ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת החינוך
זו הסיבה שאנשים רבים מרגישים מאוד מוזר בכל שנה בערב ה' באייר. כשהקריין מכריז בקול מלא פאתוס וחגיגיות: "תם טקס יום הזיכרון, אנו מתכבדים לפתוח את חגיגות יום העצמאות", הם מגרדים בראשם במבוכה. 'מה לכל הרוחות אנחנו אמורים לעשות עכשיו?! הרי רק לפני רגע בכינו והתאבלנו, כשליבנו נקרע מצער על הנופלים הצעירים. ועכשיו, תוך רגע, אנחנו אמורים פשוט לשכוח הכול ולהתחיל לחגוג?! להתעלם מכל מה שעברנו ביממה האחרונה ולהשתולל משמחה רק כי... תם הטקס והגיע יום העצמאות?! מה אנחנו, רובוטים?!'.
ובכל זאת, מקימי המדינה התעקשו להצמיד את שני הימים הכל-כך הפוכים הללו.
למה?
כנראה היה חשוב להם להעביר לנו מסר חד-משמעי על הקשר ההדוק ביניהם. כדי שהמדינה הזו תקום לא הייתה ברירה אלא לשלם מחיר כה יקר. אלפי אנשים צעירים שיוותרו על היקר להם מכל, ויקריבו את עתידם ואת אושרם האישי על מזבח קיומה.
הבעיה היא שכתוצאה מכך יום הזיכרון הפך לסוג של 'יום דיכאון'. עשרים וארבע שעות מייגעות של שקיעה מדכדכת בסיפורים מכמירי לב על לכתם בטרם עת של יפי הבלורית והתואר, כשהמטרה הבלעדית היא להעצים את הכאב ואת התחושה הצורבת ששילמנו כאן מחיר כבד מנשוא.
האם ייתכן שיש אנשים שיש להם אינטרס ביצירת ציביון כזה ליום הזיכרון?
האם יש מי שהמסר ש'מחיר המלחמה למען הארץ הוא בלתי נסבל ולא נוכל לעמוד במלחמה נוספת', משרת את האג'נדה שלו?
ייתכן. מה שבטוח הוא שעם התוצאה קשה להתווכח: עם ישראל יוצא מן היום הזה חלש, מדוכא ונטול כוחות. כאשר בשעה שמונה בדיוק קולו העמוק של הקריין מזמין אותו להניח לכל זה בצד ולהתחיל לחגוג, הוא מרגיש שהוא נדרש כמעט לעשות שקר בנפשו כדי לבצע את הסוויץ' הזה.
האם מותם היה לשווא איפה כאן הטעות?
נקודת המבט הנ"ל היתה נכונה לו היה זה 'יום הזיכרון לנפגעי תאונות עבודה'. יום בו נתייחד עם זכרם של כל אלו שהתחשמלו, נפלו מפיגומים או נמחצו מתחת מכולה שהתדרדרה. הצער על חייהם שנקטעו באחת והגעגוע למי שמתו בדמי ימיהם יהיו כבדים, ותחושת התסכול תהיה קשה מנשוא לא רק מפני שהם מתו, אלא בעיקר בגלל שנדמה שהם מתו לשווא. מוות מיותר שלקח איתו הרבה ולא תרם דבר.
אך כאשר מדובר בחללי מערכות ישראל הרי שהמציאות שונה בתכלית.
יום הזיכרון אינו יום הדיכאון אלא יום מופלא, מלא הוד וגדולה.
זהו יום שבו מתברר שיש דבר יקר יותר מאשר החיים הפרטיים והאינטרסים האנוכיים שאופפים אותנו בימי השיגרה.
זהו יום קדוש שמעורר בכולנו את החיבור העמוק אל עם ישראל ואל נצח ישראל.
זהו יום שמעצים בנו את ההכרה שהחיים גדולים הרבה יותר ממה שנראה במבט שטחי. שהם לא התחילו כשנולדנו, ולא יסתיימו כשנמות, ושייעוד חייו של האדם גדול הרבה יותר מאשר ה'כאן' וה'עכשיו'.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום שהאוויר בו טהור יותר. יום שכל מי שעובר דרכו יוצא נקי ומזוכך יותר.
חיים מסוג אחר
סמל היום הזה הוא המשפט שכבר הפך לקלישאה: "במותם ציוו לנו את החיים".
מה הוא טומן בחובו?
רגילים להבין אותו כך: בזכות שהם מתו - אנחנו יכולים לחיות.
אך זו הבנה פשטנית ושטחית. המובן העמוק שלו, לא רק מאפשר לנו אלא בעיקר מאתגר אותנו:
אם הם מתו כדי שאנחנו נחיה - הרי שזה מחייב אותנו לחיים גדולים ומשמעותיים הרבה יותר!
אם המדינה הזו קמה על מזבח חייהם של אנשים כה מופלאים, הרי שהיא לא יכולה להרשות לעצמה להיות 'סתם עוד אחת' מבין 192 מדינות. היא חייבת להיות מדינת מופת, 'אור לגויים'.
לא רק ממלכת סטארט-אפ מתקדמת בג'ונגל של המזרח התיכון, אלא להביא בשורה של אמת ומוסר לעולם כולו.
אם אנחנו נחיה כך את חיינו, אם כך תיראה מדינתנו, הדבר יעניק משמעות עצומה ויפיח חיים במוות שלהם.
במשפט אחד נאמר זאת כך: יום העצמאות נותן חיים ליום הזיכרון, ויום הזיכרון מרים את יום העצמאות לגובה אחר לגמרי.
ממילא גם השם 'יום הזיכרון' מקבל משמעות נוספת. מעבר לכך שהוא דואג שלא נשכח את הנופלים, הוא בא להזכיר לכולנו את כל אותן אמיתות יסוד יקרות ערך שעלולות להישכח בשטף השיגרה של מרוץ החיים. הוא בא להאיר לנו שאומנם כל פרט הוא חשוב ויקר, אך יש משהו גדול ונשגב הרבה יותר. עם ישראל. מדינת ישראל. נצח ישראל.
יום שכזה הוא לא יום של חולשה אלא יום של עוצמה.
לא יום של חוסר אונים וחידלון אלא יום של גאווה לאומית ואמונה גדולה. מי צריך מדינה?!
בינות לדגלים המתנפנפים ולעשן המנגל המיתמר ברוח, מתגנבת לה לראש שאלת כפירה. 'בשביל מה בכלל היינו צריכים את כל זה?! האם לא היה פשוט ומשתלם יותר...בלעדיה? איזה מחיר דמים נורא שילמנו (ועדיין משלמים) על ההיאחזות בפיסת האדמה הזו? למה ההתעקשות הלא רציונאלית להיות עצם בגרון של מאתיים מיליון ערבים, להתמודד עם האיום האיראני, ולהסתבך בכל הבירוקרטיה והסיאוב המתלווים לניהול מדינה?
הרי העם המוכשר ביותר בעולם היה מצליח בקלות להשתלב במדינה מתקדמת ונאורה כמו ארה"ב, למשל, להנות מחופש דת ושיוויון זכויות, ולנהל את חייו באוטונומיה מליאה מבלי ל'לכלך את הידיים' בכל מה שקשור לפוליטיקה וניהול מערכת מדינית'.
ובכל זאת, בכל שנה בה' באייר אנו מתאספים בבתי הכנסת לבושים לבן, מניפים את הדגל בגאווה ואומרים הלל. אנו מודים ומשבחים את בורא עולם על המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו באלפיים השנים האחרונות - המדינה, שהקמתה היא דף חדש ומאיר בהיסטוריה שלנו.
אז למה מדינה ולמה דווקא כאן? מעשר סיבות שונות לפחות.
1. הפסקת חילול ה' של הגלות – עצם המציאות של עם ישראל מפוזר ומרוסק בגלות היא חילול ה'. אנחנו העם שנושא את שמו של ריבון העולמים ו'מייצג' אותו עלי אדמות – "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו" (ישעיהו מג,כא). כשאנחנו מופיעים על במת העולם כממלכה מפוארת ומצליחה החיה באור ה', זהו קידוש ה' שאין כדוגמתו. העליבות והמסכנות של עם ישראל בגלות היא מצב זמני שחייב להיפסק, ואפילו לא נהיה ראויים לכך מצד עצמנו - "כֹּה אָמַר ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם" (יחזקאל לו,כב).
2. דם יהודי אינו הפקר – במשך אלפיים שנה כל מלך מטורף או פריץ עצבני היה עלול לקום בוקר אחד ולהחליט לגרש או להרוג את יהודי ממלכתו. המקסימום שיכולנו לעשות הוא להתחנן על חיינו או לנסות לשחד אותו כדי שיבטל את הגזירה. עמדנו בחוסר אונים כמעט מוחלט מול גלי פוגרומים, אינקוויזיציה, מסעי צלב ושואה נוראית, כשהעולם כולו מביט מן הצד ולא פוצה פה. מאז ה' באייר תש"ח ברור לכל שעם ישראל אינו הפקר. דם יהודי לא יישפך עוד כמים, ומי שינסה לפגוע בנו יקבל מנה אחת אפיים.
3. מקלט ליהודי העולם – כששאלו את אחד מניצולי השואה 'מה היה היום הקשה ביותר עבורך לאורך המלחמה?' הוא השיב 'היום בו הסתיימה'. כשהתפלאו למה סיפר שכשחיילי צבא בנות הברית שיחררו את מחנה העבודה שלו, הם העמידו בשורה את כל האסירים, בני עמים שונים, ושאלו כל אחד מהם לאן הוא רוצה ללכת עכשיו. "לכולם היתה כתובת ובית לחזור אליו. רוסיה, פולין, צרפת. רק לי לא היה אז לאן ללכת...".
מאז הקמת המדינה זה השתנה. לכל יהודי בתבל – באתיופיה, ברוסיה, בתימן ובגרמניה – תמיד תהיה כתובת שתהיה מוכנה לקלוט אותו באהבה. המצב בו אוניות מעפילים רעועות מטלטלות בים סוער כשאין אף מדינה המוכנה לפתוח את שעריה ולקבל את הפליטים היהודים - לא תשוב עוד לעולמים. גם כיום מדינות העולם נאלצות להתחשב בפעילותה של מדינת ישראל למען היהודים המתגוררים בהן ולהילחם ברדיפות אנטישמיות.
4. מצוות ישוב הארץ – כל יהודי חייב במצוות "והורשתם אותה וישבתם בה" (במדבר לג,נג), המצווה הכללית השקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה נג'). אך הקיום המלא שלה אפשרי רק כעם שיקים בה מדינה ריבונית – "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (הרמב"ן בהוספות לסהמ"צ מ"ע ד'). במשך דורות רבים היינו אנוסים ולא יכולנו לקיים את חובתנו. עם הקמת המדינה זכינו אחרי אלפיים שנה לקיים את המצווה במובנה השלם.
5. ביטול שלושת השבועות – לאורך הגלות הארוכה, גם כאשר עלו רעיונות לחידוש היישוב היהודי בארץ, ריחף באוויר פחדן של השבועות - "השבעתי אתכן בנות ירושלים...אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב,ז) - "השביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה...ושלא ימרדו באומות העולם" (כתובות קיא). כאשר הכירו אומות העולם (בועידת סן-רמו ובהמשך ב'תוכנית החלוקה') בזכותו של העם היהודי לשוב לארצו ולבנות בה את ביתו הלאומי 'סר פחד השבועות' (לשון ה'אור שמח' במכתבו לקק"ל. אבנ"ז יו"ד תנג) והדרך לקומם את ממלכתנו פתוחה בפנינו.
6. הצלה מהתבוללות – רובו של עם ישראל עדיין אינו בארץ. בתוך שנים ספורות זה עלול לקרות, אך מסיבות מצערות מאוד. יהדות הגולה הולכת ומשמידה את עצמה. 50% מיהודי ארה"ב נישאים לגויים ומתנתקים מעם ישראל במה שמכונה 'השואה השקטה'. בארצות מערב אירופה המספרים אף מטפסים ל-80%. המשמעות האיומה היא שבמקומות רבים בעולם תוך שני דורות לא יישארו עוד יהודים, חלילה. "ובהר ציון תהיה פליטה" (עובדיה א,יז) – רק בארץ ישראל אנו מצליחים לשמור על מסגרת נישואים נאמנים כדת משה וישראל.
7. התגשמות הנבואות על קיבוץ הגלויות – "עוד ישבו זקנים וזקנים ברחובות ירושלים איש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים" (זכריה ח, ד-ה), "בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם... וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים" (יחזקאל כח, כה-כו)¬ – המילים המופלאות שכשנאמרו בזמנו, לפני אלפיים וחמש מאות שנה, היו נראות כחלום דימיוני, הזוי ותלוש מן המציאות, הן כותרות העיתונים היום. פרקים שלמים בתנ"ך שנאמרו בעת חורבן ושפל כנבואות עתידיות, הולכות ומתגשמות לנגד עינינו.
הקמת המדינה היא גם מכת מוות לתיאולוגיה הנוצרית שמבוססת על כך שהקב"ה מאס בעם ישראל בגלל חטאיו והחליפו באחרים, ומכאן ועד עולם הוא נידון לחיי אומללות והשפלה כשהוא מפוזר ומרוסק בכל קצווי תבל. וראה זה פלא, הבלתי יאומן קורה, ה' מאיר את פניו לבניו ועם ישראל חוזר הביתה ומקים את מדינתו בדיוק כפי שחזו לו התורה והנביאים.
8. פריחת הארץ לקראתנו – במשך שנות הגלות הארוכות כשלא היינו כאן, שמרה לנו הארץ אמונים. למרות שלא היתה אימפריה או כובש שלא ניסו להניח עליה את ידם, היא נותרה שוממה ואדישה כלפיהם. בדיוק כהבטחת התורה "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה" (ויקרא כו,לב). וראה זה פלא – מרגע שעם ישראל חזר הביתה, האדמה המתה התעוררה לתחיה והיא פורחת לקראתו. השפע הכלכלי והחקלאי שהופיע פתאום אחרי אלפיים שנה - "ואתם הרי ישראל ענפם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו,ח), הוא סימן הגאולה המובהק ביותר בעיני חז"ל - אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צח,א).
9. המשמעות הרוחנית – גם בגלות צריך להמשיך לקיים מצוות, אך הערך שלהן פחות בהרבה. בבחינת סימנים לתזכורת לדבר האמיתי, שהוא מתקיים רק בארץ ישראל – "אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ הוו מצויינים במצוות, שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים (ספרי עקב מג,יז). רק כאן יכול העם להגשים את ייעודו המלא כממלכת כוהנים וגוי קדוש ולהיות לאור לגויים – "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים...והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך" (ישעיהו ב,ג ו-ס,ג).
10. פריחת עולם התורה – מאז ימי דוד ושלמה לא היתה פריחה מדהימה לעולם התורה כמו שיש היום בארץ ישראל. אלפי תלמודי תורה, ישיבות, מדרשות וכוללים, כשהספונסר הגדול ביותר בעולם למוסדות תורה הוא לא אחר מאשר מדינת ישראל.
חז"ל אומרים שחזקיה המלך היה בפוטנציאל להיות משיח אך לא זכה לכך כי "לא אמר שירה" (סנהדרין צד,א). כמה עלינו להיזהר לא ליפול אל הבור של כפיות טובה כלפי ריבונו של עולם, לקבל את שפע הטוב שהוא מרעיף אלינו כדבר מובן מאליו ולא לראות את אור הגאולה הזורח לנגד עינינו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








