' מקבל משמעות נוספת. מעבר לכך שהוא דואג שלא נשכח את הנופלים, הוא בא להזכיר לכולנו את כל אותן אמיתות יסוד יקרות ערך שעלולות להישכח בשטף השיגרה של מרוץ החיים. הוא בא להאיר לנו שאומנם כל פרט הוא חשוב ויקר, אך יש משהו גדול ונשגב הרבה יותר. עם ישראל. מדינת ישראל. נצח ישראל.
יום שכזה הוא לא יום של חולשה אלא יום של עוצמה.
לא יום של חוסר אונים וחידלון אלא יום של גאווה לאומית ואמונה גדולה. מי צריך מדינה?!
בינות לדגלים המתנפנפים ולעשן המנגל המיתמר ברוח, מתגנבת לה לראש שאלת כפירה. 'בשביל מה בכלל היינו צריכים את כל זה?! האם לא היה פשוט ומשתלם יותר...בלעדיה? איזה מחיר דמים נורא שילמנו (ועדיין משלמים) על ההיאחזות בפיסת האדמה הזו? למה ההתעקשות הלא רציונאלית להיות עצם בגרון של מאתיים מיליון ערבים, להתמודד עם האיום האיראני, ולהסתבך בכל הבירוקרטיה והסיאוב המתלווים לניהול מדינה?
הרי העם המוכשר ביותר בעולם היה מצליח בקלות להשתלב במדינה מתקדמת ונאורה כמו ארה"ב, למשל, להנות מחופש דת ושיוויון זכויות, ולנהל את חייו באוטונומיה מליאה מבלי ל'לכלך את הידיים' בכל מה שקשור לפוליטיקה וניהול מערכת מדינית'.
ובכל זאת, בכל שנה בה' באייר אנו מתאספים בבתי הכנסת לבושים לבן, מניפים את הדגל בגאווה ואומרים הלל. אנו מודים ומשבחים את בורא עולם על המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו באלפיים השנים האחרונות - המדינה, שהקמתה היא דף חדש ומאיר בהיסטוריה שלנו.
אז למה מדינה ולמה דווקא כאן? מעשר סיבות שונות לפחות.
1. הפסקת חילול ה' של הגלות – עצם המציאות של עם ישראל מפוזר ומרוסק בגלות היא חילול ה'. אנחנו העם שנושא את שמו של ריבון העולמים ו'מייצג' אותו עלי אדמות – "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו" (ישעיהו מג,כא). כשאנחנו מופיעים על במת העולם כממלכה מפוארת ומצליחה החיה באור ה', זהו קידוש ה' שאין כדוגמתו. העליבות והמסכנות של עם ישראל בגלות היא מצב זמני שחייב להיפסק, ואפילו לא נהיה ראויים לכך מצד עצמנו - "כֹּה אָמַר ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם" (יחזקאל לו,כב).
2. דם יהודי אינו הפקר – במשך אלפיים שנה כל מלך מטורף או פריץ עצבני היה עלול לקום בוקר אחד ולהחליט לגרש או להרוג את יהודי ממלכתו. המקסימום שיכולנו לעשות הוא להתחנן על חיינו או לנסות לשחד אותו כדי שיבטל את הגזירה. עמדנו בחוסר אונים כמעט מוחלט מול גלי פוגרומים, אינקוויזיציה, מסעי צלב ושואה נוראית, כשהעולם כולו מביט מן הצד ולא פוצה פה. מאז ה' באייר תש"ח ברור לכל שעם ישראל אינו הפקר. דם יהודי לא יישפך עוד כמים, ומי שינסה לפגוע בנו יקבל מנה אחת אפיים.
3. מקלט ליהודי העולם – כששאלו את אחד מניצולי השואה 'מה היה היום הקשה ביותר עבורך לאורך המלחמה?' הוא השיב 'היום בו הסתיימה'. כשהתפלאו למה סיפר שכשחיילי צבא בנות הברית שיחררו את מחנה העבודה שלו, הם העמידו בשורה את כל האסירים, בני עמים שונים, ושאלו כל אחד מהם לאן הוא רוצה ללכת עכשיו. "לכולם היתה כתובת ובית לחזור אליו. רוסיה, פולין, צרפת. רק לי לא היה אז לאן ללכת...".
מאז הקמת המדינה זה השתנה. לכל יהודי בתבל – באתיופיה, ברוסיה, בתימן ובגרמניה – תמיד תהיה כתובת שתהיה מוכנה לקלוט אותו באהבה. המצב בו אוניות מעפילים רעועות מטלטלות בים סוער כשאין אף מדינה המוכנה לפתוח את שעריה ולקבל את הפליטים היהודים - לא תשוב עוד לעולמים. גם כיום מדינות העולם נאלצות להתחשב בפעילותה של מדינת ישראל למען היהודים המתגוררים בהן ולהילחם ברדיפות אנטישמיות.
4. מצוות ישוב הארץ – כל יהודי חייב במצוות "והורשתם אותה וישבתם בה" (במדבר לג,נג), המצווה הכללית השקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה נג'). אך הקיום המלא שלה אפשרי רק כעם שיקים בה מדינה ריבונית – "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (הרמב"ן בהוספות לסהמ"צ מ"ע ד'). במשך דורות רבים היינו אנוסים ולא יכולנו לקיים את חובתנו. עם הקמת המדינה זכינו אחרי אלפיים שנה לקיים את המצווה במובנה השלם.
5. ביטול שלושת השבועות – לאורך הגלות הארוכה, גם כאשר עלו רעיונות לחידוש היישוב היהודי בארץ, ריחף באוויר פחדן של השבועות - "השבעתי אתכן בנות ירושלים...אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב,ז) - "השביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה...ושלא ימרדו באומות העולם" (כתובות קיא). כאשר הכירו אומות העולם (בועידת סן-רמו ובהמשך ב'תוכנית החלוקה') בזכותו של העם היהודי לשוב לארצו ולבנות בה את ביתו הלאומי 'סר פחד השבועות' (לשון ה'אור שמח' במכתבו לקק"ל. אבנ"ז יו"ד תנג) והדרך לקומם את ממלכתנו פתוחה בפנינו.
6. הצלה מהתבוללות – רובו של עם ישראל עדיין אינו בארץ. בתוך שנים ספורות זה עלול לקרות, אך מסיבות מצערות מאוד. יהדות הגולה הולכת ומשמידה את עצמה. 50% מיהודי ארה"ב נישאים לגויים ומתנתקים מעם ישראל במה שמכונה 'השואה השקטה'. בארצות מערב אירופה המספרים אף מטפסים ל-80%. המשמעות האיומה היא שבמקומות רבים בעולם תוך שני דורות לא יישארו עוד יהודים, חלילה. "ובהר ציון תהיה פליטה" (עובדיה א,יז) – רק בארץ ישראל אנו מצליחים לשמור על מסגרת נישואים נאמנים כדת משה וישראל.
7. התגשמות הנבואות על קיבוץ הגלויות – "עוד ישבו זקנים וזקנים ברחובות ירושלים איש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים" (זכריה ח, ד-ה), "בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם... וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים" (יחזקאל כח, כה-כו)¬ – המילים המופלאות שכשנאמרו בזמנו, לפני אלפיים וחמש מאות שנה, היו נראות כחלום דימיוני, הזוי ותלוש מן המציאות, הן כותרות העיתונים היום. פרקים שלמים בתנ"ך שנאמרו בעת חורבן ושפל כנבואות עתידיות, הולכות ומתגשמות לנגד עינינו.
הקמת המדינה היא גם מכת מוות לתיאולוגיה הנוצרית שמבוססת על כך שהקב"ה מאס בעם ישראל בגלל חטאיו והחליפו באחרים, ומכאן ועד עולם הוא נידון לחיי אומללות והשפלה כשהוא מפוזר ומרוסק בכל קצווי תבל. וראה זה פלא, הבלתי יאומן קורה, ה' מאיר את פניו לבניו ועם ישראל חוזר הביתה ומקים את מדינתו בדיוק כפי שחזו לו התורה והנביאים.
8. פריחת הארץ לקראתנו – במשך שנות הגלות הארוכות כשלא היינו כאן, שמרה לנו הארץ אמונים. למרות שלא היתה אימפריה או כובש שלא ניסו להניח עליה את ידם, היא נותרה שוממה ואדישה כלפיהם. בדיוק כהבטחת התורה "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה" (ויקרא כו,לב). וראה זה פלא – מרגע שעם ישראל חזר הביתה, האדמה המתה התעוררה לתחיה והיא פורחת לקראתו. השפע הכלכלי והחקלאי שהופיע פתאום אחרי אלפיים שנה - "ואתם הרי ישראל ענפם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו,ח), הוא סימן הגאולה המובהק ביותר בעיני חז"ל - אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צח,א).
9. המשמעות הרוחנית – גם בגלות צריך להמשיך לקיים מצוות, אך הערך שלהן פחות בהרבה. בבחינת סימנים לתזכורת לדבר האמיתי, שהוא מתקיים רק בארץ ישראל – "אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ הוו מצויינים במצוות, שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים (ספרי עקב מג,יז). רק כאן יכול העם להגשים את ייעודו המלא כממלכת כוהנים וגוי קדוש ולהיות לאור לגויים – "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים...והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך" (ישעיהו ב,ג ו-ס,ג).
10. פריחת עולם התורה – מאז ימי דוד ושלמה לא היתה פריחה מדהימה לעולם התורה כמו שיש היום בארץ ישראל. אלפי תלמודי תורה, ישיבות, מדרשות וכוללים, כשהספונסר הגדול ביותר בעולם למוסדות תורה הוא לא אחר מאשר מדינת ישראל.
חז"ל אומרים שחזקיה המלך היה בפוטנציאל להיות משיח אך לא זכה לכך כי "לא אמר שירה" (סנהדרין צד,א). כמה עלינו להיזהר לא ליפול אל הבור של כפיות טובה כלפי ריבונו של עולם, לקבל את שפע הטוב שהוא מרעיף אלינו כדבר מובן מאליו ולא לראות את אור הגאולה הזורח לנגד עינינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
