ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אליהו זצוק"ל
פרשת השבוע פותחת בכתוב: "אלה הדברים אשר דִבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן בַּמִּדבר בָּערבה מוֹל סוּף בין פָּארָן וּבין תֹּפל וְלבן וַחֲצֵרֹת וְדִי זהב". חז"ל, ועל-פיהם גם רש"י, פירשו כי מפני כבודם של ישראל, כתב משה בפסוק זה דברי תוכחה, אך בדרך רמז. על-פי שיטה זו הסביר רבנו ה"אור החיים" הקדוש, כי ישנן תשע מידות והנהגות טובות הרמוזות בכתוב זה והן "כללות יראת ה' ומידות ההגונות הצריכין להולכים בתורת ה'", וראויות הן לכל אדם מישראל (עיין שם).
בין השאר אומר "אור החיים" הקדוש.
המילה "במדבר" – רומזת לנו שצריך להתנהג בפשטות. אבל צריכה מידה זאת להיות "בערבה". להיות ערב על הבריות. לא לומר: "אנהג בענווה ועל כן גם אראה את פחיתותי ואעשה מעשים משונים שיבזו אותי". אלא: "אנהג כתלמידי החכמים – שמעשיהם נאים".
על המילה "ולבן" – מסביר הרב בעל "אור החיים" הקדוש שהיא מכוונת על הלב של האדם. הוא צריך להיות לבן, נקי וטהור, לכל אדם וגם לאלוקים. "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי". שבע פעמים אנו אומרים את הפסוק הזה בברכת לבנה. כדי ללמוד איך להתרחק משנאת הבריות, מהקנאה, ומהתחרות ולקבוע את המידה הטובה הזאת בלבנו.
עוד לומד הרב מהמילה "וחצרות" – כי אדם צריך לקבוע עִתים לתורה. לשבת בחצרות בית ה'. "ודי זהב" – לומר די לזהב. שרומז על כל החפצים החומרים שאדם אוסף לעצמו ורושם של שמו. תגיד להם: די! המרדף הזה מבטל אותנו מהעבודה האמיתית שלנו. תסתפק במה שיש לך.
הרב זצ"ל היה מספר על "אור החיים" הקדוש, שכל סיפור עלייתו לארץ-ישראל נגרם בגלל המידה הזאת. הוא היה צורף מומחה והיה רגיל לעבוד בתחילת כל חודש ולהרוויח את מה שזקוק לו באותו חודש. אירע המקרה ומלך מרוקו היה צריך תכשיטים לחתונה משפחתית ושמע על טיב עבודתו של "אור החיים" הקדוש, שגם עושה עבודה נקייה ויפה, גם לא מאבד מהזהב אפילו לא כשווה פרוטה, וגם לא לוקח על עבודתו שכר יותר ממה שהתירה התורה.
אבל הוא לא הכיר את מנהגו של "אור החיים" הקדוש לומר די לזהב, וכעס מאוד כשהרב לא הסכים לקבל את העבודה. חמתו בערה בו והוא החליט לרדוף את "אור החיים" הקדוש. עד שהרב ברח ועלה לארץ-ישראל.
קשה לומר שבזכות מלך מרוקו עלה ה"אור החיים" לארץ-ישראל. אבל אפשר לומר שבזכות מידת ההסתפקות של הצדיק הוא זכה לאורה ולקדושתה של הארץ.
ט' באב שחל בשבת או ביום א'
א .שבת - מתפללים כל תפילות שבת כרגיל, ואין משנים בסדרי התפילה כלום. כמו כן אין משנים מניגוני התפילה או קריאת התורה והפטרה כלום. ובמקומות שנהגו להתפלל במנגינות של צער - יש לבטל מנהגם אם לא שיצא מזה מחלוקת. ואם יש חשש למחלוקת שרוצים להחזיק במנהגם - יחזיקו. ואין נמנעים משירי שבת הנהוגים כל שבת. \עיין כה"ח תקנא ס"ק יג, יד\.
ב. לימוד תורה - כשחל תשעה באב ביום ראשון או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, יש מחמירים שלא ללמוד תורה ביום שבת אחרי חצות היום. ומתירים רק את הדברים המותרים ללמוד בתשעה באב. ויש חולקים ומתירים ללמוד עד השקיעה. וכך נוהגים. \בא"ח דברים יח. כה"ח
ג. ליל שבת - שחל בו תשעה באב ונדחה ליום ראשון, לדעת שו"ע - מותר בתשמיש המטה, לדעת רמ"א - אסור. לדעת לכולם טוב להחמיר אם האשה מוחלת. אמנם אם חל ליל טבילה בשבת - אין להחמיר. וכן יעשו זוגות חשוכי ילדים או שיש חשש לשז"ל. \עיין שו"ע תקנד סע' יט
ד. מנחה - טוב להקדים תפילת מנחה של שבת כדי שיאכל סעודה שלישית במתינות.
ה. סדר תפילת מנחה של שבת הוא כמו כל שבת אך אין אומרים "צדקתך" אחרי החזרה.
ו. סעודה שלישית - כשתשעה באב חל ביום ראשון, או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון מותר בשבת לאכול בשר ולשתות יין, ולא ימנע מכבוד שבת בגלל ערב תשעה באב. ואפילו בסעודה שלישית שלאחר מנחה מותר בכל. ויכול לשבת לאכול עם בני ביתו ויכול לברך בזימון. אך צריך להפסיק מבעוד יום לפני בין השמשות עם השקיעה. \עיין שם תקנב סע' י\.
ז. בין השמשות - אחרי השקיעה אסור לאכול, לשתות, לרחוץ או ללמוד תורה וכל דבר שהוא ב"שב ואל תעשה". אך דברים שהם ב"קום ועשה" - אסורים. ולכן לא יחליף בגדי שבת ולא ינעל נעלי גומי עד אחרי צאת הכוכבים.
ח. מאחר ואסור להכין משבת לחול. יש נוהגים להביא מערב שבת לבית הכנסת את ספר קינות ונעלי גומי של תשעה באב. באים לבית הכנסת לפני צאת שבת עם נעלי עור, אחרי בין השמשות לפני שהחזן אומר "ברכו" הם אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול" וחולצים ומחליפים לנעלי תשעה באב. \עיין שו"ע תקנג סע' ב ומשנ"ב ה ו\ אבל המנהג הטוב הוא להכריז עוד מערב שבת שזמן תפילת ערבית במוצאי שבת יהיה כעשר דקות אחרי זמן צאת הכוכבים הרשום בלוח. ולפיכך במוצאי שבת ימתינו המתפללים בביתם עד שלושים או ארבעים דקות אחרי השקיעה ויאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול", חולצים נעלי עור ונועלים נעלי גומי, מחליפים בגדי שבת ולובשים את הבגדים שלבשו ביום שישי, והולכים לבית הכנסת עם ספר של "חמש תעניות". \עיין שו"ע, רמ"א תקנג סע' ב ואחרונים\.
ט. יש אוסרים להביא לביהכנ"ס את ספר הקינות לפני צאת השבת משום הכנה משבת לחול ויש מתירים. ואם הוא מתכוין לעיין בו בשבת - לדעת כולם מותר.
י. ערבית של מוצאי שבת - לאחר צאת הכוכבים מתפללים ערבית בישיבה על הרצפה כרגיל, ואומרים קינות כרגיל בכל תשעה באב רק מוסיפים "אתה חוננתנו" בתפילה.
יא. אם שכח לומר "אתה חוננתנו", אינו צריך לחזור אלא גומר תפילתו כרגיל ואחר התפילה יאמר "ברוך המבדיל בין קדש לחול". אם לא אמר בבית הכנסת - יאמר בבית כנ"ל.
יב. הבדלה - אם לא אמר במוצאי שבת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ושכח לומר בתפילה "אתה חוננתנו" - אם צריך לעשות בתשעה באב דבר האסור בשבת כגון: לנסוע ברכב או להדליק חשמל וכדו', יאמר קודם לכן בלי שם ומלכות אפילו ביום ראשון: "ברוך המבדיל בין קודש לחול". \עיין שו"ע רצט סע' י. בא"ח ש"ש ויצא ג\.
יג. נשים שלא התפללו ערבית או שלא אמרו "אתה חוננתנו" - אסור להם לעשות שום מלאכה עד שיאמרו: "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
יד. מברכים "בורא מאורי האש" אחרי קדיש "תתקבל" שאחרי ערבית ואחר כך מתחילים איכה. ואין מברכים על הבשמים. ובמוצאי יום ראשון עושים הבדלה על הכוס בלבד ומברכים "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" בלבד. ואין מברכים על נר ובשמים. \עיין שו"ע תקנו סע' א
טו. הפוסקים כרמ"א מברכים בורא מאורי האש לפני "איכה" \עיין משנ"ב ס"ק א\ ולא אומרים קדיש תתקבל. \תקנט סע' ד\.
טז. אם שכח לברך ברכת "בורא מאורי האש" מיד במוצאי שבת - יברך ברכה זו על נר מתי שנזכר כל עוד לא עלה עמוד השחר. \כה"ח
יז. הבדלה למי שאוכל בת"ב - מי שצריך לאכול בתשעה באב ביום ראשון לא יבדיל מיד במוצאי שבת אלא בעת שירצה לאכול. אם צריך רק לשתות מים - יכול לשתות קודם שיבדיל.
יח. האוכל בתשעה באב שחל ביום ראשון חייב להבדיל על הכוס. וכיון שגם איש זה צריך להזהר מלשתות יין שמשמח בתשעה באב, לכן הטוב ביותר בשבילו שיסחט ענבים או יבדיל על כוס בירה. ואם אין לו - יבדיל על כוס מיץ ענבים. ואם אין לו אלא יין - יבדיל על יין.
יט. כשמבדיל על יין לא ישתה ממנו אלא מעט ויתן לילד קטן שלא צם לשתות רוב רביעית. אם הוא צריך לשתות יין לרפואתו - מותר, ויכול להוציא אחרים ידי חובת הבדלה אף שאינם אוכלים. \כה"ח תקנו ס"ק ט\.
כ. גם נשים שנהגו בכל השנה לשמוע הבדלה ולא לעשות הבדלה לעצמם - אם הן צריכות לאכול בתשעה באב - יעשו הבדלה לעצמן.
כא. מי שצריך לאכול בתשעה באב ומבדיל בלילה במוצאי שבת ועדין לא בירך על הנר - מברך על הכוס שלוש ברכות: "הגפן", "בורא מאורי האש" ו"המבדיל" ולא יברך על "בשמים".
כב. אם מבדיל אחרי שבירך על הנר או אם מבדיל ביום ראשון יברך שתי ברכות בלבד - "הגפן" ו"המבדיל".
כג. ברית ופדיון בת"ב - אם היום השמיני ללידה הוא יום ראשון עשרה באב וצמים בו צום ת"ב שנדחה משבת - מותר מהדין למוהל לסנדק ולאבי הבן להחליף בגדיהם אחרי חצות היום, להתפלל מנחה, להתרחץ ולאכול הם לבדם בברית המילה. אחר כך אין הם חייבים להמשיך בצום. ויש אומרים שמותר כן רק לאבי הבן. אמנם נוהגים כיום כסברת הכנה"ג שלא מפסיקים לצום, ורק מחליפים בגדיהם ועושים את הברית סמוך לשקיעה ואוכלים אחרי צאת הכוכבים. כנ"ל הדין גם אם חל "פדיון הבן" ביום זה. \עיין שו"ע תקנט סע' ט. כה"ח שם ס"ק עא,
כד. מוצאי הצום - תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, בלילה שלאחר התענית אסורין בבשר ויין כמו בתשעה באב מפני אבלות היום, אבל למחר בבוקר מותרין בכל. ושאר החומרות המוזכרות לעיל - מותרות במוצאי תשעה באב. \רמ"א תקנח. כה"ח שם ס"ק טוב\.
ק. לא יטייל בערב תשעה באב. ונוהגין שלא ללמוד אחר חצי היום כי אם בדברים שמותרים ללמוד בתשעה באב. אמנם אם ערב תשעה באב חל להיות בשבת, מקילין ללמוד תורה גם אחר חצות. \עיין רמ"א תקנג סע' ב. כה"ח שם ס"ק חי. בא"ח דברים יח\.
מעלות ט"ו באב
חז"ל (שם ל ע"ב) שואלים על מה שנאמר, כי לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום-הכיפורים: מילא יום-הכיפורים נחשב יום טוב מיוחד, שכן יש בו מחילה וסליחה, וכן ניתנו בו לוחות אחרונים. אך ט"ו באב, מה מיוחד בו? שבעה טעמים ניתנו בתשובה לשאלה זו:
א. זהו יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה, משמע שאין חיוב לאישה יורשת שתתחתן דווקא עם אחד מבני שבטה.
ב. ביום זה הותר שבט בנימין לבוא בקהל, לאחר שישראל נשבעו שלא יתנו את בנותיהם לבני שבט בנימין. והוסבר, שהשבועה חלה על רק הנשבעים דאז ולא על בניהם.
ג. ביום זה הורגש כי בטלה הגזרה מעל דור המדבר, שנענשו שלא ייכנסו לארץ ובכל שנה היו מתים בט' באב.
ד. ביום זה ביטל הושע בן-אלה את הפרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, למנוע מעם ישראל את העלייה לרגל (עיין מהרש"א בתרא קכ"א מה היה הטוב שעשה). ה. זה יום שבו הובאו הרוגי ביתר לקבורה, שבע שנים לאחר שנהרגו ועשו מהם גדר לכרמי האויב, ובמשך אותן שבע שנים היה נס שהגופות לא הסריחו. ו. ביום זה פסקו מלכרות עצים למערכה, היינו שהסתיימה מצווה מיוחדת בעבודת המערכה. ז. החל מיום זה הלילה נעשה יותר ארוך, על-מנת שאפשר יהיה ללמוד בו תורה, שלא נברא הלילה אלא ללימוד תורה.
בנעילת הסנדל – באור פניך
סיפר הרב, שפעם איסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים היה פרוץ בהרבה מקומות, והיה הרב בבית כנסת אחד והחזן עצמו נעל נעלי עור. כשהגיע החזן בתפילת מוסף לקטע "יום שאסור באכילה ושתייה וכו'" סימן לו הרב: נוּ, אֶה, אֶה. החזן נעצר ולא הבין. אמר לו הרב: איך תאמר שקר "אסור בנעילת הסנדל" ואתה עם נעלי עור? עכשיו תוריד את הנעליים! והזכיר הרב לטובה את העשיר אדון פוליטי ע"ה, שבעצת הרב קנה סלסלה מלאה נעלי-בית ליום הכיפורים והניחה בפתח בית הכנסת לזיכוי הרבים.
הנה אנכי שולח את אליהו הנביא
היה דורש הרב על חרפת הגיורים הרפורמים, שלעתיד לבוא יבוא אליהו הנביא לייחס את בני ישראל, וכל אחד שיבוא לפניו, יאמר לו אליהו הנביא: אני הייתי בברית שלך ביום פלוני במקום פלוני. וכשיבוא מישהו מגיורי הרפורמים, יאמר לו אליהו הנביא: מי אתה? אני לא מכיר אותך, איפה הייתה הברית שלך? ויקיים בהם "וברותי מכם המורדים והפושעים בי".
והיה אומר הרב, שלפני שגילו את אמריקה היה לאליהו הנביא חופש בלילות, שאז אין בריתות והיה עולה למתיבתא דרקיעא ללמוד תורה. אבל עכשיו שיש יהודים גם באמריקה, וגם כשבארץ לילה שם יום, יש לאליהו הנביא בריתות בכל היממה ואין לו מנוחה.
גם בזה היה הרב מיישב ושואל: איזה עונש הוא זה לאליהו הנביא לבוא לכל ברית? אדרבא, זו זכות ומתנה לבוא לכל ברית. אלא העונש הוא בכך שמפסיד לימוד תורה במתיבתא דרקיעא.
הרב היה שואל עוד, למה דווקא אליהו זכור לטוב יבוא לבשר את הגאולה, ולא נביא או קדוש עליון אחר?
והסביר הרב, אם היה בא לדורנו נביא מתקופה שכולם היו צדיקים, היה אומר: אלה ראויים לגאולה? בזמני כל תינוק ותינוקת היו בקיאים בכל הלכות טומאה וטהרה וכדומה. אבל אליהו הנביא היה בדורו של אחאב, שהיו עובדים לבעל, ועל כל תלם של מחרשה היה פסל של הבעל. יבוא אליהו הנביא לדורנו ויראה ויאמר: אלה צדיקים גמורים הם, אין עבודה זרה, יש תורה, יש גמילות חסדים, ומגיעה להם גאולה שלמה אמן.
מיד עמיתך
בשיעור באחד מימי שני אמר הרב לא לקנות מגויים, ומצווה לקנות מיהודים דווקא. שלח היועץ המשפטי מסר לרב שזה דבר חמור, מה שאמר הרב, וזו אפליה וגזענות וכו'. בשיעור בשבוע שלאחר מכן אמר הרב: אמרתי כך, אמרו לי כך, אז אני אומר לכם: תקנו מיהודים, "קנה מיד עמיתך", וצחק הרב, לא אמרתי לא לקנות מגוי, אמרתי לקנות מיהודי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
