ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
פלא פלאים! דבר ראשון, בנות ישראל הן צנועות וצדקניות, ואיך דיברו עם הבחורים? ויותר מזה: מה עם שמירת העיניים? הרבי הרש"ב אמר שכוח הראייה זה הכוח החזק ביותר שמשפיע על נפש האדם יותר מכל החושים האחרים. אז איך הבחורות אומרות ככה לבחורים, "שא עיניך"?! חוץ מזה, ייחוס הוא אמנם דבר חשוב, אבל הוא לא הראשון ברשימת הדברים שמחפשים בשידוך. צריך יראת שמיים, לב טוב, עין טובה, נשמה חסידית. המשפחה בהחלט חשובה אך זה לא במקום הראשון. אז למה אצל הבנות האלה דווקא משפחה הוא הדבר החשוב ביותר?
• • •
כדי להבין את זה צריך לחזור לאברהם אבינו, שמלמד אותנו יסוד גדול בזוגיות. יש פרשה בתורה שכל המפרשים מתקשים בה מאוד. כשאברהם ירד למצרים, הוא פחד שיהרגו אותו כדי לקחת את שרה אשתו, ולכן ביקש ממנה "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך". המפרשים מתקשים, איך אברהם אבינו אמר דבר שאינו אמת. האם נוכל חלילה להעלות בדעתנו שאברהם אמר דבר כזה? ועוד, למה בדיוק הוא התכוון כשאמר "למען ייטב לי בעבורך" – הרי אברהם לא היה אחד שחושב על עצמו... האם כך התורה רוצה לספר לנו על הגדלות שלו?
העניין הוא שיש שני סוגי מערכות יחסים – בין אחים, ובין איש ואישה. ההבדל ביניהם הוא שאח אי אפשר לבחור, ולפעמים אפילו לא רוצים בו אך הוא יישאר אח שלך תמיד. קשר דם קושר ביניכם, לא משנה מה קורה. מה שאין כן הקשר בין איש ואישה, זהו קשר של בחירה, וחס ושלום יכול להיות מצב שאתה מתנתק ממנו. אך מצד שני, אהבה של אחים היא אהבה רגועה, שקטה, "אהבה כמים", ואילו אהבה של בני זוג היא אהבה שיש בה יותר חיות ובערה, "כרשפי אש". דווקא בגלל שמדובר בשני אנשים נפרדים, הפירוד עושה את החיבור חי ורגשי יותר. אך מאידך, האהבה הזו יכולה לדעוך, והתורה אף מאפשרת לנתק את הקשר הזה.
אבל באמת הזיווג נקבע ארבעים יום לפני יצירת הוולד, וזהו קשר עמוק ביותר. לפי התורה, איש ואישה הם למעשה נשמה אחת, הם אינם שתי נשמות שמתקשרות אלא שני חצאי נשמות שנהפכים לנשמה אחת. ולכן אומרת הגמרא שלפני שהאדם מתחתן אינו נקרא אדם. הקשר הזה הוא אפילו יותר מאח ואחות, שהם שתי נשמות שונות רק בעלות שורש אחד. איש ואישה הם ממש נשמה אחת.
קרוב אליך (663)
הרב נחמיה וילהלם
201 - סימנים בדרך
202 - לפרוץ בעדינות
203 - כוח הלָמָּה
טען עוד
אברהם אבינו אומר לנו – כשיש לך רעב בזוגיות, כשאתה יורד למצרים וחס ושלום לא מרגיש את הקשר שלך עם עצמך; כאשר אתה נטרף על ידי אגו ותאוות הנפש הבהמית; כאשר אתה מרגיש טמטום הלב והמוח, ואז הכל מסתובב סביב עצמך ואם השני לא מתנהג כפי שאני רוצה או מצפה - אני מתנתק; כשיש לי מצב רוח אני קשור וכשאין אז לא; כשיש לי רגשות זה טוב אך כשאין הכל בטל ומבוטל, והקשר פתאום הופך להיות כענן כלה וכרוח נושבת וכחלום יעוף, ואז מוצאים את עצמנו באטימות החושים, גוועים ברעב נפשי ורוחני - אז מלמד אותנו אברהם אבינו שבמצב הזה צריך להפעיל כלל אחר: "אמרי נא אחותי את". זה הזמן להיות מודע ולהרגיש, לחפש בנפש את הקשר של "אחותי את" – קשר שלא תלוי בהרגשת הלב אלא הוא עצמי ונצחי.
כשכואב לי הראש אני הולך לרופא, והוא נותן לי תרופה. אני לא אומר לעצמי: "כואב לי הראש אז נתנתק ממנו, וזהו זה". אני יודע שהכאב הוא מצב לא בריא, ולכן אני מחפש איך להתנתק רק מהכאב, לא מהאבר. באופן דומה, כשאתה מרגיש בזוגיות שלך תחושה של "מצרים", אתה צריך ללכת למשפיע שלך, לרב, לרופא הנפשי, ולהבין למה אתה לא מרגיש טוב בזוגיות שלך. הרבה פעמים תגלה שהבעיה היא אצלך, לא אצל השני. אתה זה שנמצא בקטנות המוחין, בצמצום. אתה צריך להשתחרר מזה.
ועל דרך זה גם הקשר בין יהודי לקב"ה. אנו אומרים בשיר השירים "קול דודי דופק – פתחי לי אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי". לאורך כל שיר השירים הקשר של הקב"ה לעם ישראל מתואר בתור איש ואישה, ופתאום הוא קורא לה אחותי?! אלא שבקשר הזוגי יש גם צד של אח ואחות. לפעמים אדם מרגיש כלפי הקב"ה את הרגש כמו בין איש ואישה - יש חום, התלהבות, משיכת הלב וקדושה, אבל יש זמנים שאתה נכנס למצרים, לקטנות מוחין, ובא לך להסתלק, לברוח ולהתנתק ח"ו – תזכור שהקשר שלך אל הקב"ה הוא הרבה יותר מזה. זה קשר עצמי בלי בחירה, כמו של אח ואחות. זה שאתה קדוש וקשור לקב"ה, זה לא בגלל שאתה מרגיש קדוש וקשור. זה בגלל שאתה באמת קדוש וקשור, אתה אחד עם הקב"ה. אתה חלק אלו-ה ממעל ממש – זו המציאות שלך.
• • •
לפני כמה שנים ערכו סימפוזיון של כל מיני דתות. הזמינו לשם רב חסידי, ואתו ישבו כומר נוצרי ונזיר בודהיסטי, מתלמידי הדלאי לאמה. בזמן השאלות מהקהל קמה אישה יהודיה ושאלה את הרב: "כולנו פה רוצים להתקרב לאלוקים, וכמו שאני מבינה יש הרבה דרכים. אני מאוד מעריכה את הדלאי לאמה. אומרים עליו שהוא אדם קדוש שעושה שלום וחסד. האם יש לך משהו נגדו, האם הוא רשע? מה אכפת לך שאני אלך בדרך שלו?".
החסיד היה נבוך. באמת אין לו שום דבר נגד הדלאי לאמה, אבל גם אם היה לו, מה הוא כבר יכול להגיד לה? הוא התפלל בלב לקב"ה: ריבונו של עולם, תעזור לי למצוא תשובה! פתאום הבריקה לו תשובה מגן עדן. הוא ענה לה "סבתא שלי תמיד אמרה לי שיש אנשים שנראים בחוץ מאוד טובים, אבל מי מכיר את האדם באמת? רק אשתו. בחוץ הוא יכול להיות נחמד, אבל רק האישה מכירה אותו בתוך תוכו. אז אין לי שום דבר נגד הדלאי לאמה אך איני מכיר אותו. אני מציע שנזמין את אשתו ונשאל אותה מה דעתה עליו, אם הוא קדוש או לא".
כולם פערו עיניים בתדהמה. המנחה הסתכל על הרב ואמר, "רבאיי, האם אינך יודע שלהדלאי לאמה אין אישה? אסור לו להתחתן!". האמת היא שהוא כן ידע. הרב עמד על רגליו ואמר "הדלאי לאמה חי מוקף פרחים, מוקף כלבים וחתולים נעימים. אין לו מי שיעביר עליו ביקורת, אין לו אף אחד שעושה לו "מי שבירך" כשהוא חוזר הביתה... לחיות בעולם בלי תאוות ויצרים זו לא חכמה. להפך – החכמה הגדולה היא להמשיך קדושה בעולם הזה, לא בשמיים היא!". כל הקהל התפעל מאוד, ומחא לו כפיים דקות ארוכות.
בתנ"ך כתוב במקום אחד, "ומוצא אני מר ממוות את האישה", ובמקום אחר "מצא אישה – מצא טוב". הגמרא אומרת שהיו שואלים את החתן: "מצא או מוצא?". איזה דבר מוזר. בחור נכנס לחופה, בוודאי שהוא משוכנע שהוא בבחינת "מצא אישה מצא טוב". למה אתה מכניס לו ספקות לראש, שאולי זה לא הזיווג שלו?
החסידים מסבירים את העניין כך: אם אתה מתחתן בגלל ה"מוצא אני", כלומר אתה מחפש את האני, את התאוות והאגו שלך – זה יהיה מר ממוות. אבל אם אתה "מצא אישה", אם אתה מחפש את הקשר הפנימי, אז "מצא טוב". וזה מה שאומרים לחתן לפני החתונה: תחשוב ותתבונן היטב, מה הסיבה שאתה הולך להתחתן? אם אתה מחפש את ה"אני" אז... לכן תחפש את הקשר לחצי הנשמה שלך ותמצא טוב.
• • •
לא מזמן טסתי לארץ וישב לידי מישהו. הצעתי לו להניח תפילין, ושאלתי אותו למה הוא בא לארץ. הוא ענה שהוא מגיע להתחתן והוא אמר "טוב שאני פוגש אותך! אשתי מתחילה להתקרב אבל אני - רחוק. אולי תספר לי קצת על זוגיות יהודית?". שאלתי אותו במה הוא עוסק, והוא ענה לי: "פורץ מנעולים. אם מישהו שוכח את המפתח או שאיבד אותו, הוא פונה אלי". שאלתי אותו מה החכמה במקצוע, והוא ענה שהחכמה היא לפרוץ את המנעול בעדינות, לא לשבור. אמרתי לו שזו בדיוק החכמה גם בזוגיות. אם אתה רוצה להיכנס ללב של אשתך, תעשה את זה בעדינות. תצא מעצמך, תפרוץ את המחיצה שיש ביניכם בלי שהיא תרגיש את זה. כל אחד יודע היטב מה יעשה טוב לשני, איזה מילים ואיזה מעשים הוא יכול לעשות כדי שאשתו תרגיש כמו מלכה. אישה יודעת בדיוק איזה מילים מוציאות את הבעל מדעתו, למרות שהיא לא מבינה למה, ואיזה מילים פותחות לו את הלב. אבל לפעמים הנפש הבהמית אומרת לנו, "אל תיתן לו את זה, לא מגיע לו".
• • •
לזה התכוונו בנות ישראל בשעת השידוכים. הן אמרו לבחור "שא עיניך", שא מלשון להרים, להסתכל בצורה רוחנית, לא מהאגו הנמוך. "אל תיתן עיניך בנוי" – ביופי החיצוני, "אלא במשפחה". אתה יכול להתחתן במחשבה אגואיסטית, אבל אז תמיד תישאר בודד. יש אנשים שהתחתנו אבל בעצם מעולם לא התחתנו. הם תמיד חושבים על עצמם... כואב הלב לראות איך שהם מאבדים במו ידיהם את ההרגשה הנפלאה להיות נשואים. "תן עיניך במשפחה", "תן עיניך" במה אתה הולך ליצור. אתה הולך לבנות את עצמך, להגיע למקומות עמוקים בנפש שרק על ידי נישואין אפשר להגיע אליהם. אתה מתחבר עם הנשמה שלך שנמצאת בגוף אחר. אתה יוצר משפחה – זוגיות אמיתית. וכמה שיותר תיצור משפחה, קשר עם השני - יותר תהנה, כי האגו הוא המקור של כל הבעיות שיש בעולם. וכמה שאדם יוצא מהאגו שלו וקשור יותר לנשמה, הוא יותר מאושר. להקים משפחה פירושו להתקשר לחלק האלוקי שבך ובבן הזוג.
לפני כמה זמן התקשרה אלי בחורה ואמרה לי שהיא נפגשת עם בחור שהיה בכל מיני מקומות מסביב לעולם, ויש לו סיפורים ממש נפלאים. היא מאוד נהנתה ממנו ורצתה להתחתן, אך האמת שהסיפורים נגמרים באיזה שהוא שלב. כשחושבים להתחתן צריך לחשוב האם אני יכולה ליצור עמו משפחה הרמונית? אי אפשר לחשוב עליו רק לפי הסיפורים שלו.
ראיתי פעם שלט: "זה שאתה נושם, לא אומר שאתה חי". זה ששני אנשים חיים בבית אחד, לא אומר שהם נשואים. אתה מוכרח להכניס את הקדוש ברוך הוא, את הטהרה, את הצניעות, את השמחה. אז נזכה לעשות לקב"ה בית בעולם הזה, גם בתוך הבית שלנו.
לחיים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
