ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וּבְפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (חולין צא, ב): חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּיוֹם, 1 וְאָמְרֵי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָמְרֵי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, וְאָמְרֵי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּיוֹבֵל, וְאָמְרֵי לַהּ פַּעַם אַחַת לְעוֹלָם, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצוּ. וְיִשְׂרָאֵל מַזְכִּירִין הַשֵּׁם לְאַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' (דברים ו, ד), וּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת (ישעיהו ו, ג). וְאֵין מַלְאֲכֵי שָׁרֵת אוֹמְרִים שִׁירָה לְמַעְלָה עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, ז): בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, וְאַחַר כָּךְ: וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים, עַד כָּאן. הִנֵּה בֵּאֲרוּ כִּי הַמַּלְאָכִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כַּתּוֹת מְחֻלָּקִים מִתְחַלְּפִים לְפִי שֶׁהֵם כַּתּוֹת פְּרָטִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (זהר רעיא מהימנא פרשת פנחס ח"ג דף רכה ע"א בסולם אות רכג): מִיכָאֵל מְמֻנֶּה עַל מַיִם וְגַבְרִיאֵל מְמֻנֶּה עַל אֵשׁ, וְאִם כֵּן תִּמְצָא חִלּוּק בֵּינֵיהֶם מַה שֶּׁמְּסֻדָּר מִן כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּלְכָל הַדְּבָרִים תִּמְצָא שָׁעָה וּזְמַן בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְחֻלָּק מִן הַשֵּׁנִי, כִּי יֵשׁ זְמַן מְיֻחָד לְכֹחַ הַמַּיִם, וְיֵשׁ זְמַן מְיֻחָד לְכֹחַ הָאֵשׁ, וְכֵן כָּל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ זְמַן מְיֻחָד. וְשִׁירַת הַמַּלְאָכִים כַּאֲשֶׁר הֵם פּוֹעֲלִים מַה שֶּׁהוּא מְסֻדָּר מֵאִתָּם, וְאָז מְצִיאוּת שֶׁלָּהֶם מוֹרָה עַל הַפּוֹעֵל וְהַמְסַדֵּר אוֹתָם, וּלְפִיכָךְ יֵשׁ מַלְאָכִים אוֹמְרִים שִׁירָה בְּכָל יוֹם, וְיֵשׁ בְּכָל שָׁבוּעַ, וְיֵשׁ בְּכָל שָׁנָה, וְיֵשׁ לְעוֹלָם, כְּפִי מַה שֶּׁמְּסֻדָּר מֵאִתָּם, שֶׁיֵּשׁ מְסֻדָּר מֵאִתָּם דְּבַר מָה בְּכָל יוֹם, וְיֵשׁ בְּכָל שָׁבוּעַ וכו'. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם חֵלֶק כְּלָל, כִּי הֵם אֻמָּה יְחִידָה שֶׁלֹּא תִמְצָא עוֹד כְּמוֹתָהּ, שֶׁאִם אַתָּה מוֹצֵא כְּמוֹתָהּ, הָיְתָה הָאֻמָּה הַזֹּאת חֵלֶק וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים שִׁירָה בִּתְמִידוּת, אֲבָל עַתָּה שֶׁהִיא יְחִידָה הִיא הַכֹּל, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא יָחִיד הוּא הַכֹּל. וּלְפִיכָךְ הַשִּׁירָה מִן יִשְׂרָאֵל בִּתְמִידוּת, וְאֵין הַשִּׁירָה בְּחֵלֶק, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר.
הטעם שישראל מזכירים את השם אחר שתי תיבות והמלאכים אחר שלוש
וְכֵן יִשְׂרָאֵל אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת מַזְכִּירִין הַשֵּׁם וְהַמַּלְאָכִים אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת, וְזֶה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִבְדָּל מִן הַמַּלְאָכִים לְגַמְרֵי וְאֵין לוֹ יִתְבָּרַךְ צֵרוּף לָהֶם כְּלָל. וּמִפְּנֵי זֶה אֵין מַזְכִּירִין הַשֵּׁם רַק אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת, לְהוֹרוֹת כִּי הַשֵּׁם נִבְדָּל מֵהֶם. וְעִנְיָן זֶה, כִּי אִלּוּ הָיוּ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת הָיָה כָּאן צֵרוּף עֲדַיִן, כִּי הַשְּׁלִישִׁי אֵינוֹ נִבְדָּל מִן הַשְּׁנַיִם, כִּי כָּל שְׁלֹשָׁה יֵשׁ בָּהֶם רֹאשׁ וְסוֹף וְאֶמְצָעִי, וְאֵין הַסּוֹף נִבְדָּל מִכֹּל וָכֹל מִן הָרֹאשׁ, שֶׁהֲרֵי הַסּוֹף הוּא סוֹף לָרֹאשׁ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אִם הָיוּ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר תֵּבָה אַחַת. וְכַאֲשֶׁר מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר ג' תֵּבוֹת אֵין כָּאן צֵרוּף כְּלָל, שֶׁהֲרֵי מַזְכִּירִין הַשֵּׁם חוּץ לִשְׁלֹשָׁה שֶׁהֵם מִתְחַבְּרִין בְּיַחַד. אֲבָל יִשְׂרָאֵל בְּמַה שֶּׁהֵם עֲלוּלִים מִמֶּנּוּ בָּעֶצֶם וּבָרִאשׁוֹנָה, וּלְכָךְ נִקְרָאִים בָּנָיו, הֵם מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת, שֶׁהֲרֵי הָעִלָּה מִצְטָרֵף אֶל הֶעָלוּל כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְךָ פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאֹד, וּלְפִיכָךְ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת. וְדַוְקָא אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת, כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲלוּלִים וְהֵם בַּתַּחְתּוֹנִים, יֵשׁ לָהֶם הִצְטָרְפוּת אֵלָיו אַחַר שְׁנֵי מַעֲלוֹת, כִּי הֵם בַּתַּחְתּוֹנִים וְאַחַר כָּךְ מַדְרֵגָה הַנִּבְדֶּלֶת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִבְדָּל וְקָדוֹשׁ מִן הָעֶלְיוֹנִים הַנִּבְדָּלִים, וַהֲרֵי לְךָ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם אַחַר שְׁנֵי מַעֲלוֹת, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם מֻפְשָׁטִים מִן הַחֹמֶר וְאֵינָם שְׂכָלִים, וְזֶהוּ מַעֲלָה אַחַת, וְאַחַר כָּךְ מַעֲלָה הַמֻּפְשֶׁטֶת מִן הַחֹמֶר, וְאַחַר כָּךְ מִצְטָרֵף הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲלֵיהֶם. וְהָבֵן מִלַּת: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה', כִּי לְשׁוֹן שְׁמַע הוּא לְשׁוֹן קַבָּלָה, וְהַקַּבָּלָה שַׁיָּךְ בַּתַּחְתּוֹנִים דַּוְקָא, כִּי הֵם מְקַבְּלִים. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרָא עַל שֵׁם הַמַּעֲלָה וְהַשְּׂרָרָה 2 הַנִּבְדֶּלֶת יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם. וּפֵרוּשׁ זֶה בָּרוּר מְאֹד.
____________________________
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
56 - לימוד שבועי באמונה ג-ט אב תשע"ו
57 - גבורות השם פרק ס"ח חלק ג'
58 - גבורות השם פרק ס"ח חלק ד'
טען עוד
עוד אמרו שישראל מזכירים את השם לאחר שתי מילים, והמלאכים אחר שלוש. הסבר העניין: הקב"ה נבדל מהמלאכים לגמרי ואין לו חיבור איתם כלל, לכן הם מזכירים את השם אחר שלוש מילים, דבר המורה שאין לו חיבור אליהם. אם היו מזכירים את השם אחר שתי מילים, היה זה מראה שיש חיבור בינו לבינם, כי המספר שלוש מורה על חיבור, שכן השלישי מחובר אל השניים הראשונים, שהרי לכל דבר יש תחילה אמצע וסוף, ואין הסוף מנותק מההתחלה, שהרי הסוף הוא סוף ההתחלה. בודאי אם היו מזכירים את השם אחר מילה אחת היה הדבר מורה על חיבור ביניהם, אבל כאשר מזכירים את השם אחר שלוש מילים, אין כאן חיבור כלל, שהרי מזכירים את השם במילה הרביעית שאין לה חיבור אל השלוש. אבל ישראל, מפני שהם נבראים מהבורא, מתוך כוונה שבהם יופיע רצונו ומגמתו בעולם בצורה ישירה וברורה, ולכן נקראים בניו. הם מזכירים את השם אחר שתי מילים, שהרי הבורא מחובר אל הנברא, כמו שבארנו הרבה מאד פעמים. לכן ישראל מזכירים את השם אחר שתי מילים, להורות על החיבור. ודוקא אחר שתי מילים, כי ישראל נמצאים בעולם התחתון, ומעליהם יש את העולם הרוחני העליון, שהקב"ה נבדל גם ממנו, שהרי הוא קדוש גם מהנבראים העליונים, הרי שהחיבור בין ישראל לקב"ה נעשה בהפרש של שתי מעלות, כי ישראל בעלי חומר ואינם רוחניים, זו מעלה אחת. המעלה השניה רוחנית ללא כל חומריות, ומעליה מתחבר הקב"ה עם ישראל. הבן את משמעות המילים: שמע ישראל ה', כי המילה שמע משמעותה קבלה, והקבלה שייכת דוקא בנמצאים בעולם התחתון, כי הם המקבלים. וישראל על שם המעלה והשררה העליונה יותר, שהיא המעלה 2 הרוחנית, ואחר כך מזכירים את ה'. פירוש זה ברור.
ביאורים
עם ישראל עומד במרכז בריאתו של העולם. בריאתו של עם ישראל היא הבריאה הראשונית, והיא מהווה יסוד ושורש לכל המציאות. המהר"ל מלמד אותנו שהבורא, שהוא אחד, ברא דווקא עם אחד, ומתוך המציאות האחדותית שלו משתלשל הכול.
לפי זה המציאות של עם ישראל אינה מציאות חלקית, המיוחדת דווקא לזמנים או למשימות מסוימות, אלא היא מציאות תמידית שלא מצטמצמת, ותמיד מגלה את כבוד ה' ועומדת ביסודו של עולמו. לכן אמרו חז"ל שישראל יכולים תמיד לומר שירה, כי הם תמיד מגלים את כבודו של הקב"ה, בלא כל הפסקה. אמירת השירה של המלאכים, לעומת זאת, עניינה גילוי כבודו של הבורא, ולכן היא מצומצמת לזמנים מסוימים, לפי המשימה שאליה הם נשלחו.
עובדה זאת, שישראל הם המציאות הראשונה שנאצלה מהבורא, קושרת בין ישראל להקב"ה בקשר ישיר. הם אמנם נמצאים בעולם חומרי שפל – אך בכל זאת הם יכולים להתייחס אליו ישירות, ואפילו ב'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ' הם מזכירים את שם ה' לאחר שתי מילים בלבד. לעומת זאת, המלאכים מזכירים את שמו של הבורא רק לאחר שלוש מילים ('קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת'), בגלל הנבדלות המוחלטת שלהם מהקב"ה, בלא כל חיבור וצירוף. המרחק של שתי המילים מעיד גם על פער – כי ישראל הם בעולם הגשמי – אך הוא מעיד גם על שייכות. מרחק של שלוש מילים, לעומת זאת, מייצג מרחק שאין בו שייכות.
הרחבות
יתרון ישראל על המלאכים – רק בתור ציבור
וְכֵן יִשְׂרָאֵל אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת מַזְכִּירִין הַשֵּׁם וְהַמַּלְאָכִים אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת. בשירת האזינו מוזכר שם ה' לאחר עשרים ואחת מילים. דרשו על כך חז"ל: "נמצינו למידים שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא לאחר עשרים ואחד דבר, ממי למד? ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר שלוש קדושות שנאמר: 'וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות' [ישעיה ו, ג], אמר משה דיי שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת" [ספרי האזינו שו]. כלומר, המלאכים מזכירים את שם ה' לאחר שלוש מילים, ומשה רבנו הזכירו לאחר עשרים ואחת מילים, שהן פי שבע, כאילו הוא שביעית ממלאך. הדברים עומדים לכאורה בסתירה לדברי הגמרא שאומרת שישראל גדולים מן המלאכים, שכן ישראל מזכירים את שם ה' לאחר שתי מילים.
ביאר הרב מאיר שמחה מדווינסק , שיתרון עם ישראל על פני המלאכים הוא כשהם אומה, לכן דווקא באמירה הכללית "שמע ישראל" יכולים הם להזכיר את שם ה' לאחר שתי מילים. יהודי פרטי, לעומת זאת, אפילו הוא משה רבנו, די לו שיהיה שקול כשביעית מלאך [משך חכמה דברים לב, ג].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
